דרכון פסול לרישיון

המעבר מזיכיונות לרישיונות היה אחד הנושאים החמים אשר העסיק את באי כנס אילת לעיתונות, שנערך לאחרונה. המחלוקת אינה מאוזנת לחלוטין וגם עשרות מאמרים, משלי ושל עמיתי באקדמיה, אינם מסוגלים לזכות לאוזן קשבת. שכן, כבמקרים דומים בעבר, קואליציה חזקה של אינטרסים כלכליים ולחצים פועלת לשינוי דרמטי במבנה השידור הללו. המיוחד הפעם בכך שלקואליציה של גופי שידור וגורמים עסקיים הצטרפו גם הרגולטורים, הלא הם ראשי הרשות השנייה, למעט היועצת המשפטית.

במקום לדאוג לאינטרס הציבור, מנשה סמירה, מנכ"ל הרשות השנייה, פועל במרץ לקידום השינוי המיטיב עם מבקשי הרישיון. היו מי שחילקו בלחש את החשש שהמנכ"ל מכשיר לעצמו את האופציות מעברו השני של המתרס, ממש כעמיתיו, מיכל כדורי ויורם מוקדי, אשר יצאו בשעתו בדלת מתגלגלת ומשרתים כיום גופי שידור, לקוחות הרשות השנייה.

אלא שהמסע הלוביסטי הנמרץ למען רישיונות שידור, במקום זיכיונות, מזכיר במשהו שתי מערכות דומות ומתוזמרות לשינוי פני השידור בארץ. הראשונה נערכה לפני כשלושה עשורים להנהגת שידורי טלוויזיה בכבלים, עת גורמים כלכליים, מקצועיים ופוליטיים הניפו את הדגל "עם הפנים לקהילה!" שידורים בכבלים חיוניים, נטען אז בלהט, כדי לאפשר לפריפריה ולקהילה לקבל פיצוי על ביטוי חסר בערוץ הכלל ארצי.

מיד לאחר הנהגת השידורים בכבלים, נבלע הערוץ הקהילתי בים של ערוצים זרים וערוצי רכש. חמש חברות הכבלים שקבלו בשעתו זיכיון לשידורים אזורים הצטמצמו, ולבסוף התאחדו למה שמתפקד כיום כחברת תקשורת חזקה, הלא היא HOT.

הדוחות הוורודים של הלוביסטים

קואליציה דומה התגבשה בסוף המילניום, במטרה לקדם פתיחת ערוץ טלוויזיה נוסף. מפני שערוץ 2 נהנה ממונופול בפרסום בטלוויזיה והמחירים יקרים, חייבים לפתוח ערוץ נוסף אשר יבטיח תחרות ויוזיל עלויות פרסום. ממש כמו בימים אלה, המחייבים והלוביסטיים הצטיידו בדוחות כלכליים ורודים על הייתכנות הכלכלית של הערוץ החדש, דוחות אשר הופרכו כעבור חודשים אחדים לאחר השקתו של ערוץ 10.

כאז גם עתה הפעילים למען המעבר מזיכיון הצטיידו בדוח אופטימי של מרדכי מרדכי, מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר. גם הפעם אינטרס הציבור נותר משני לעומת הלחצים הכלכליים של תעשיית השידור. לכאורה, מפני שאין מחסור בתדרים, אין צורך בזיכיון וברגולציה. אלא שדווקא בעידן של ריבוי ערוצים, כאשר כמעט כל בעל הון יכול לקבל רישיון, מתחזק הצורך להגן מפני שידורים טפלים. כפי שיש פיקוח מקצועי על מוצרי המזון לפה, נדרש פיקוח קפדני גם על המזון לראש הצופים.

המעבר לרישיונות יוסיף אולי ערוץ שידור נוסף, מעריכים ומפיצים הלוביסטיים, והנזק אינו גדול מדי. לכל היותר, כל אחת

 מזכייניות ערוץ 2, קשת ורשת, יוכלו לממש את המשאלה לשידורים מלאים של שבעה ימים בשבוע. גם ערוץ אחד נוסף עלול להתגלות כמיותר וכמכביד על עוגת הפרסום. מלבד זאת, אין כל ערובה שטייקונים נוספים, לא יבקשו רישיון לערוץ הטלוויזיה! כי הרי ההפסדים העסקיים בערוץ טלוויזיה, אם יש, הם כאין וכאפס לעומת התועלת הפוטנציאלית עת מנהלים, למשל, משא ומתן עם רשויות המדינה על זכויות והטבות נדלניות.

כבר כיום התחרות המחריפה בין ערוצי השידור אחראית במידה רבה להנמכת הרמה הכללית של שידורי הטלוויזיה. תוספת ערוצים רק תחמיר את המצב וגם תאיים פעם נוספת על איתנותה הכלכלית של העיתונות המודפסת.

האם השידור הישראלי יידמה למצב הכאוטי באיטליה או ישמש לטיפוח המרקם התרבותי כבאנגליה או כבצרפת?

דן כספי הוא פרופסור במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון.