יאללה נסים ויאללה נפלאות
שדים רודפים אחריכם? רוחות רעות רוצות לחדור לסלון שלכם? אל תתקשרו למכסחי השדים, פשוט הניחו חנוכיה עם קרני שור, תרנגולים או חאמסות. כך לפחות עשו יהודים בגלות
במשך דורות נהגו לעטר את החנוכיות בכתובות ובעיטורים התואמים את רוח החג. מנורת בית המקדש, פך השמן, ודגמים המרמזים על בית המקדש הם דוגמאות עיצוביות שכיחות למדי. אך כיצד ניתן להסביר את התרנגולים על החנוכיה מבגדד? ומה עושות עליה קרני שור, חאמסות או הכתובת "בן פורת יוסף"?
לכתובות ולעיטורים הללו אין כל קשר לחנוכה, אך יש להם קשר הדוק למצוות פרסום הנס. את החנוכיות נוהגים להניח בפתח הבית - מקום הנחשב לפגיע ורגיש. לכן נהוג בתרבויות שונות להניח בפתחי הבתים חפצים מיוחדים, ולהוסיף כתובות וציורים כדי להרחיק את המזיקים ולמשוך ברכה. התרנגולים, למשל, הם נשק יעיל ביותר - המזיקים מפחדים מקריאותיהם המביאות את הבוקר. בקערות השבעה מאגיות מבבל נהגו להזכיר את קריאת התרנגול כסגולה לגירוש שדים מן הבית.
(באדיבות Dep. of Anthropology, NMNH, Smithsonian Institution)
מזמור ס"ז מתהילים - "למנצח בנגינות" - חרוט במלואו על מנורת החנוכה שהגיעה ממרוקו. מדוע לא נבחר מזמור מתאים יותר לחנוכה, למשל, "מזמור שיר חנוכת הבית", מתהילים ל'?
(צילום באדיבות מוזיאון ישראל)
למזמור ס"ז יש ערך מאגי כאשר הוא בתוך צורת המנורה. בסידור "בית עובד" נכתב כי "כל האומר 'למנצח בנגינות' בצורת המנורה, לא יקרה לו שום מקרה רע ויצליח במעשיו" (סדר תפילה לימי חול של כל השנה כמנהג ק"ק ספרדים, ליוורנו תש"ח).
לא רק חנוכיות
בקרב עדת בני ישראל בהודו נוהגים להניח אגד מביכורי קציר האורז, המסמל שפע, על דלת צבועה ירוק. הצבע הירוק מסמל שפע וצמיחה, והוא צבעו של עושה הניסים והנפלאות באיסלאם, הנביא "אלחאדר" (הוא אליהו הנביא בפי המוסלמים, וגם "ירוק", בערבית). צביעת הפתח נועדה להזמין את אליהו להאציל ברכה על הבית, ממש כשם שביהדות פותחים את הדלת לאליהו הנביא בליל הסדר.
(צילום באדיבות מוזיאון ישראל)
הצבע הכחול, לעומתו, סימל במזרח הקדום אבלות. פתח בית הצבוע בכחול מאותת למזיקים שבני הבית כבר מתאבלים, ואפשר לפסוח עליהם. עיקרון זה מזכיר את מריחת הדם על המזוזות במכת בכורות. באי ג'רבה שבתוניסיה נוהגים לעטר את פתחי הבתים בסמלים מאגיים צבועים כחול בבתים של זוגות שזה עתה נישאו (ומהווים יעד מועדף על מזיקים). בבתי היהודים מוסיפים את מנורת שבעת הקנים.
(צילום באדיבות המרכז לאמנות יהודית, האוניברסיטה העברית)
המנורה היא סמל יהודי מובהק, אולם בארצות האסלאם גיירו את החאמסה, וניתן למצוא אותה על מגוון תשמישי קדושה.
(צילום באדיבות ביל גרוס)
על החנוכיה שהתגלגלה אלינו ממרוקו מופיע הפסוק "בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ" (דברים, כ"ח, ו').
החנוכיות בפתחי הבתים מסמנות את זהות יושבי הבית בדיוק כמו המזוזה. אור הנרות מושך תשומת לב רבה במיוחד, ופרסום הנס בגלות לא היה עניין רצוי, בהכרח. החנוכיות שהוצגו בתחילת הכתבה לא נתלו מחוץ לבית, אלא במסדרון הפנימי בסמוך לדלת, ואולי זו אף הסיבה לעובדה שהכתובות והעיטורים שעליהן עוסקים בהגנה על הבית, ולא בפרסום הנס.
לפנייה לכתב/ת 
