ממתינים לאסון - אך עדיין לא מפוחדים מספיק

שמעו סיפור: באמצע שנות התשעים נקלעתי במקרה לישיבה, שנקטעה לפתע על ידי ידיעה מפחידה: "מיכלית התבקעה זה עתה במפרץ חיפה, אם הדלק שבה יישפך חלילה למפרץ, ישוחזר כאן בענק אסון ה"אקסון ואלדז" מאלסקה".

• ארגוני סביבה עקב הדליפה: "חבית חומר נפץ במפרץ חיפה"  
  

במהלך אותו הלילה עקבתי למשך שעות ארוכות אחר התרוצצות ההיסטרית של כל הגופים והדרגים, עד שלפנות בוקר נשמעה אנחת רווחה : "ניצלנו ! הצליחו להצמיד לאוניה הסדוקה מיכלית ריקה ששאבה ממנה את הדלק שאיים להשפך".

למחרת בבוקר, בהגיעי לקול ישראל, נדהמתי לגלות שלא היה שום אזכור חדשותי על האירוע, שעלול היה להפוך לאסון האקולוגי הנורא שידענו אי פעם. הכתבת לענייני סביבה, שקיבלה ממני את כל הפרטים, פנתה לראשי המשרד לאיכות הסביבה דאז וחזרה אלי בגמגום מהסוג: "אכן הם מודים שהיה משהו, אבל הוחלט לא לדווח על כך על מנת שלא לגרום פאניקה. ובכלל זה הסתיים בכי טוב, עזוב את זה".

נזכרתי בסיפור הזה הבוקר, כשקראתי את תגובתו של מנהל מחוז חיפה במשרד להגנת הסביבה, שלמה כץ, לארוע הדליפה שהתרחש אמש בבתי הזיקוק. כץ אמר: "מדובר בתאונת עבודה נקודתית ולא בדליפה מסוכנת או באירוע בו מעורבים חמורים מסוכנים - העלולים לפגוע גם בתושבים המתגוררים באזור".

מבינים? המשרד לאיכות הסביבה, שהכוח האפקטיבי היחיד שעוד נותר לו בשל תקציבו המגוחך, הוא פחדו של הציבור - עושה יד אחת עם כל אינטרס מיניסטריאלי או טייקוני על מנת להדחיק, להרחיק ולמחוק כל כתובת שמזדקרת על הקיר.

הבוקר - זו הייתה בדיוק ההזדמנות המתאימה של מר כץ לומר את האמת : "תושבי חיפה והקריות הם בני ערובה לאסון נורא, שנדחה גם הפעם למועד מאוחר יותר".

אני מציע לכולנו להתחיל לפחד, כי שינוי סביבתי דרמטי לא יתבצע לעולם בישראל, ללא לחץ ציבורי של תושבים מפוחדים, (נכון, או אינטרס כספי של יזמים רעבים). כך למשל, פי גלילות על סיכוניה, הייתה נותרת עד היום פצצה מתקתקת בלעדי הפחד הקולקטיבי שחלחל ללב תושבי האזור והביא לסילוקה.

כיום, כל נהג שנוסע מחיפה לעכו, יכול להריח את האסון המתרגש. מעניין האם סף הפחד שיוציא לרחובות את חצי מליון תושבי מפרץ חיפה, יקדים את האסון הנורא שמתעכב בינתיים, או שחלילה - לא.