איך מסבירים לילדים את האסון בכרמל?

אירוע השריפה הנוראי הוא מכה כואבת לכולנו – מבוגרים כצעירים. עם זאת, עלינו כהורים מוטלת האחריות והחובה להתרומם מעל הצורך שלנו להתמודד עם האסון ולסייע לילדינו בכך. בסיוע להתמודדות הילדים עם המקרה נבדיל בין כאלה שחווים אותו על בשרם, קרי אלו המתגוררים באזורים שפונו, לבין אלו שלומדים עליו באמצעות מתווכים כמו כלי התקשורת וסביבה חברתית.

מספר עקרונות וכללים לשיחה על אירוע השריפה עם הילדים הקרובים לאירוע:

לתת פורקן לרגשות

חשוב לתת אפשרות לפורקן לרגשות השונים שעולים, להסביר שעם הזמן צפויה הסתגלות ולשדר אמון ביכולת להתמודד. חשוב לשדר אופטימיות: גם אם כרגע אין וודאות לגבי ההמשך, אנו מאמינים שנתמודד. לא לטייח את התחושות הקשות ולא "למכור" הבטחות שווא. עם זאת, המסר צריך להיות שאנו מסוגלים להתמודד וביחד ניתן לעבור גם דברים קשים. למי שאיבד את ביתו מומלץ להתייחס גם לכאב על האובדן ולחוויות של אבל או הלם ועם זאת לנסות להסביר שמדובר בתופעות טבעיות שאמורות להשתנות עם הזמן.

תחושת שליטה

יש להסביר ולשתף במה שצפוי ואם יש משהו שעדיין לא ידוע להגיד שכרגע הנושא עדיין לא ידוע. למשל, איפה נגור, מה יהיה? להגיד רק מה שידוע, כמו "ננסה לגור אצל ההורים תקופה", "ננסה כך" או "אנחנו חושבים לעשות אחרת". חשוב להדגיש שוב פעולות שנעשות ומעשים שמקדמים את הפתרון.

כמה שאפשר: לשמור על שיגרה

כדאי מאוד לנסות לשמור על סוג של ארגון וסדר יום. לילדים צעירים ניתן מידע על הזמן הקרוב בלבד וננסה להמשיך לתת מענה לצרכים הבסיסיים שלהם: נוכחות הורית, תשומת לב, משחק, הנאה, שינה בזמן וכדומה. לגבי מתבגרים, חשוב לנסות לסייע בשמירת קשר עם הסביבה החברתית שלהם מהבית ולנסות לשמר כמה שיותר מאורח החיים שלהם מלפני הפגיעה. עם זאת, בסופו של דבר חשוב להסביר על הצורך בקבלת עזרה בזמנים קשים ולהראות שמדובר בתקופת מעבר זמנית המצריכה הערכות שונה מימים של שגרה.

מספר עקרונות וכללים לשיחה על אירוע השריפה עם הילדים אשר לומדים עליה דרך חברים וכלי התקשורת:

האמת ורק האמת

הצמדות לאמת יוצרת אמינות, מונעת פנטזיות מפחידות יותר, יוצרת תחושת אמון במבוגר וכתוצאה מכך מגבירה את הביטחון. לכן, חשוב לא "למכור" מידע שאינו נכון גם בצורה חלקית. למשל, אסור לומר שאף אחד לא נהרג או לא נפגע. הילד עשוי לשמוע אחר כך שכן (גם אם מדובר בזמן רב אחרי השיחה).

תחושת ביטחון

דגש על והבלטת נושא אמצעי התגוננות ומשאבים. להסביר אלו פעולות ננקטות לטיפול באירוע ושמדובר באנשי מקצוע שפועלים בדרך מיטבית. למשל, להסביר שכוחות הביטחון מטפלים באמצעים שמגיעים גם מחו"ל, שמאמינים שיש מי שמבין בזה ויש מי שניתן לסמוך עליו. לשים דגש על אמון באנשי המקצוע והמומחים ואופטימיות שינקטו כל הצעדים הדרושים לטיפול בשריפה. למשל, משפטים כמו "משקיעים מאמץ רב", "ככל יכולתם" או "מיטב המומחים הגיעו", יכולים לסייע לתחושת הביטחון של הילד.

שפת הגוף

בזמן ההסבר יש לשים לב לשפת הגוף ולטון שבו ניתן ההסבר. שפת גוף וטון מרגיעים משדרים ביטחון ומראים לילד שהמצב בשליטה. נוכחות של הורה רגוע מהווה מדד לילד שהוא מוגן ונמצא בידיים טובות.

כל התמודדות היא לגיטימית

ההסבר צריך להתייחס לאירוע אך גם לתגובות אנושיות אופייניות: להסביר לילד שבאירועים קיצוניים צפויים לעלות ביטויים של פחד, כעס, לחץ וכדומה, להסביר שכל תגובה במצבים כאלה היא לגיטימית (תגובה נורמלית למצב לא נורמלי). ניתן להציע דרכי התמודדות עם הרגשות ולאפשר "לאוורר" את הרגשות כל הזמן.

לא להוסיף מידע מיותר

חשוב שההסבר ייתן מענה לצורך של הילד במידע, אך לא יוסיף פרטים מיותרים המגבירים חרדה. רצוי לא לפרט ולא לחשוף נושאים חווייתיים קשים כמו שריפה של אנשים, הסבל שחוו וכו'. כמובן שאם הילד כבר נחשף למידע, יש לסייע לו בהסבר למידע שכבר גילה. כלומר, הרעיון הוא לתת תמיכה למידע שחווה, אך לא לחשוף פרטים קשים ביוזמת ההורים. עקרון נוסף בהקשר זה הוא מתן המידע על פי דרישת הילד, לענות בהתאם לחשיפה שהילד היה עד לה ולפי השאלות שלו. בכך אנו מאפשרים לילד לנתב את המידע לו הוא נחוץ. לכן, חשוב לבדוק מה המידע אליו נחשף ולא פחות חשוב למה הוא לא נחשף – ובכך לא לחשוף אותו ביוזמתנו למידע רב מדי ולא נחוץ. בגיל הצעיר נדבר בשפה יותר קונקרטית, לא נרחיב מעבר למידע שהילדים נחשפו אליו ונדגיש את האמון במבוגר והעובדה שהמבוגר מסייע ומגן על ילדיו, "תפקידינו לדאוג לכם". למעשה, אנו מספרים לילד רק אמת אך לא בהכרח את כל האמת.

גורמים מקלים

רצוי מאוד לדאוג להבלטת גורמים מקלים לגבי מקרי המוות, כמו "מזל שהם היו בחברת עמיתים", "הסבל בטח היה קצר", "יש מנגנונים שמסייעים לאדם להתמודד עם כל סבל" וכד'.

הסבר לפי הגיל

התאמת ההסבר לגיל הילד היא קריטית. חשוב לדבר בשפה שילד מבין ובמושגים שהוא מכיר. בגיל הצעיר להדגיש את תפקיד המבוגר בהגנה על הילד.

"אנחנו לידכם"

ילדים ששואלים על האירוע רוצים לוודא שהם עצמם מוגנים מאירועים דומים. דגש על יכולת ההתמודדות של המשפחה תרגיע אותם. אנחנו לידכם, אצלנו אין סכנה, אנו רחוקים מהצפון, במקרה של בעיה נוכל לנסוע למקום מוגן וכדומה. ניתן להסביר בהזדמנות זו על דרכי התמודדות עם מצבי לחץ וחירום.

שיחה כזו מסייעת לביטחון. למשל, דגש על הצלת חיים לפני רכוש; תגובות והערכות מוקדמות; מוכנות מקדימה כמו לארוז דברים/להכין מטף/להישאר בקשר טלפוני; שיקולים בבחירת החפצים שמצילים מהבית. בגיל ההתבגרות יש לתת דגש על סיוע לתחושת ההתמודדות על ידי דיון ושיחה על התמודדות עצמאית במצבי לחץ: מה אתה היית עושה במצב איקס, מה יעזור לך ומתן עצות נוספות במסגרת השיחה. ילד / נער שסומך על עצמו יגלה יותר בטחון עצמי.

גיל ההתבגרות

בגיל ההתבגרות ניתן כבר להסביר שסמיכות לאירוע מעלה תסריטים מפחידים, אך עם זאת ההסתברויות בדרך כלל נמוכות להישנותו שוב בעתיד. החששות המוגברות לא נובעות מרציונאליות של מקרה נוסף בקרוב, אלא מאמוציונאליות של הקרבה בזמן לאירוע. התרחקות מהאירוע תקטין קרוב לוודאי את תחושת המצוקה וכדאי להזכיר שבכל מקרה יש כלים להתמודדות.

• דני עמית הוא פסיכולוג, מומחה ומדריך לפסיכולוגיה חינוכית בקליניקה לטיפול במשפחה במכון אדלר .