איך רקדנו בכ"ט בנובמבר

איך רקדנו, איך שתינו ברחובות והשתכרנו. איך עם יצא בתהלוכה שנסתיימה לפנות בוקר, כאשר נורו יריות ונפלו הקורבנות של המדינה שזה עתה הוכרזה על ידי האומות המאוחדות. איך צעקנו מדינה עברית, איך צעקנו אלי ישי גואלנו, נתניהו שראינו איך יוולד כעבור שנתיים - ימלא פינו רינה.

• כ"ט בנובמבר 1947 באנציקלופדיה של ynet
  

איך צעקנו לגרש ילדים, לבנות מחנות במדבר לפליטי חרב, איך שמחנו. איך חצקל איש כסית הוציא החוצה את הבקבוקים. איך ספרנו בקול רם, ברחובות, בכפרים, בקיבוצים, איך ספרנו את הקולות - יס ,נו , יס, נו.

ההצבעה באו"ם, בעד הצעת החלוקה ב-1947 (מתוך אתר הכנסת)

רעדה אחזה בשדרת העם, כשעוד היה עם והיתה לו שדרה. איך צעקנו הרב יוסף צא בחוץ, אל תשכירו דירות לגויים, בנו ביפו בית ליהודים בלבד, כי תהיה לנו מדינה עברית. היא תיקרא ישראל על שם בני ישראל בשומרון, שמלכיה הוקעו ובירתם לא היתה ירושלים, אלא שומרון ושכם.

איך אחרי אלפיים שנה תיקרא המדינה לא יהודה, אלא ישראל - כי היינו בני ישראל ולא יהודים במובן היהודי חרדי, המתנשא, שנעדר מהיהדות אלפיים שנה. איך צעקנו, הרב אמסלם יביא לנו בצורת.

איך התחננו לרבנים שיתקעו בשופרות לעצור את הבצורת. איך בכינו על גדות נהר הירקון בכינו. ישי כבר יסלק מכאן את הגויים וניקום בתולדות ישראל סבא, כי אנחנו נקים מדינה צוקר לגויים, מותק לגויים, אור, אור לגויים שיהיה אפל כמו ימיהם הרעים בעבר.

הקמנו מדינה שאחרים יהרסו

איך אשה בכתה כי חיכתה למדינה אלפיים שנה והאמנו לה. יצאנו להקים לה את המדינה שנתניהו יהרוס, שישי יהרוס, שליברמן ירמוס, שברק, נצר לבן-גוריון, יביא פדות לכיסאו ואחוזתו.

איך היה טוב שבת אחים גם יחד, איך היינו כל ישראל חברים, ערבים אלה לאלה. איך שמחנו שמעכשיו לא נצטרך לעבוד, ובניגוד לדעת הרמב"ם לא נצא לקרב, לא נביא אוכל הביתה, נקבץ נדבות, נעשה עוד ועוד ילדים שיגדלו להיות גזענים ובורים. ושלא כמו הרב אמסלם ידברו עברית גלותית, יקימו גטאות לערבים, לאפריקנים וליהודים שדמם אינו טהור, כמו בניו של דוד המלך שהניחו תפילין וסבתו היתה גויה.

איך באמת היתה זאת השמחה הכי גדולה שהיתה אי פעם בישראל, גדולה משמחת בית השואבה, ולמחרת כבר החלו להיהרג ולא באוהלה של תורה. אחרי ששת אלפים ישראלים שנפלו, אחוז אחד מכל האוכלוסייה היהודית עברית, קמה מדינה שאף אחד מאתנו לא מכיר ולא חלם עליה.

בורא עולם, שנטש אותנו בשואה, איך הוא שולט נורא ואיך הוא בתפארה ממיט עלינו עוד ועוד אסונות, כי

 ישי, יוסף ונתניהו וגם בן-ארי, כל אלה יראו טוב, למענם שרנו, בשבילם לחמנו, בגללם באה המדינה העברית היהודית, שאם לא תשתנה הרי שנותיה קצרות.

אבל מה? לפחות ניסינו. באתי הביתה אחרי המלחמה כולי מכוסה גבס ואבי היקה הגליצאי אמר יורם, יהודים ומדינה לא ילך. הוא לא הכיר את שטייניץ ואת החבורה הזאת, אבל הוא ידע. הוא  צדק ועוד איך. איך רקדנו , איך בכינו מאושר ואיך הכול הולך קאקן, מפני שבאין חזון ייפרע עם. וזה העם שכל כך אהב את היום הנפלא, המטורף ההוא שמי שלא ראה אותו לא ראה שמחה מימיו.