מדיניות הרייטינג של נתניהו

אסון השריפה בכרמל שב והציף שאלות קשות, מסוג אלה הצצות ועולות בכל פעם שמתרחש אסון טבע או מחדל מעשה ידי אדם בישראל. שאלות הסובבות סביב המנטרה המוכרת - מי אחראי למחדל?, מי קיבל החלטות מוטעות או שלא קיבל החלטות שהיה צריך לקבלן?

כבכל אסון או מחדל אחד במקומותינו מקבלי ההחלטות מיהרו לגלגל את האחריות לפתחם של אחרים, כהכנה ליום שאחרי - לוועדת החקירה שבדרך. באסון הנוכחי אף הגדילו מקבלי ההחלטות לעשות כאשר חלקם מיהר לקרוא להקמת ועדת חקירה ובכך למעשה רחצו בניקיון כפיהם וכנהוג, לקבור כך את הנושא. התקשורת מצידה מלבה את החרדה הנובעת מהאסון, הן בהיקף

 הסיקור התקשורתי והן בתכניו, והעיתונאים מתחרים זה בזה בחשיפת ה"מחדלים" והטלת האשמות על מקבלי ההחלטות והעושים במלאכה.

בלי להתייחס לשאלות - מה הביאנו עד הלום? או מדוע למרות אזהרות חוזרות ונשנות מצבם של שירותי הכבאות בישראל ירוד כל כך? ראש הממשלה בחר לאמץ מדיניות של בליץ תקשורתי - מסיבות עיתונאים, ישיבות ממשלה שנפתחו לתקשורת, טיסות מצולמות היטב במסוקים מעל אזור השריפה, סיורים מתוקשרים הכוללים הזדמנויות צילום עם כבאים, פצועים ומפונים, ושיחות מקצועיות עם שריו ש"אך במקרה" נקלטות במיקרופונים הרגישים של אנשי התקשורת שליוו את הפמליה.

מילות המפתח במסרים פומביים אלה היו - מנהיגות וממלכתיות, (המילה "אני" הופיעה חדשות לבקרים), כמו גם: העברת תחושה של עשייה ופעלתנות, ביטויי הערכה פומביים לאומץ ליבם ולנחישותם של הכבאים, ומחמאות לראשי מערכות הביטחון וההצלה ולשרי ממשלתו. ראש הממשלה הקפיד להתחמק מכל שאלה ביקורתית בנימוק ש"אין לנו זמן כרגע להתאבל אין לנו זמן כרגע להיכנס לתחקורים". הוא כינה את האירוע - אסון בינלאומי, בניגוד כמובן למחדל מקומי, הדגיש את "ייחודיות האירוע", שלכאורה לא ניתן היה לצפות ולהיערך אליו, והפליג בתיאורים כיצד הוא נרתם לגייס תמיכה בינלאומית.

בין לבין שימש ראש הממשלה כמסביר מקצועי, תוך שימוש במונחים מקצועיים כגון:"אש צמרות", "בערה של חומר יבש", הצגת סרטונים של מטוסי כיבוי וכדומה.

חיזוק התדמית

הבליץ התקשורתי של ראש הממשלה הינו פועל יוצא של הבנת תרבות הרייטינג של התקשורת הישראלית. תרבות שבאה לידי ביטוי בכל חומרתה בסיקור השריפה בערוצי הטלוויזיה המסחריים. ערוצים אלה פתחו בשידור חי רציף לאורך כל ימי השריפה ומצאו את עצמם חייבים למלא את זמן השידור במלל אינסופי. במסגרת זו כתבי הטלוויזיה נאלצו להכחיש פעם אחר פעם הודעות

 קודמות שלהם כי: בית אורן הוכחדה, שמורת החי בר נשרפה כולה, מלון יערות הכרמל עולה בלהבות, הבתים של עין הוד נשרפו כליל, ועוד.

כמעט כל מרואיין באולפן או בשטח, בין אם מדובר בכבאי מהשורה, טפסר בדימוס או ראש רשות זו או אחרת, מצא את עצמו, להפתעתו, בחקירה צולבת כשכל האחריות לאסון מוטלת לכאורה על כתפיו או על כתפי המערכת אותה הוא מייצג. אחד הכתבים אף הגדיל לעשות ובמהלך שאלה שהציג למרואיין שאל "מהו תיק התביעה" שיש להכין נגד ראש הממשלה ושריו? באווירת "עליהום" שכזו אין תימה כי קברניטי המדינה ובראשם ראש הממשלה מעצבים את מדיניותם על פי שיקולי רייטינג תקשורתיים במקום להקדיש את כל זמנם לקבלת החלטות נטולת פוזה.

ד"ר בועז גנור, סגן דיקן בית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה ומנכ"ל המכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי הרצליה