אחי זה הכי הכי?
מצד אחד, האחים זורקים את יוסף לבור והולכים לעשות "על האש". מצד שני, חברו הטוב של יהודה יוצא עבורו לשליחות לא נעימה באזור מפוקפק. אז מי עדיף?
שתי סצינות ניצבות זו מול זו בפרשה. האחת מבטאת את המקום הנמוך ביותר שאליו אפשר להגיע, והשנייה משקפת את אחד הערכים העליונים ביותר. בסצינה הראשונה ניצבים כולם מול האחד, כששנאה וניכור בעיניהם. בסצינה השנייה מתעלה ערך הרעות לרמה חברית ואנושית גבוהה ביותר.
לצערנו, שנאה בין בני אדם היא חלק מהחיים. במקום שבו חיים בני אדם יש גם ניגודי אינטרסים, שנאות, קנאות, מלחמות. כנראה שזה טבעו של המין האנושי מאז בריאתו. אלא שעם זאת, ניסו בני האדם לקבוע אי-אילו כללי משחק גם למצבים של מלחמה. אמנת ז'נבה, למשל, מנסה להסדיר כללים מקובלים גם בין לוחמים ושונאים, כמו למשל זכויות השבויים.
בתוך מערכת המלחמות והשנאות הללו בעולם, הייתה למין האנושי מחשבה שבין אחים זה צריך להיות אחרת. בכל זאת, אחים - יצאו מאותה רחם, גדלו באותו בית, קיבלו אותו חינוך, ויש ביניהם שותפות חיים וגורל. אמנם נכון שכבר צמד האחים הראשון בהיסטוריה, קין והבל, כבר איכזבו ויצרו את מלחמת האחים הראשונה שהסתיימה ברצח ובניסיונו של הרוצח להתנער מאחריות תחת הטענה "השומר אחי אנוכי", אבל בכל זאת, מאז ועד היום יש ציפייה למערכת יחסים אחרת ושונה בין אחים.
שתי התרחשויות
הסצינה המרכזית בפרשת "וישב" מוכיחה עד כמה נמוך אפשר לרדת בין אחים. אמנם הם לא רצחו אותו ישירות כפי שקין עשה להבל, אבל זה לא היה ממש רחוק מכך. עם כל עוצמות הניכור והשנאה, הם משליכים את יוסף לבור, ויושבים לאכול לחם ולעשות "על האש" פתח הבור. אין ניכור, אטימות ושפלות גדולים מזה.
האח האחד, בשר מבשרם, נרקב בבור, נמכר לעבדות ולסכנת חיים, והם עסוקים כמה מטרים משם בסעודת שחיתות ובתכנון איך לשקר לאבא האומלל עם סיפור הכותונת הטבולה בדם. אין רגע שפל יותר מאשר הרגע הזה, שילדים עושים לאבא תרגיל מכוער כל-כך ומודיעים לו בדרך נבזית ושקרית כל-כך על מות בנו.
ומולו, גם בתוך החשיכה הזו - רגע של אצילות נפש. יהודה, לאחר מות אשתו ושניים מילדיו, מחפש חבר טוב שאפשר להישען על כתפו, שאפשר לחלוק איתו את הצער והכאב. ליהודה יש חבר אמיתי שכזה, חבר הנקרא בפרשה - רעהו העדולמי.
בעת שהותו במקום, מסתבך יהודה בפרשייה מאד לא נעימה. יהודה הפקיד בידי אותה אישה שפגש על אם הדרך פיקדון אישי, כערבות לסכום שהיה צריך לשלם לה. למחרת מבקש יהודה מרעהו הטוב שייקח גדי עיזים וייתן לה אותו, ובתמורה יקבל יהודה חזרה את הערבון. החבר הטוב לא מוצא את האישה, העלילה נמשכת והסוף ידוע. הנקודה האצילית בכל הסיפור הלא-פשוט והלא-נעים הזה היא מפגן האחווה והרעות של חברו של יהודה.
מה קורה פה בעצם? יהודה מבקש מחברו ללכת למקומות מפוקפקים, בהם מסתובבות נשים מפוקפקות, להסתובב באזורים הללו עם גדי על הכתף ולחפש איזו אישה זונה שחייבים לה כסף. אני בטוח שרעהו העדולמי של יהודה היה מעדיף לבצע עבורו שליחויות יותר סימפטיות. עם כל זה, מודע החבר למצבו האישי והנפשי הקשה של יהודה ולהסתבכות שלו, והוא מוכן להתבזות ו"לשכב על הגדר" עבור יהודה כדי לחסוך ממנו ביזיון וצער עוד יותר גדולים. הוא לא מאשים ולא טוען "זו בעיה שלך", הוא לא מתחמק ולא מחפש תירוצים. הוא בא לחברו בשעותיו הקשות וללא שום שכר ובלי שום תנאי אומר לו - אני איתך. "הרעות נשאנוך בלי מילים".
חבר קרוב ואח רחוק
לכאורה, זה סיפור קטן וצבעוני על חבר שהסכים ללכת במקום חברו לשלם אתנן לזונה, הליכה שיש בה משום הבושה וההתבזות. אבל אני חש שזה לא עוד סיפור פיקנטי של התורה אלא דווקא
על רקע הניכור הגדול והשנאה בין האחים, מציבה התורה חברות אצילית בין חברים. רעו של יהודה איננו אחיו, הוא רק חברו, אבל את מה שהוא מוכן לעשות עבורו, אחים לא מסוגלים לעשות.כך מציירת בפנינו הפרשה שתי סצינות - האחת מתרחשת על פתח הבור, והשנייה ברחוב הזונות בתמנה. באחת - אחים מוכנים להפקיר את אחיהם, ובשנייה - חבר לא מוכן להפקיר את חברו. באחת - שיא הציניות, ובשנייה - שיא הרגישות, באחת - ניכור, ובשנייה - אהבה.
בדיוק על שני המעמדים הללו ניתן לומר שטוב חבר קרוב מאח רחוק. אוי למי שאלו הם אחיו, אשרי מי שזה חברו.
לפנייה לכתב/ת 
