קייב: לטפס על אמא מולדת ולהתפעם מהנוף

לפני כמה חודשים איפשרו שוב שלטונות קייב, אחרי הפסקה של שבע שנים, לטפס לתצפית על ה"רודינה מאט" (אמא מולדת) - אשת הברזל של קייב, הפסל המפורסם והגבוה ביותר בכל ברית-המועצות, וגם בכל אירופה ואמריקה, המסמל את ניצחונה של בריה"מ במלחמת העולם השנייה. 102 מטר גובהו, כ‭530-‬ טון משקלו, וכולו חלול מבפנים.

ככה זה נראה מהאוויר

בקייב המפוארת והמפונקת ביצירות אמנות נטו עד כה להצניע את הפסל, בשל סגנונו הסובייטי הבולט.

אכן, בעת פתיחת המונומנט על-ידי ליאוניד ברז'נייב ב‭9-‬ במאי ‭,1981‬ זאת הייתה התשובה הקומוניסטית לפסל החירות האמריקאי והתגלמותה של המגלומניה הסובייטית. היום כבר יש מי שדווקא שמח להראות אותו לעולם כולו. לאחר שבחודשים הקרובים תיכנס לתוקף החלטתן של ממשלות ישראל ואוקראינה על ביטול הצורך בוויזות לשם, גם המוני הישראלים שייסעו לשם יוכלו לחזות באטרקציה המרשימה.

הפסל הוא מבנה הנדסי ייחודי, שבעת בנייתו רשמו המהנדסים יותר מ‭20-‬ המצאות כפטנטים. זהו מבנה ענקי חלול מבפנים המחובר בשלד מפלדה פחמנית, ש‭18-‬ מטר מתוכו יושבים בתוך הקרקע. מבחוץ הוא מכוסה בלוחות נירוסטה, שהאורך הכולל של תפר הריתוך ביניהם הוא כ‭30-‬ קילומטר. בתוך החרב שמניפה גברת הברזל, שמשקלה 11 טון, מותקן בולם זעזועים מיוחד המפצה על התנודות שיוצרת הרוח בנקודה הגבוהה ביותר של הפסל. הודות למנגנון זה אמורה אמא מולדת לעמוד בכל הוריקן שיעבור עליה. הפסל אמור לשרוד גם רעידת אדמה בעוצמה של עד 9 נקודות בסולם ריכטר.

הפסל מצופה לוחות נירוסטה (צילומים: אדוארד דוקס)

פרויקט הפסל הוטל ב‭1974-‬ על הפסל הידוע יבגני ווצ'טיץ‭,'‬ אך הוא מת לפתע, ואת עבודתו סיים הפסל וסילי בורודיי. בניית הקומפלקס כולו נמשכה ארבע שנים, בתקציב של 22 מיליון רובל. הפסל הוא למעשה המוצג הבולט ביותר במוזיאון לזכר המלחמה הנמצא בתוך בסיסו. במוזיאון 16 אולמות, המחוברים ביניהם וכוללים 15 אלף מוצגים אותנטיים, כולל מוצגים מסמרי שיער מהשואה. 

הקומפלקס מסביב למוזיאון יושב על שטח של יותר מ‭100-‬ דונם וכולל יותר מ‭100-‬ פסלים המנציחים את כל מגזרי האוכלוסייה שהשתתפו במלחמה ותרמו לניצחון. בהחלט שווה להציץ גם בתערוכה הענקית של הטנקים, הטילים והמטוסים שלצד המוזיאון. בתוך מיג 23 ממוקם בית קולנוע מאולתר שבו מקרינים סרט על הקמת הקומפלקס.

השדיים של הגברת - מבט מבפנים

איוואן פטרוביץ' קובלצ'וק, מנכ"ל המוזיאון, מספר שרק ב‭2002-‬ התחיל המוזיאון לאפשר טיפוס בתוך הפסל לתצפית, אבל ב‭,2003-‬ לאחר שאדם קפץ מלמעלה אל מותו, האטרקציה שוב נסגרה לשבע שנים.

טנקים ישנים ברחבת המוזיאון  

כשאנחנו אומרים טיפוס, אל תחשבו על כניסה למעלית ולחיצה על כפתור. מדובר בטיפוס של ממש הנעשה בתוך קרביה של אמא מולדת. אני משלם

בקופה 200 הריבניה (כ‭100-‬ שקל‭,(‬ והקופאית מפנה אותי למדריך המלווה. יחד יכולים לטפס בכל פעם רק שני מבקרים, שלכל אחד מהם מוצמד מלווה. שנינו עולים ברגל לקומה השלישית ונכנסים למעלית, שעולה באלכסון על דופן הבסיס של הפסל. כעבור כמה שניות יוצאים בגובה 32 מטר, למרגלותיה של הגברת.

אני מלביש על עצמי חגורת בטיחות מאסיבית, ואנחנו ממשיכים לעלות במעלית רגילה עד לגובה 64 מטר - ממש מתחת לחזה של הגברת. כאן המעליות נגמרות, ומתחיל מסלול המכשולים. המדריך מתקין על החגורה שלי חבל ביטחון, ואנחנו עולים בסולם בזווית של 90 מעלות כלפי מעלה. הסולם צר מאוד וכולו מוקף בטבעות מתכת שהכתפיים שלי נתקלות בהן. מגיעים לגובה 72 מטר, וכאן רואים את החזה של אמא מולדת מבפנים. שני השקעים הענקיים במתכת. האמת, לא משהו.

הסולם הבא נמצא בתוך ידה של הגברת, זו המחזיקה את המגן. המדריך מתקין על החגורה חבל ביטחון נוסף, הפעם עם בולם, למקרה של נפילה. השיפוע של היד הוא כ‭45-‬ מעלות, הסולם עוד יותר צר, וגם קר - המדריך שכח להביא את הכפפות. בהדרגה מגיעים לחלק המאונך של היד, ובסופו של דבר אני מכניס את עצמי לתוך פתח עגול, כמו בצריח של טנק, ויוצא אל מרפסת התצפית, על חלקו האחורי של המגן של אמא מולדת.

החרב המונפת בראש הפסל

לא שכחה את המניקור  

סוף-סוף רואים שמש, ואפשר לקום ולעשות כמה צעדים. מסביב וגם למעלה פרושה רשת ביטחון, אבל בגובה העיניים יש לכל רוחב התצפית חלון שמאפשר גם לצלם. המראה יפה מאוד. למטה על הכביש הקטן מתרוצצות מכוניות זעירות, ובאופק נראים בתי היוקרה של בירת אוקראינה. מכאן אפשר גם לראות שבאצבעות של הגברת אפילו הציפורניים מטופחות ומתברר גם שלחרב יש עיטורים שלא רואים מלמטה.

בינתיים מתברר ששמו של המדריך שלי הוא פאשה, והוא מספר שמהמקום הזה בדיוק קפץ המתאבד לפני שבע שנים. אני מציע לעשן סיגריה ואחר-כך לעלות. פאשה אוסר לעשן, אבל מאפשר לעלות. שוב חבל ביטחון, פתח טנק, כמה ברזלים בסולם ומגיעים.

מבט למטה מראש הפסל

רמת האדרנלין בדם עולה, והיופי עוצר נשימה. כל העיר נראית כאילו היא פרוסה על כף היד.

הכיפות המוזהבות של הכנסיות הנוצצות בשמש, הפארקים הקסומים בצהוב וארגמן, הגשרים האציליים בין גדות הדנייפר הרחב. העמידה כאן לא ממש יציבה. הרגליים עומדות מסביב לסולם העגול והחלקה היא בהחלט אופציה.

הדרך למטה הרבה יותר קלה, כל הסיפור נמשך כ‭40-‬ דקות. ילדים מתחת לגיל ‭,12‬ אנשים שנראים שתויים, נשים בהיריון ונשים על עקבים ובחצאיות. כל אלה יוכלו להתנחם בעלייה לתצפית של ‭36.6‬ מטר בלבד, על גבי בסיס הפסל, ממש מתחת לשמלה. משם ניתן לצפות בעיר במשקפות, והעלות היא 50 הריבניה בלבד (כ‭25-‬ שקל‭.( ‬