יש דין ויש דיינים

בשעה טובה ומוצלחת, לאחר 5 שנים, קיבלה שולמית את הגט המיוחל. לשולמית ויוסף (שמות בדויים), זוג חרדי המתגורר בארצות הברית, נולדו בן ובת. הבת נהרגה בתאונה טראגית, והבעל האשים את שולמית במות הילדה.

לפני כמה שנים עזבה האשה את הבית. לטענתה, התעלל בה בעלה באופן מחפיר נפשית ופיזית, תוך שהוא מכה אותה נמרצות, משתלט על חייה, ומונע ממנה חיים נורמליים. היא עזבה את עיר מגוריה עם בנה ופנתה לבית הדין הרבני בארצות הברית, מהם קיבלה מהם פסק דין לחייב ואף לכפות את הבעל בגט. אך הבעל סירב לציית לפסק.

שולמית פנתה לארגון "גט אורה" האמריקני, בראשות הרב ג'רמי שטרן, המסייע לנשים להשיג גט. פעילי הארגון גילו כי הבעל טס לישראל ופנו לעו"ד צוריאל בובליל ועו"ד אביבית מוסקוביץ, שניגשו לבית הדין בארץ בבקשה להוציא צו עיכוב יציאה לבעל, למרות היותו אזרח אמריקני. התיק הופנה מיד להרכב דיינים מצוין בתל אביב.

בשבוע שעבר עמלו הדיינים הרב שאנן והרב שטסמן כ-9 שעות - הרבה מעבר לשעות העבודה - על מנת להביא את הבעל לתת לאישה גט ולשחררה. אביו של הבעל הסרבן אף הטיח באשה: "גט לא ניתן על מגש של כסף", והצהיר שהיא תקבל את הגט רק אם "תחזיר לעולם את הבת שמתה". בסופו של יום, אחרי לא מעט צעקות, זעקות ובכיות, קיבלה שולמית את הגט, מבלי שנדרשה לשלם תמורתו ולו פרוטה.

הרב עו"ד צוריאל בובליל הקים יחד עם עו"ד אביבית מוסקוביץ ארגון בינלאומי להצלת עגונות, שזכה לברכת הדרך מרבנים ודיינים בישראל ובארצות הברית. השניים מתכוונים להקים סניפים בכל מקום בעולם בו יש קהילה יהודית גדולה. זאת, לדברי הרב בובליל "כדי שלא תהא עגונה או מסורבת גט שלא תהיה לה כתובת".

איפה המהפכה?

אני שמחה לשמוע שבית הדין פותר תיקים לנשים עגונות ברחבי העולם. אלא שיש כמה וכמה נשים כאן, בישראל, המבקשות לדעת מה בדיוק יש לעשות על מנת להימנות עם המאושרות שקיבלו את הגט בקלות רבה כל כך, ומבלי להיסחט. האם צריך, למשל, להגר לארצות הברית, ואז לגרום לבעל להגיע לישראל ולעכב את יציאתו - או שמספיק להעביר את כתובת המגורים לתל אביב, ולפתוח את התיק באותיות שמובילות להרכב הנכון?

אולי הגיע הזמן לחולל מהפכה יסודית, ולהתחיל ליישם פתרונות הלכתיים כוללניים לבעיית התלות של נשים בגט? אולי הגיע הזמן שהממסד הדתי יכיר ברעיון של "תנאי בקידושין", הקובע כי ברגע שבית הדין יחליט שנעשה עוול לאישה - הוא יוכל לבטל למפרע את הקידושין, בבחינת "כל דמקדש על דעת רבנן מקדש"? או כדברי עו"ד סוזן וייס, מייסדת ומנהלת מרכז צדק לנשים: "כדי להציל תינוקות שנזרקים מעל למים – לא צריך לפרוס רשת הצלה, אפשר פשוט להפסיק לזרוק אותם".

רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית העובדת ב"מרכז צדק לנשים"