כיצד חושבים תינוקות?
אפילו הילדים הצעירים ביותר יודעים, חווים ולומדים הרבה יותר ממה שמדענים העלו על דעתם אי פעם. במידה רבה, ילדים לומדים על העולם ממש כמו מדענים. הם מתכננים ניסויים, מנתחים סטטיסטיקות ומפתחים תיאוריות שיענו על תצפיותיהם
לפני 30 שנה, סברו רוב הפסיכולוגים, הפילוסופים והפסיכיאטרים שתינוקות וילדים צעירים הם חסרי היגיון, אגוצנטריים ונעדרי חוש מוסרי. הם סברו שילדים מקובעים בכאן ועכשיו קונקרטי, אינם מסוגלים להבין סיבה ותוצאה, לשוות בעיני רוחם את החוויות של אנשים אחרים או להעריך את ההבדל בין מציאות לבין פנטזיה. עדיין, לעתים קרובות, אנשים רואים בילדים מבוגרים פגומים.
אך בשלושים השנים האחרונות, הבינו מדענים שאפילו הילדים הצעירים ביותר יודעים יותר ממה ששיערו שאפשרי. יותר מזה, מחקרים מרמזים שילדים לומדים על העולם באותה דרך כמו מדענים, כלומר הם מנהלים ניסויים, מנתחים סטטיסטיקות ומפתחים תיאוריות אינטואיטיביות בתחומי הפיזיקה, הביולוגיה והפסיכולוגיה.
מאז שנת 2000 לערך, התחילו החוקרים להבין את המנגנונים החישוביים, האבולוציוניים והעצביים העומדים בבסיס יכולות מוקדמות מופלאות אלו. הממצאים המהפכניים האלה לא זו בלבד שהם משנים את הדרך שבה אנו חושבים על תינוקות, הם אף מספקים לנו נקודת מבט רעננה על הטבע האנושי בכבודו ובעצמו.
פיזיקה לתינוקות
מדוע טעינו זמן כה רב בעניין התינוקות? ממבט חטוף על ילדים בני ארבע או פחות (טווח הגילים שאדון בו במאמר זה), אפשר להסיק שלא קורה הרבה. ככלות הכול, תינוקות אינם מדברים. ואפילו ילדי הגן אינם מסוגלים לדווח על מחשבותיהם כראוי.
תשאלו ילד ממוצע בן שלוש שאלה פתוחה, וסביר שתקבלו מונולוג מקסים אך בלתי מובן לגמרי של זרם התודעה. בעבר, חוקרים כמו הפסיכולוג השווייצרי החלוצי ז'אן פיאז'ה הסיקו שתהליך החשיבה של ילדים הוא בלתי רציונלי ובלתי הגיוני, אגוצנטרי ו"קדם-סיבתי", כלומר אינו מסוגל להבחין בין סיבה לתוצאה.
ז'אן פיאז'ה: מחלוצי הפסיכולוגיה של הילד (צילום: Getty)
המדע החדש, שראשיתו בשלהי שנות ה-70 של המאה ה-20, מסתמך על שיטות הבוחנות את מעשיהם של תינוקות וילדים צעירים ולא רק את דבריהם. תינוקות מתבוננים זמן ממושך יותר באירועים חדשים או בלתי צפויים משהם מתבוננים באירועים צפויים, ונסיינים יכולים לנצל התנהגות זו כדי להבין מה תינוקות מצפים שיתרחש.
ואולם, התוצאות המשכנעות ביותר הגיעו ממחקרים הצופים גם בפעילות: לעבר אילו חפצים התינוקות זוחלים או מושיטים יד? כיצד תינוקות וילדים צעירים מחקים את פעולותיהם של אנשים סביבם?
חוקרים כמו רֶנֶה בַּאילַרג'ון מאוניברסיטת אילינוי ואליזבת ס' סְפֶּלְקֶה מאוניברסיטת הרווארד גילו שתינוקות מבינים יחסים פיזיקליים בסיסיים כמו מסלול תנועה, כוח משיכה והכלה. הם מביטים זמן רב יותר על מכונית צעצוע הנדמית כאילו היא עוברת דרך קירות מוצקים משהם מביטים באירועים התואמים עקרונות בסיסיים בפיזיקה.
לילדים בגיל שלוש או ארבע יש כבר רעיונות פשוטים לגבי ביולוגיה והבנה ראשונית של גדילה, תורשה ומחלה. תובנות ביולוגיות מוקדמות אלו מלמדות שילדים אינם מסתכלים רק על מראה חיצוני שטחי כשהם מגבשים דעה על חפצים.
סוזן א' גלמן, גם היא ממישיגן, מצאה שילדים צעירים מאמינים שלחיות ולצמחים יש "תמצית", ליבה בלתי נראית שאינה משתנה גם כשהמראה החיצוני משתנה.
ידע של אחרים
בשביל תינוקות וילדים צעירים, הידע החשוב מכול הוא הידע של אנשים אחרים. אנדרו נ' מלצוף מאוניברסיטת וושינגטון הראה שתינוקות בני יומם כבר מבינים שאנשים הם מיוחדים והתינוקות יחקו הבעות פנים ויפענחו רגשות של אחרים.
ב-1996, בטי רֶפּצ'וֹלי (כעת בוושינגטון) ואני הראינו שתינוקות בני 18 חודשים יכולים להבין שאני רוצה דבר אחד שעה שהם רוצים דבר אחר. נסיינית הראתה לילדים בני 14 ו-18 חודשים קערת ברוקולי טרי וקערת קרקרים בצורת דג זהב ואז טעמה מכל קערה בלוויית ארשת פנים נגעלת או שמחה.
לאחר מכן הנסיינית הושיטה את ידה ושאלה: "האם תוכלו לתת לי קצת?". בני 18 החודשים נתנו לה את הברוקולי כשהתנהגה כאילו אהבה ברוקולי, אף שהם לא היו בוחרים זאת לעצמם (בני ה-14 חודשים נתנו לה תמיד את הקרקרים).
כך שאפילו בגיל צעיר זה, ילדים אינם לגמרי אגוצנטריים, והם יכולים להבין את נקודת המבט של מישהו אחר, לפחות בצורה פשוטה. בגיל ארבע מתחדדת עוד יותר הבנתם של הילדים לגבי פסיכולוגיה יום-יומית. הם יכולים להסביר, למשל, שאדם מתנהג באופן מוזר משום שהוא סבור שמשהו לא נכון.
כך, במהלך העשור האחרון החלו החוקרים להיטיב להבין את הדרך שבה תינוקות וילדים צעירים יכולים ללמוד הרבה כל כך במהירות ובדיוק רבים כל כך. בייחוד, גילינו שלתינוקות ולילדים צעירים יש יכולת מופלאה לנתח סטטיסטיקות.
הסטטיסטיקה של ה"בליקט"
ב-1996 הדגימו לראשונה ג'ני ר' ספרן, ריצ'רד נ' אסלין ואליסה ל' ניופורט, כולם מאוניברסיטת רוצ'סטר, יכולת סטטיסטית זו במחקרים על תבניות צלילים בשפה.
הם השמיעו סדרת הברות בעלת תבנית הסתברותית לתינוקות בני 8 חודשים. לדוגמה, "בי" יבוא לאחר "רו" בשליש מן המקרים, ואילו "דה" יופיע תמיד לאחר "בי". לאחר מכן השמיעו לתינוקות מחרוזות צלילים חדשות ששמרו על החוקים האלה או הפרו אותם.
התינוקות האזינו זמן רב יותר למחרוזות יוצאות הדופן מבחינה הסתברותית. מחקרים עדכניים מזה הראו שתינוקות מסוגלים לזהות תבניות הסתברותיות של צלילים מוזיקליים ושל סצנות חזותיות וכן תבניות תחביריות מורכבות יותר.
תינוקות יכולים אפילו להבין את היחס שבין מדגם סטטיסטי ובין אוכלוסייה. במחקר מ-2008, פֶיי שוּ, עמיתתי מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, הראתה לתינוקות בני 8 חודשים קופסה מלאה כדורי פינג-פונג מעורבבים: למשל, 80% לבנים ו-20% אדומים.
הנסיינית הוציאה חמישה כדורים מן הקופסה, לכאורה באופן אקראי. התינוקות הופתעו יותר (כלומר הם הביטו זמן רב יותר ובעניין רב יותר במתרחש) כשהוציאה הנסיינית ארבעה כדורים אדומים וכדור אחד לבן, כלומר תרחיש בלתי סביר, מאשר כשהיא הוציאה ארבעה כדורים לבנים וכדור אחד אדום.
איתור תבניות סטטיסטיות הוא רק הצעד הראשון בתהליך המחקר המדעי. מרשימה עוד יותר העובדה שילדים, (כמו מדענים), משתמשים בסטטיסטיקה כדי להסיק מסקנות על העולם.
בגרסה של מחקר כדורי הפינג-פונג עם תינוקות בני 20 חודשים ועם צעצועי צפרדעים ירוקות וברווזים צהובים, הנסיינית לקחה חמישה צעצועים מן הקופסה ואז ביקשה מן הילד לתת לה צעצוע מתוך ערמה שהייתה מונחת על השולחן.
הילדים לא העדיפו צבע מסוים אם הנסיינית הוציאה צפרדעים ירוקות מן הקופסה שהיו בה בעיקר צעצועים ירוקים. אבל הם הושיטו לה במפורש ברווז אם היא הוציאה בעיקר ברווזים מן הקופסה. כנראה שהילדים סברו שהבחירה הבלתי סבירה מבחינה סטטיסטית מעידה על כך שהיא לא פעלה באופן אקראי ושהיא מעדיפה ברווזים.
חוקרים סיבה ותוצאה
במעבדתי אנו חוקרים כיצד ילדים צעירים משתמשים בעדויות סטטיסטיות ובהתנסות כדי להבין סיבה ותוצאה ואנו מגלים שדרך החשיבה שלהם רחוקה מלהיות "קדם-סיבתית".אנו מראים לילדים מכשיר שאנו מכנים "blicket detector the" (גלאי בליקטים), שהוא מכונה המאירה ומשמיעה מוסיקה כששמים עליה חפצים מסוימים אך לא אחרים. לאחר מכן אנחנו מציגים לילדים תבניות של עדויות לגבי הגלאי ורואים אילו מסקנות סיבתיות הם מסיקים. אילו חפצים הם הבליקטים?
ב-2007, תמר קושניר, כיום באוניברסיטת קורנל, ואני גילינו שילדי גן יכולים להשתמש בהסתברויות כדי להבין כיצד פועלת המכונה. שוב ושוב שמנו קובייה אחת מתוך שתיים על המכונה.
המכונה האירה פעמיים מתוך שלוש פעמים לנוכח הקובייה הצהובה, אך רק פעמיים מתוך שש פעמים לנוכח הקובייה הכחולה. לאחר מכן נתנו לילדים את הקוביות וביקשנו מהם להפעיל את המכונה. הילדים האלה, שעדיין לא יכלו לחבר או לחסר, נטו לשים על המכונה את הקובייה הצהובה בעלת ההסתברות הגבוהה.
הם עדיין בחרו נכונה כשנפנפנו את הקובייה בעלת ההסתברות הגבוהה מעל למכונה והפעלנו אותה בלי לגעת בה. על אף שהילדים סברו בתחילת הניסוי שסוג זה של "הפעלה מרחוק" אינו סביר (שאלנו אותם), הם יכלו להשתמש בהסתברות כדי לגלות עובדות חדשות ומפתיעות על העולם.
המחקרים האלה מעידים שכשילדים משחקים באופן ספונטני ("שולחים ידם בכול") הם גם חוקרים סיבה ותוצאה ועושים ניסויים. זוהי הדרך היעילה ביותר לגלות כיצד העולם פועל.
תינוק מחשב
ברור שילדים אינם מבצעים ניסויים או מנתחים סטטיסטיקות באופן מודע כפי שמדענים בוגרים עושים. אבל ברור שמוחות הילדים מעבדים מידע באופן לא מודע בדרך המקבילה לשיטה המדעית. הרעיון המרכזי העומד בבסיס מדעי הקוגניציה הוא שהמוח הוא סוג של מחשב שתוכנן בידי האבולוציה ומתוכנת בידי ניסיון חיים.
מנקודת מבט אבולוציונית, אחד המאפיינים הבולטים ביותר של בני אדם הוא הזמן הארוך של אי-בשלות. יש לנו ילדות ארוכה הרבה יותר מאשר לכל מין אחר. מדוע שתינוקות יהיו חסרי אונים זמן ארוך כל כך ומשום כך יזדקקו למבוגרים, שישקיעו כה הרבה עבודה ותשומת לב כדי להשאיר את צאצאיהם בחיים?
נוירוביולוגים החלו להבין מקצת המנגנונים במוח המאפשרים את כל הלמידה הזאת. מוחם של תינוקות גמיש יותר ממוחם של בוגרים. יש להם הרבה יותר קשרים בין תאי עצב, שאינם יעילים במיוחד, אך עם הזמן הם מדללים קשרים לא פעילים ומחזקים קשרים מועילים. למוחות של תינוקות יש גם רמה גבוהה של כימיקלים המאפשרים שינוי של קשרים בקלות.
תאי עצב: מוחם של תינוקות גמיש ממוחם של מבוגרים (צילום: Index Open)
האזור במוח הקרוי קליפת המוח הקדם-מצחית (prefrontal cortex) ייחודי לבני אדם והוא מבשיל בתוך זמן ארוך במיוחד. היכולות של אדם בוגר להתמקד, לתכנן ולפעול ביעילות מתוּוכות על ידי אזור זה במוח ומסתמכות על תהליך הלמידה הארוך המתרחש בתקופת הילדות. החיווט של אזור זה עשוי להימשך עד אמצע שנות ה-20.
היעדר בקרה קדם-מצחית בילדים צעירים נדמית אולי כמגבלה של ממש, אך למעשה המצב הזה עשוי להקנות יתרון עצום ללמידה. האזור הקדם-מצחי מעכב מחשבות או פעולות בלתי רלוונטיות. אולם היעדר עכבות עשוי לעזור לתינוקות ולילדים צעירים לחקור את העולם בחופשיות.
יש יחס הפוך בין היכולת לחקור ביצירתיות וללמוד בדרך גמישה, כמו ילד, לבין היכולת לתכנן ולפעול ביעילות, כמו מבוגר. אותן תכונות עצמן הדרושות כדי לפעול ביעילות, כמו עיבוד אוטומטי מהיר ורשתות עצביות מדוללות היטב, עשויות לסתור את התכונות המועילות ללמידה, כמו גמישות.
תמונה חדשה על הילדות והטבע האנושיים מצטיירת מן המחקרים של העשור האחרון. תינוקות וילדים רחוקים מלהיות מבוגרים בלתי מושלמים. הם מתוכננים בצורה מופלאה בידי האבולוציה להשתנות, ליצור ולחקור.
יכולות אלו, המהותיות כל כך לאנושיות, מופיעות בצורתן הטהורה ביותר בשנים הראשונות של חיינו. הישגינו האנושיים החשובים ביותר מתאפשרים בגלל ולא למרות שפעם היינו ילדים חסרי אונים. ילדות והטיפול בילדים חיוניים לאנושיות שלנו.
אליסון גופניק (Gopnik) היא פרופסורית לפסיכולוגיה ולפילוסופיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.
המאמר המלא התפרסם בגיליון אוקטובר-נובמבר של המגזין "סיינטיפיק אמריקן - ישראל" בהוצאת אורט.
לפנייה לכתב/ת 
