"לצאת דחוף מהמשק!!!"

הנוף מחלון ביתי נתן השנה משמעות חדשה למושג "חג אורים". כתושב ניר עציון זה למעלה משלושה עשורים, לא חשבתי כי ניתן לחדש לי דבר בז'אנר שריפות היער. לצערי הסתבר שיש. נפגעים בנפש ובמספרים שכמותם לא הכרנו.

תושבי ניר עציון מתורגלים. אצלנו, כשריח אורנים נישא ברוח הערביים, זה בדיוק הזמן להתקשר 102. את יישובנו אף מפארת כבאית הדורה מאז "השריפה ההיא" של 1998. היא ניצבת לה מעדנות מול גן הילדים, שהרי

עיקר שימושה הוא תצוגה עבור הפעוטות. גם מבוגרים מוצאים בה עניין לעתים. בכל זאת, לא בכל יום נתקלים ברכב בעל מספר רישוי בן חמש ספרות.

מספר לקחים הופקו מ"השריפה הגדולה" באוקטובר לפני 12 שנים, שחרכה חלקים מובחרים מהמשק. הביטוי "השריפה הגדולה" מזכיר לי מעט את "המלחמה הגדולה" של 1914. כך כונתה טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה, זו שהיתה גדולה באמת. כך גם אנו, לא תארנו לעצמנו שיש גדולה מ"ההיא". כך או כך, הפינוי היה הפעם מוקדם ויעיל יותר. לפחות לי נדמה היה שכל אחד יודע מה עליו לעשות ואחרי הילדים, אני מתפנה להוצאת זקני העדה.

שוב המזוודות

"בוא סבא" אני מזרז אותו. "עכשיו?" נזעקת סבתי "מה פתאום? אנחנו בדיוק אוכלים ארוחת ערב". הודעות האס.אמ.אס נעשות תכופות ובעלות סימני קריאה רבים יותר. "לצאת דחוף מהמשק!!!". לכמה

מחבריהם של מייסדי השושלת שלי אין בנים במשק. אני דופק על דלתותיהם ומסייע עם המזוודות. שוב המזוודות.

אם מחסרים אותי, הנהג, עמד ממוצע הגיל ברכבי המתפנה מהמשק על 84. מספר השנים הכולל: קרוב ל-350. באמצע הכביש עומד צוות טלוויזיה ומעכב את הפינוי, עוצר מספר רכבים לראיין את יושביהם. פניהם של הוותיקים משתדלים שלא להביע רגשות אל מול המצלמות. כיפות סרוגות וידיים מחוספסות. הם כבר "פונו" מגרמניה בשנות ה-30', מבארות יצחק המופגז, מגוש עציון העולה בעשן. כעת בפעם המי יודע כמה, מגרשת אותם האש מן הבתים.

ביציאה רכבי משטרה, כבאיות ושיירת אוטובוסים של המועצה. ראשו ארוך השיער של אחד מנערי המשק מציץ מבעד לחלון, מבקש לרשום את שמות היוצאים. "למה הוא לא מסתפר?" תובעים ממני הייקים הקפדנים להסביר. אני נשבע להם שאין לי מושג מי אחראי לשערוריה, וממהר למקום הפינוי.

הדשא הכי ירוק

קשה לעזוב את ניר עציון, המקום הטוב בעולם לגור בו. נכון, לפעמים הוא קצת מתנהג כמו קיבוץ עסיסים ממבצע סבתא. גם אצלנו יש תקנון שאפילו רש"י מתקשה לפרש. בצרכנייה יגערו בך ש"תמיד אתה בא בדיוק כשסוגרים" לא משנה

מתי תגיע ועל לוח המודעות תתבשר כי "נמצאה כיפה". חזירי הבר הופכים את הגינות, התנים מרעישים בלילות וכבר שלושים שנה מאיימים שיסגרו את האורווה.

אבל גם אם ראשנו שח, יש כמה עובדות שחשוב לזכור. למשל, שבניר עציון מכינים את הגפילטע הטוב בעולם. ושיש לנו את הילדים הכי חכמים, את הצעירים הכי קרביים, את הזקנים הכי נרגנים ואת השניצלים הכי גדולים. בית הכנסת שלנו תמיד מפוצץ באורחים, הטרקטורים שלנו הכי ירוקים, הפרות שלנו הכי שמנות והרב שלנו ערך כבר אלפי חתונות.

חיים אצלנו אנשים חרוצים ויש לנו שכנים מצוינים. אז נכון, עכשיו הנוף חרוך וריח הפיח עומד באויר. בכל זאת יש דבר אחד שבו שמנו לעולם יינשא למרחוק: הדשא שלנו - הכי ירוק.