הלו קיטי

(+) סדרת XJ מעולם לא נראתה ככה

(-) והיא שלכם תמורת אותו מיליון

עד לא מזמן חשדתי ששיטת המעמדות שרדה רק בעולם התעופה האזרחית. אמנם מעמדות היו מאז ומעולם - ולראיה הביטוי התנ"כי "יש דרג ויש זרג" - אבל נדמה כי בשום מקום הוא לא בא לידי ביטוי יותר בוטה מאשר בתוך מטוס נוסעים. את חצרות המלוכה של המחלקה הראשונה אתה אפילו לא רואה, דרך הביזנס אתה רק עובר בחטף ומלטף עם העיניים, ובסוף אתה מתיישב באזור מובילי העיזים של מחלקת תיירות. עכשיו, כשסומנת כאחד העם, נראה אותך מנסה להסתנן בחזרה מבעד לווילון החוצץ. זרג.

בתור אדם מן היישוב, להיכנס ליגואר XJ החדשה ולסגור אחריך את הדלת זה כמו להתפלח למחלקה ראשונה. נכחתי בלא מעט מכוניות שרד, אבל בתוך הבריטית הזאת זה משהו אחר. יש שם עידון, כמעט מלכותיות, אפילו בעמידה בפקק של יום חמישי בבוקר בדרך לספארי. כן נו, זה היה די מתבקש לקחת את מכונית הדגל של יגואר לפגוש את האבטיפוס שלה. דרג.

"פדיחה, הייתי בטוח שאנחנו עושים סרט טבע" 

ואולי תבוא איזו נהמה

סדרת ה־XJ של יגואר היא מהמיתולוגיות בעולם הרכב. הראשונה, ה־XJ6, עלתה על הכביש עוד ב־1968 והפכה מאז לאייקון בעולם מכוניות הפאר. בעידן המודרני היא היוותה תחרות למרצדס סדרה S/ ב.מ.וו סדרה 7/ אודי סדרה 8, אבל עם טוויסט. טוויסט בריטי: בזמן שהגרמניות הלכו והשתנו עם צו האופנה, ה־XJ נשארה נאמנה למסורת ולעיצוב הקלאסי. עד כדי כך נאמנה שבמבט חטוף, לא כל אחד ידע להגיד אם מדובר בדגם 68' או 98'. הגריל, הפנסים הכפולים והצללית הנמוכה והארוכה עם האחוריים המשתפלים בעדינות נשארו כמעט זהים לאורך השנים, וחובבי יגוארים למדו לסמוך על זה. אבל אז באה ה־XJ החדשה ועירבבה לכולם את העיניים.

כלום, ואני מתכוון לממש כלום, לא נותר מהקודמת. מבנה הסדאן־שלוש־קופסאות האופייני של יגואר פינה את מקומו לגוף קופה מוארך עם טוסיק גבוה - כמו של ה־XF הקטנה יותר, אבל בענק. כשהיא מטפסת חרישית מתוך החניון התת־קרקעי ונעמדת על המדרכה, למשל, זה סוג המראות שמושכים ממך "וואי" שקט וארוך. אין עוד מכוניות שנראות ככה.

בנתיב האמצעי על כביש ירושלים־תל אביב מערבה, נהגים רוצים לאסוף לעצמם עוד שנייה של הסתכלות על הבריטית האלגנטית הזאת. אם להמשיך את מטאפורת המטוס, הם מביטים בי כמו שהתיירים מביטים בנוסעי המחלקה הראשונה: מיעוטם מחווים בראשם לאות סחתיין, אחרים שופטים לחומרה בשפתיים קמוצות. רגע אחר כך, כשהפקק דוחף אותם קדימה, הם גונבים עוד מבט קטן במראה - רק לראות איך נראה הפרונט של הספינה הזאת.

בפנים היא סירת מרוץ קלאסית. פאנל עץ מתחיל את דרכו על הדלת השמאלית מתחת לקו החלונות ומקשית סביב, מעל לוח המחוונים והלאה רצוף אל הדלת הימנית. ממנו גולש אל הנהג משטח עור שמתרומם בגלים, כדי להכיל את פתחי האוורור המבריקים שנראים כאילו הגיעו מפתח מנוע הסילון של מטוס קרב מהפיפטיז. כל החלל מסביב משחק על מעברים בין חמימות של עץ, יוקרה של עור תפור ביד וברק של פסי ניקל. שעון אנלוגי קטן מנצנץ במרכז של הכל.

"מהר, יסגרו את רמי לוי"

תנוחת הנהיגה נינוחה ונמוכה. מושב עור מאוורר חובק את הצלעות, המרפקים מונחים על הקונסולה המרכזית המרופדת ועל המשענת שבדלת. ההגה בול על האגודלים, מתגלגל בינם לבין האצבעות. התנוחה הזאת אמנם מגניבה על סף נמנום בפקק, אבל גדולתה האמיתית נחשפת תוך כדי מתן בגז: שלבו את רבע השכיבה עם ההגה מול הפנים וקו החלונות הגבוה, וקיבלתם את איך זה מרגיש להיות ספון בתא נהג של מכונית מרוץ - רק עם בקרת אקלים ובידוד רעשים וזמש רך ובהיר על התקרה.

כדי להרגיש עד הסוף את מה שהמכונית הזאת יודעת לעשות, צריך להעביר את גלגלת האלומיניום המלוטש של בורר ההילוכים למצב S, ללחוץ על כפתור ה"דינאמיק" שיש עליו ציור של דגל שחמט, ולהעביר את בקרת האחיזה למצב "מסלול". עכשיו התצוגה בלוח השעונים הווירטואלי מקבלת תאורה אדומה, ויש לכם מכונית אחרת לגמרי בקצות האצבעות שעל ההגה ובקצות הבהונות שעל הדוושות: תגובת המצערת משופרת, ניהול הגיר מקצין והחלפות ההילוכים מהירות יותר, המרכב מיוצב ואופקי תמידית והמתלים מוקשחים. עכשיו אפשר ומומלץ לדרוך על הגז עד השטיח ולהיגנב: יש שם מנוע V8 בנפח חמישה ליטר שמוציא 385 כ"ס עם הר של מומנט. זה אמנם לא מנוע שקורע לך את הראש בתאוצה מהמקום, אבל הוא דוחף חזק, עגול ועבה, ויש לו סאונד של הרבה מאוד כסף. 

ואולי לא

לפי הברושור, ה־XJ היא מכונית ספורט־סלון. כלומר היא גם וגם - אחת שיודעת לספק את הנוחות והפאר של ה־XJ יחד עם הדינמיות של ה־XK קופה, נניח. זאת שפה חדשה, אומרים ביגואר. ספורט־סלון בעיצוב קופה, אבל עם ארבע דלתות ואולי גם עלי חסה צעירים ואגוזי קשיו. בתכלס, מכל סלט יחסי הציבור הזה יוצא שהיא אחלה קרוזרית. מכונית פאר שיודעת לרחף מלכותית ולא מעוררת בך שום רצון לפוצץ איתה גז ולהשחיז פיתולים, אפילו שהיא יודעת. מכל האופציות להקשיח ולחדד אותה באופן אלקטרוני, דווקא ברירת המחדל המעודנת שלה יוצרת את האפקט המרשים ביותר. את הפאסון הלא מתאמץ. את האצילות.

בשביל לחוש באצילות לא צריך יותר מפקק תנועה של בוקר בכניסה לרמת גן. שם עומדים מאפייני הפירסט קלאס שלה בניגוד הכי מובהק למחלקת התיירים של היומיום. "יגואר יגואר, אבל מאחורי בפקק" אומרים הציניים, רק שאין להם באמת מושג איך זה לעמוד בפקק בתוך מיליון שקל. יש בה נועם כזה שנוחת רך על כל החושים. החומרים האיכותיים, התפרים המיניאטוריים, העיצוב הקלאסי המעודן, לוח המחוונים הווירטואלי שמספריו מאירים כל אחד בתורו כאילו מותקן פנס קטן על המחט, המושבים שיודעים לעשות לך מסאז', המסך הדו־כיווני שמאפשר לנהג ולנוסע לצפות בתכנים שונים בו זמנית, המערכת האגדית של Bowers & Wilkins עם 20 הרמקולים שמפוזרים בחוכמה בחלל. אפילו החלקות המנותקת הזאת שבה היא גולשת בדרייב בלי גז אל תוך הספארי בשעת בוקר.

הגלישה האצילית הזאת נעה במהירות שבה הולך יען בניחותא במקביל אליך ומנקר את החלון, לא מבין מה זה לעזאזל המחסום השקוף שמונע ממנו להגיע לבייגלה. זוג קרנפים מסתכל עלינו באדישות. הקרן הגדולה של אחד מהם נראית כאילו היא מסוגלת לחדור בנגיחה את דלת מרכב האלומיניום.

באגם הקטן שרועה ערמת ילדים עשויה מהיפופוטמים. בגן החיות שמגודר בתוך שטח הספארי אנחנו רואים אורנגאוטן שמבריש לעצמו את הראסטות הג'ינג'יות שלו, וגם זוג צבים ענקיים מזדיינים בהילוך איטי: הזכר מונח על הנקבה וגועה במרווחים קבועים. ילדה קטנה שואלת את אמא שלה מה עושים הצבים, והיא עונה לה שהם בונים מגדל. ממול עומדים הפינגווינים בשורה ומחכים שהבריכה תתמלא. והיגואר מה? ובכן ילדים, אין יגואר בספארי.

מנוע

V8 עם סאונד מעולה וים של בשר. מושך דרך שישה הילוכים ולא מפסיק עד שתיכנס לכלא. פעמיים. אבל הוא לא האירוע המרכזי במכונה: הוא כאן רק כדי להזיז את הכרכרה המפוארת הזאת חלק ויעיל, ואת זה הוא עושה תענוג. רוצים יותר? יש גירסה עם מגדש על ו־510 כ"ס. לבריאות.

ביצועים

זאת לא מכונית ביצועים: זאת מכונית יוקרה עם ביצועים. וההבדל מורגש. אחרי הכל עדיין מדובר במפלצת של שני מטרים רוחב על חמישה וחצי מטרים אורך ו־1,700 קילוגרם שמנסים להאט ולהיכרך סביב הפנייה. אמנם ביחס לנתונים הנ"ל היא זזה יפה מאוד, לפעמים אפילו מפתיעה, אבל לא לשם היא מכוונת. די נו, לכו תקנו אבארט 500 ותעזבו אותה בשקט.

נוחות

כל הזמן רק לפנק לפנק. איכסה.

פוזה

אם אתם לא סאקרים של הצורה הישנה, אז מדובר כאן ביצירה די מהפנטת. שאפו.