דיפלומטיית אסונות: בין ישראל לטורקיה

השריפה הגדולה בכרמל העניקה לעמים בטורקיה ולישראל את ההזדמנות לפתוח צוהר לדיאלוג מחודש ולמצוא דרך לגשר על משברי העבר. פנייתה של ישראל לבקש סיוע טורקי, והיענותו המהירה של ראש ממשלת טורקיה לבקשה חידשו את הקשר בין הלשכות והשיחה הקצרה בין נתניהו לארדואן איפשרה לשתי המדינות לנוע מהמשבצת שבה נתקעו יחסיהן למשבצת אחרת על לוח המשחק, שממנה אפשר יהיה גם להתקדם.

בהמשך דאג ארדואן להבהיר כי הסיוע הטורקי אינו מעלה ואינו מוריד ביחסי שתי המדינות, והמשבר המדיני נותר בלתי-פתור. על אף זאת

 על ישראל לנצל את הסיוע הנוכחי, לא כדי לחמם מחדש את הקשרים עם ארדואן וממשלתו אלא כדי להתחבר מחדש אל העם הטורקי.

בבסיס ההיענות הטורקית עמדו ללא ספק הרגש ההומאני והצורך לעזור לאנשים במצוקה גם בארץ שאינה ידידה קרובה, אולם יש להניח שברקע הדברים עומדים גם שני זיכרונות, האחד מן העבר הרחוק והשני ממש מן השבוע החולף.

הזיכרון הראשון היה זיכרון היענותה של ישראל לסייע לטורקיה בעת רעידת האדמה הנוראה שהתחוללה בה ב-1999. על אף שחלף יותר מעשור, לטורקים קשה לשכוח את הסיוע הישראלי המהיר והיעיל שהציל אנשים רבים והעניק תקווה לקרוביהם. האירוע הקרוב יותר ברקע הדברים הוא הדלפות הענק בוויקיליקס. טורקיה ניזוקה קשה מן ההדלפות הללו שכללו חווֹת דעת חמורות על תפקודו של ראש הממשלה וביקורת על שר החוץ ושאר חברי הממשלה, חששות לנטייה אסלאמיסטית גוברת בממשל, טענות שטורקיה אפשרה מעבר נשק דרכה לארגון אל-קאעידה ורכיבים גרעיניים לאיראן, ועוד עניינים המעידים על התרחקות מן המחנה המערבי. שגריר ישראל באנקרה האשים את ארדואן בשנאת ישראל הנובעת ממניעים אסלאמיסטיים.

קריצה למערב

החשיפות הללו הביכו את הממשלה באנקרה ביחסיה עם אירופה וארה"ב, ואולי אף יותר מכך גרמו נזק לממשלה בעיני הציבור הטורקי. לפני מספר ימים ניסה חוסין צ'ליק, דובר מפלגת השלטון, לטעון שישראל עומדת מאחורי ההדלפות ומטרתה לפגוע בטורקיה, אולם טענותיו התקבלו בספקנות רבה בתקשורת ובציבור. ניסיון מקביל של הממשלה להאשים את האופוזיציה הפנימית בהבלטת ההדלפות הללו זכה להתייחסות מלגלגת מפי ראש האופוזיציה קיליצ'דאראולו שהציע לארדואן להפנות את ביקורתו לנמענים הנכונים - אנשי השגרירות האמריקנית באנקרה.

הממשל הטורקי ביצע הערכת מצב והחליט לפעול לתיקון הנזקים. ייתכן שההיענות המהירה של טורקיה לבקשה הישראלית נועדה לסייע גם בשיפור יחסיה עם ארה"ב ואירופה ולהפריך את הטענה שראש ממשלת טורקיה פועל משנאת ישראל. בכל מקרה, גם אם לא נועדה לפתור את המשבר עם ישראל, ההיענות הטורקית פתחה פתח לחידוש התקשורת הציבורית. אולם כמו במשחק "סולמות וחבלים" שבו הטלת הקוביה הבאה תקבע אם השחקנים יתקדמו או יידרדרו לאחור, גם כאן השאלה הגדולה היא כיצד ישחקו שני הצדדים בשלב הבא.

ניסיון העבר מוכיח שמדינות רבות, כולל ישראל, אינן יודעות לשחק נכון בקוביות שקיבלו לידיהן, והן נוטות לאבד את היתרון הזמני בגלל חוסר מעש. במידה שאכן

 הציבור בשתי המדינות מעוניין להשאיר את משקעי העבר מאחור ולתקן את מה שנפגם, עליהן לנהל נכון את ההזדמנות הנוכחית. בכל מה שנוגע לישראל הצעד הנכון הבא יהיה להעלות על נס את התרומה הטורקית לכיבוי השריפה: לכנס יחד את כל אנשי הכיבוי למסדר כבוד, למשל, להעניק להם אות הוקרה על השתתפותם במאמץ, ולייחד לקבוצה הטורקית מקום של כבוד במסדר. במקביל רצוי שראש הממשלה יעביר מסר תודה מיוחד לעם הטורקי על הנכונות להקרבה וייצור שוב קשר עם לשכת ראש הממשלה כדי להודות לו אישית. במידה שיש בתקשורת ובציבור הטורקי כאלה המעוניינים לקדם מהלך של שיפור היחסים, הם יידעו כיצד להשתמש במחוות הללו כדי לפתוח בדיאלוג רציני.

פרופ' דרור זאבי, מרצה במחלקה למזרח תיכון באוניברסיטת בן גוריון