אגרת הטלוויזיה - מתי אפשר לקבל פטור?

מתי קיימת חובה לשלם את אגרת הטלוויזיה, ובאילו תנאים שחררו בתי המשפט את האזרח מחובה זו? ליקטנו פסקי דין שעסקו באזרחים שחשבו שיש להם מפלט מהתשלום הזה, ובשופטים שלפעמים חשבו אחרת.

תשלום אגרה על קליטת שידורים באמצעות המחשב

רבים מאיתנו צופים בשידורי טלוויזיה באמצעות המחשב. עד למועד כתיבתן של מילים אלה, אחד הטיעונים העיקריים לשחרור מחובת תשלום אגרת טלוויזיה היה אי קיומו של מכשיר טלוויזיה, ואולם, בשבועות האחרונים פורסמה הצעת התיקונים לחוק ההסדרים, הקובעת אפשרות לגבות אגרה גם ממי שאינו מחזיק מכשיר טלוויזיה.

כרגע, סעיף 28א. לחוק רשות השידור מחייב כל אדם המחזיק במקלט טלוויזיה לשלם אגרה שנתית. לפי תקנות רשות השידור, כל אדם שמחזיק במקלט טלוויזיה, חייב להודיע על כך לרשות השידור תוך שלושים ימים מיום קבלת המקלט, ולציין בהודעתו את שמו המלא, כתובתו ומספר זהותו.

בקרוב, יתכן שאפשר יהיה לגבות מאיתנו אגרה גם כשהשידורים נצפים שלא באמצעות מכשיר טלוויזיה, אלא באמצעים אחרים, למשל באמצעות מחשב.

השאל הזאת כבר עלתה בעבר. בית-המשפט העליון קבע כי מקלט טלוויזיה הוא כל מכשיר שקולט גלי רדיו וממירם לתמונה, וכי החיוב באגרה מוטל על עצם הפוטנציאל של קליטת שידורי הטלוויזיה במכשיר כלשהו.

באופן דומה, קבע בית-משפט השלום בירושלים בפסק הדין בעניין דני מינצר נגד רשות השידור כי חוסר אפשרות לקלוט את שידורי רשות השידור עקב סוג המכשיר, אינו פוטר מתשלום אגרה, מאחר שהחיוב באגרה חל על עצם החזקת מקלט טלוויזיה.

בפסק הדין הזה טען מינצר שהוא מחזיק בביתו מכשיר שלא קולט שידורים אנלוגיים, ורק החל מספטמבר 2008 החל לקלוט את שידורי רשות השידור.

השופטת אנה שניידר קבעה, כי אי הקליטה אינה פוטרת אותו מתשלום האגרה. עוד נקבע, כי רשימת הפטורים הקבועה בחוק הינה רשימה סגורה, ואילו המקרה הנדון - חוסר אפשרות לקלוט את שידורי הטלוויזיה של רשות השידור, אינו כלול בהם.

"אילו התכוון המחוקק לפטור אדם מהאגרה במקרה של חוסר אפשרות לקלוט את שידורי רשות השידור עקב סוג המכשור המצוי בביתו - היה מסדיר נושא זה במפורש בחקיקה", כתבה השופטת. היא דחתה את התביעה, והתובע אף חויב לשלם לרשות השידור הוצאות ושכר טרחת עו"ד של 1,500 שקל.

במקרה אחר שהתברר בבית משפט השלום בת"א, הגישה רשות השידור תביעה לתשלום אגרת טלוויזיה בסך 5,236 שקל. החייב טען, כי יש ברשותו רק מצלמות אבטחה ומוניטור, הפועלים סביב השעון, וכי בהיותו אדם דתי חרדי, אין הוא צופה בטלוויזיה כלל.

השופט רונן אילן קבע, כי הוכח שהמכשיר שמחזיק הנתבע הוא מכשיר המאפשר קליטת שידורי טלוויזיה לכל דבר ועניין, וכי טענתו לפיה בפועל אותו מכשיר איננו משמש כלל לקליטת שידורי טלוויזיה, כי אם לקליטת תמונות האבטחה במעגל סגור בלבד, אינן יכולות לפטור אותו מהחובה לתשלום האגרה, מאחר שדי בפוטנציאל הטמון במכשיר כדי לקבוע כי מדובר במכשיר טלוויזיה החייב בתשלום אגרה. לפיכך, חויב הנתבע בתשלום האגרה ובנוסף בהוצאות משפט ושכר טרחה של 2,000 שקל.

המכשיר הושלך לאשפה - חובה להודיע לרשות השידור? 

סוגיה מעניינת נוספת היא שאלת חובת ההודעה לרשות השידור במקרה של השלכת המכשיר. סעיף 6 לתקנות קובע כי אדם המוכר או מעביר בדרך אחרת מקלט טלוויזיה לאדם אחר, יודיע על כך בכתב לרשות תוך שלושים ימים ממכירת המקלט או העברתו. עם זאת, החוק לא מציין מה קורה במצב בו המכשיר נזרק לפח, והשופטים חלוקים בדעותיהם בקשר לכך.

על פי גישה אחת, כפי שהציג השופט מנחם קליין מבית-משפט השלום בת"א, אדם הטוען ומוכיח כי זרק את המכשיר, לא יהיה חייב באגרה גם אם לא הודיע על כך לרשות השידור, משום שחובת מסירת ההודעה חלה על פי החוק רק כשאדם מסר או העביר את המכשיר לאדם אחר. קביעה אחרת, כך נפסק, מחייבת שינוי חקיקתי.

לעומת זאת, ניתן למצוא בפסיקה גישה שונה, לפיה אדם הזורק מכשיר חייב בתשלום אגרה אם לא הודיע על כך לרשות השידור. השופט גד ארנברג פסק כי ניתן לטעון כי מטרת התקנה הייתה להקל על רשות השידור, ולפיכך מי שהפסיק להחזיק במכשיר, חייב להודיע על כך לרשות השידור.

במקרה בו דן, הנתבעים החזיקו במכשיר טלוויזיה עד שהשליכוהו לאשפה, אך לא הודיעו על כך לרשות השידור. במקרה זה, נפסק כאמור כי מאחר שהם החזיקו מכשיר טלוויזיה ולא הודיעו לרשות השידור על השלכתו, יש לחייבם בתשלום של 5,189 שקל. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לרשות הוצאות ושכר טרחה של 1,000 שקל.

אני חוזר בתשובה ואין לי טלוויזיה. עובד?

האם חזרה בתשובה היא טיעון מנצח להוכחת העדר קיומו של מכשיר טלוויזיה? לבית-משפט השלום בירושלים, הוגשה תביעה של רשות השידור על סך 4,983 שקל על חוב אגרת טלוויזיה בין השנים 2001 ל- 2007, וזאת בעקבות דיווח מסוחר טלוויזיות לפיו בשנת 1997 רכשו אצלו הנתבעים מקלט טלוויזיה.

הנתבעים טענו כי אינם זוכרים אם רכשו טלוויזיה ב-1997, ובכל מקרה חזרו בתשובה בסוף 1999, אז השליכו מביתם את מקלט הטלוויזיה. עוד טענו, כי ב-2005 עברו להתגורר בישוב מבוא חורון, אז התחייבו שלא להחזיק בביתם מקלט טלוויזיה.

השופט אברהם רובין קיבל חלקית את התביעה, וחייב את הנתבעים לשלם אגרה עד ליום בו עברו להתגורר ביישוב מבוא חורון. השופט קבע, כי שוכנע כי כשעברו הנתבעים להתגורר במבוא חורון הם השליכו את הטלוויזיה מביתם, ולפיכך לגישתו ממועד זה, אינם חייבים בתשלום אגרה.

עם זאת, השופט דחה את טענת הנתבעים כי מאחר שחזרו בתשובה ב-1999 כבר ממועד זה, לא היה ברשותם מקלט טלוויזיה, מפני שבשלב מסוים הודיע לאשות כי הוא חרדי ו"צופה בקלטות", דברים מהם משתמע כי למרות שהנתבעים חזרו בתשובה ב-1999 עדיין היה ברשותם מקלט טלוויזיה.

מגורים בביתו של אדם אחר - פוטרים מאגרה ?

אם אתם מתגורים בבית שאינו שלכם, עליכם להוכיח זאת כדי להימנע משתלום אגרה. לפי התקנות, אין להטיל אגרה על מקלט טלוויזיה אם הוא נמצא בכתובת שהדרים בה משלמים אגרה.

באחד המקרים, בתביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, חייב ביהמ"ש את רשות השידור לפצות אדם שחויב לשלם אגרת טלוויזיה למרות שהתגורר בבית אימו אשר שילמה את האגרה.

התובע טען כי רשות השידור גבתה ממנו אגרת טלוויזיה שלא כדין - 6,120 שקל - וכן שחשבון הבנק שלו ומכוניתו עוקלו על-ידי רשות השידור. לטענתו, הוא בכלל מתגורר עם אימו באותה יחידת דיור, ולכן מאחר שאימו שילמה את האגרה, הוא פטור מתשלום.

בביקור של נציגי רשות השידור אשר נערך לאחר שהוגשה התביעה, נמצא כי התובע אכן מתגורר עם אימו באותה דירה, וכי היחידה הנפרדת מושכרת לאחר. רשות השידור טענה, כי מסקנתה בדבר המגורים הנפרדים נבעה מכך שהאם רשומה כמי שמתגוררת ב"משק 83 במושב "X ואילו התובע, גר ב"מושב "X" בלבד.

השופטת מרים ליפשיץ-פריבס קבלה את התביעה וקבעה כי היא מעדיפה את גרסת התובע, לפיה התגורר עם אמו במרוצת השנים. השופטת הדגישה את חומרת מחדלה של רשות השידור אשר נמנעה מביקור בנכס וחייבה את הרשות להשיב לתובע 6,120 שקלים שנגבו ממנו, וכן לפצותו ב 2,000 שקל בשל ההכבדה שנגרמה לו בגין הטלת העיקולים והטרחה בפניות חוזרות ונשנות לרשות. עוד חויבה הרשות לשלם הוצאות משפט של 300 שקל.

לעומת זאת, במקרה אחר, בו הגישה רשות השידור תביעה לתשלום חוב אגרה של 5,032 שקל טען החייב כי אינו מחזיק במקלט טלוויזיה וכי הוא מתגורר יחד עם בני משפחתו ואימו בבית אימו. שופטת בית-משפט השלום בקריות, פנינה לוקיץ' קיבלה את התביעה, וקבעה כי הנתבא אמנם מתגורר עם אימו בדירה שבה מוחזק מקלט טלוויזיה, הרי שעל פי החוק, משלא הוכח כי אדם אחר שילם את האגרה עבור מכשיר זה, הרי שיש לחייבו בתשלום אגרה גם אם המקלט לא נרכש על ידו, בהיותו "מחזיק". לפיכך, חויב האיש לשלם חלק מהחוב בהתאם לתקופה שהוכחה, וכן לשלם לרשות השידור הוצאות משפט של 500 שקל.

רכשתם טלוויזיה עבור אדם אחר?

אם אבא קנה לכם מכשיר יתכן שהאגרה תגולגל עליו. לפי התקנות, מי שהעביר מקלט טלוויזיה לאחר, חייב להודיע על כך לרשות תוך 30 יום, ולציין בהודעתו את השם המלא, המען ומספר הזהות של הקונה או המקבל.

במקרה שנדון בבית משפט השלום בת"א, בני זוג שנתבעו לשלם אגרה בסך 2,734 שקל טענו בתגובה, כי מכשיר הטלוויזיה עליו נתבקשו לשלם אגרה, נקנה עבורם על-ידי אדם אחר, ולכן הם אינם חייבים בתשלום אגרה. בית-המשפט קבע, כי כיוון שבני הזוג לא מסרו את פרטיו של אותו אדם, עליהם לשלם את האגרה בעצמם.

הנתבעים טענו, כי אין לחייבם בתשלום האגרה, כיוון שמעולם לא החזיקו מקלט טלוויזיה מטעמים של דת ומוסר. ועם זאת, טענו כי אכן רכשו טלוויזיה, אך לא עבורם, אלא עבור עובדת זרה שהתגוררה בישוב שבו הם מתגוררים, והחזירה להם כסף במזומן לאחר ששילמו עבור הטלוויזיה בכרטיס אשראי. לטענתם, הודיעו על כך לרשות השידור באמצעות פקס.

השופטת אנה שניידר קבלה את התביעה, וקבעה כי גם אם הנתבעים עצמם לא החזיקו מעולם מקלט טלוויזיה, הרי משלא המציא הנתבע את הפרטים הדרושים על מנת להעביר את החיוב על העובדת הזרה, אין לו להלין אלא על עצמו.

עוד נקבע כי אם ידע הנתבע בעת הרכישה שהטלוויזיה מיועדת לאותה עובדת זרה, היה עליו לתת מידע מלא עליה לסוחר על מנת למנוע דיווח לרשות השידור על רכישה על שמו. לפיכך, חויבו הנתבעים לשלם 2,792 שקל.  

* עו"ד שחר ולנר שותף במשרד אלטשולר – ולנר ועורך תחום מדור אינטרנט ומחשבים באתר המשפט הישראלי – פסקדין, עו"ד שירה הימן מנהלת התכנים באתר המשפט הישראלי – פסקדין .

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.