ספי בן יוסף התקשר
"מסעות סלוצקי ודומינגז בארץ הקודש" בערוץ הטיולים היא תוכנית מפוהקת של פטפטת יבשושית שספק אם שני שדרני הרדיו הצינים היו צופים בה. ככה זה כשיוצרים טלוויזיה ממומנת
שיר פתיחה מצוין יש ל"מסעות סלוצקי ודומינגז בארץ הקודש". דומינגז זה שם של חיה בספארי, וסלוצקי זה כמו האמרגן, אבל לא. וזאת גם נקודת הגאות המקסימלית של הפרק, לצערי. וזה אפילו לא השיר של התוכנית, זה השיר של תוכנית הרדיו שלהם ברדיו תל אביב. בכל אופן, משם זה רק הולך ודועך.
זה מתחיל כשסלוצקי ודומינגז מקבלים טלפון מפתה כקן צרעות מראש מועצת גליל תחתון, שקורא להם לבוא לבקר באזור, הפיתיון שמצליח להוציא אותם מהאולפן הוא שרי גבעתי, ילידת טבריה. נו, שוין. משם סלוצקי ודומינגז יוצאים למסע מפוהק של פטפטת יבשושית, שאני בספק אם הם בעצמם היו צופים בו. כל הציניות שמאפיינת את תוכנית הרדיו שלהם מתפוגגת נוכח צ'רקסי אחד בלי מבטא וטרקטורון מעופף. אני במקומם הייתי נשארת זמינה, כי ספי בן יוסף עומד להתקשר אליהם ולבקש את התוכנית שלו בחזרה.
"מסעות סלוצקי ודומינגז בארץ הקודש". יכולות משחק מוגבלות
"מסעות סלוצקי ודומינגז בארץ הקודש" מלכתחילה יצאה מנקודת פתיחה מאוד מגבילה. להעביר שיעור היסטוריה וידיעת הארץ בטלוויזיה, שיעור שממומן מן הסתם על ידי רשות תיירותית כלשהי, מקומית או ארצית, שהבינה שכדאי שנטייל במדינה היפה שלנו לפני שהיא עולה באש. כדי להזכיר לאנשים לעשות את זה, היא קנתה תוכנית טלוויזיה.
יש סיבה לכך שהתכנים האלה עולים לה כסף. זה בגלל שאף אחד לא ישדר בחינם ביקור משמים בכפר צ'רקסי, או את סלוצקי ודומינגז רוכבים על חמור. וזה בסדר לשלם עבור זמן אוויר, לגיטימי לחלוטין, אבל היא רק שכחה לשלם לנו כדי שנצפה בה.
הנסיבה המקלה היא שמדובר בתוכנית שמשודרת בערוץ טיולים, שקהל היעד שלו אולי אפילו מצפה לתכנים מהסוג הזה, שחלק אחר של העם ימצא אותם מרדימים. פשוט כי עוד לא נמצאה הדרך להפוך סקירה של נברשות צ'רקסיות ביבוא ירדני למעניינת.
אפרת אברמוב ניסתה לעשות את זה, גם אז בתוכנית מסובסדת, גם אז לטובת אתרי הצפון, בפסח האחרון ב"ביפ". אפרת אברמוב היא אישיות הרבה יותר מחזיקת-מסך ושנונה מסלוצקי ודומינגז, וגם אז היא נאלצה לחתור ללא הפסקה תחת התפקיד הרשמי שלה כמקדמת הצפון, כדי שלא תתגלץ' במדרון החלקלק של השבלוניות.
לסלוצקי ודומינגז אין את כל אלה. אין להם את הכריזמה (טוב, אם לסכסך קצת, אולי לדומינגז יש), הטקסטים שלהם הגיעו בדואר משנות השמונים, יכולות המשחק שלהם מוגבלות עד לא קיימות ומי ששלח אותם למסלול כיתה ב' הזה, לא רואה הרבה טלוויזיה. אני מקווה שלפחות שילמו להם טוב, כי אם לסמוך על הפרסומים הם הסתדרו על חוזה די מפנק ברדיו תל אביב. כנראה שהם יודעים מתחת לאיזה פנס לחפש את המטבע.
לפנייה לכתב/ת 
