טיול טבע ובעלי חיים בתל אביב? יש חיה כזו

"רוצה להיות חבר של קבע

בחברה להגנת הטבע

לשמור על החיות

שלאט נעלמות מן העולם

רוצה להיות חבר של קבע

בחברה להגנת הטבע

להשקות את הפרחים

לשתול כמה עצים כמו כולם"

(מתוך "בחברה להגנת הטבע" , מילים: שמוליק צ'יזיק)

השבוע יצא קורס מורי דרך "חלמונית" לספוג קצת טבע חי ופועם, ואפילו לא נאלץ להרחיק לשמורות הטבע בצפון או בדרום, אלא עשה זאת בתל אביב: הכירו את הגן הזואולוגי שבקרבת אוניברסיטת תל אביב - ריאה ירוקה (תרתי משמע) בלב עיר שבה כל שטח הופך אט-אט לנדל"ן יוקרתי.

הגן הזואולוגי משתרע על 28 דונם ובו מגוון בעלי חיים, שרובם מהארץ: כ-40 מיני יונקים, כ-100 מיני עופות וכ-80 מיני זוחלים ודו-חיים. בנוסף, מוחזקים בגן גם דגים רבים וחרקים.

כ-300 מטר צפונה מהגן הזואולוגי, נמצא גן נוסף, בוטני. הגן שהוקם בשנת 1973 כמורשתו וצוואתו של נוח נפתולסקי, מחלוצי החוקרים של צמחיית ארץ ישראל, משמש כמרכז הוראה ומחקר לצמחיית ארץ ישראל ומשתרע על פני כ-25 דונם. פרט למגוון הרחב של צמחים האופייניים לארץ ישראל, קיים בו גם גן לעיוורים ובו הסברים על הצמחים בכתב ברייל, צמחים שניתן למשש, להריח ואף לטעום מחלקם.

אז במקום לספר, בואו ניתן לתמונות לדבר.

קורס "חלמונית" בגן הבוטני בתל אביב. לגן שלוש מטרות: מחקר, הוראה ושמירת הטבע. הגן הוקם על ידי פרופסור יעקב גליל מאוניברסיטת תל אביב (צילומים: זיו ריינשטיין)

תפוח סדום, הידוע גם כפתילת המדבר הגדולה. הצמח גדל בעיקר באזור עין גדי ומכיל שרף צמיג הנחשב לרעיל. הבדואים משתמשים בשרף לטיפול בבעיות עור שונות. פרחיו הסגורים של הצמח נראים כמבנה מחומש תפוח, ומכאן שמו

צמד פלמינגו בדואט אהבה. פירוש השם פלמינגו (Flamingo) בפורטוגזית - "הלהבה היוקדת". בעברית מכונה הפלמינגו - שקיטן. אופן התזונה של הפלמינגו מיוחד במינו: שני חלקי המקור משוננים בבליטות קרניות, בדומה למקור הברווזים. שינון זה הוא חלק חיוני במערכת הסינון שהפלמינגו משיג באמצעותה את מזונו

"לוּק מַיי אַיי". חיוואי נועץ מבט. החיוואי הוא עוף דורס ממשפחת העיטיים. מוטת כנפיו מגיעה ל-190 ס"מ, לרוב ראשו וחזהו חומים-אפורים וחלקי גופו התחתונים וכנפיו יוצרים ניגוד בולט בצבעם הבהיר. שילוב הצבעים הזה הוא סמל הזיהוי שלו, כשמביטים בו מלמטה בעודו פורש את כנפיו על רקע השמיים הכחולים. עם זאת, התכונה הבולטת ביותר שמושכת צלמים וחובבי הטבע לעקוב אחרי החיוואי היא חיבתו לנחשים

עזניה שחורה. שייכת למשפחת הנציים וניזונה בעיקר מפגרים , אבל יודעת גם לצוד יונקים קטנים. מקורה גדול מאד בהשוואה לזה של הנשר: אורכו 89 מ"מ, ואילו האורך של מקור הנשר - 74 מ"מ

צמד נשרים. הנשר שייך למשפחת הנציים בסדרת דורסי היום. משקלו עד 8 ק"ג ומוטת כנפיו רחבה וארוכה, כ-2.5 מ'. תפריט האוכל שלו כולל נבלות בלבד. מבנה גופו מותאם לכך היטב: מקורו גדול, חזק וחד, ומסוגל לבתק את עור הפגר ולקרוע ממנו נתחי בשר. צווארו ארוך ומאפשר לו לחדור לקרבי הפגר דרך הפתחים הצרים שנפערו במעטה העור. ראשו וצווארו כמעט קירחים (ומכאן השם "נשר"), כך שאין חשש שדם ושאריות בשר ידבקו אליהם

אוח. דורס הלילה הגדול בישראל, שחי עם בן-זוגו כל החיים. מזונו מתבסס בעיקר על יונקים קטנים, ציפורים ועטלפים. בארץ ישנם לרוב שני תת-מינים של אוח - צפוני: גדול, צבעו כהה ועיניו כתומות; ודרומי: צבעו בהיר יותר, קטן יותר וצבע עיניו צהוב

טווס יפה-נוצות בעת מנוחה. הטווס הוא עוף ממשפחת הפסיוניים, ונוצות הגוף של הזכר שחורות וקצרות, מחופות בנוצות הנוי שאורכן כמטר וחצי. צבען של הנוצות ירוק-זהוב וכתמים עגולים (המכונים "עיני טווס") בצבעים סגול-חום-כחול בקצותיהן. הטווס הוא עוף קרקע מובהק. רגליו חזקות, כנפיו קצרות ומעוגלות, וכושר תעופתו מוגבל למרחקים קצרים

מי ה"גבר"? התרנגולים משוטטים חופשי ברחבי הגן. צבע נוצות התרנגול משתנה בהתאם לגזע ולזן. לרוב הוא לבן, אדום, חום, שחור, אפור, או שילובם של אלה יחד. בלהקות התרנגולים קיימת פוליגאמיה (זכר אחד אשר לו נקבות רבות) ודו-צורתיות מינית בולטת: הזכר מתבלט בנוצותיו הססגוניות, בכרבולתו המרשימה ובדלדולי עור אדומים מתחת למקורו התחתון

יעל נובי. את זכר מזהים על פי זקנו וקרניו הגדולות. נפוץ בעיקר באזור ים המלח ובנגב. בשנה הראשונה לחייו של יעל זכר צומחות הקרניים לאורך של 20 ס"מ ויותר, ואילו מגיל 10 שנים ואילך הן גדלות בכחצי ס"מ לשנה בלבד. בשעה שהזכרים נלחמים זה בזה ודוחפים זה את זה, נאחזות בליטות קרניהם אלה באלה. אחיזה טובה מאפשרת את מדידת הכוח של היריבים בדחיפה, מבלי שהקרניים יחליקו

חזיר בר תופס קצת שמש. חזירים ניזונים ממה שהם מוצאים בדרך כלל בתוך הקרקע, למשל, חולייתנים קטנים, חרקים וחסרי חוליות אחרים. הנקבות חיות עם הגורים, בעוד הזכרים הבוגרים הם יחידאים.  לא מומלץ להרגיז אותם... 

צמד קרקלים, שבמקרה גם אחים, בתנוחת רביצה אופיינית. הקרקל שייך למשפחת החתוליים, ידוע גם "חתול המדבר". הצד האחורי של אפרכסות האוזניים של הקרקל שחור, ומכאן שמו המדעי של הסוג, שאינו אלא שיבוש של השם הטורקי "אוזן שחורה" (Kara gulak). ניזון ממכרסמים, קיפודים, נחשים וציפורים

מקור לגאווה. השקנאי המצוי מכניס במקורו כמות דגים שמספיקה לו לארוחה למשך כל שעות היום. השקנאי הוא חיה חברתית, חי בלהקות וחולף די הרבה בישראל בעונת הנדידה. המקור גדול ומגושם, ארוך ורחב. חלקו העליון שטוח ומסתיים בקצה מאונקל. מהגרון משתלשל קרום אלסטי בצורת שק שצבעו צהוב. "שק" זה, שהקנה לעוף את שמו העברי, עשוי להימתח ולהכיל כחמישה ליטר מים ודגים רבים

דרבן מנשנש כרובית. הדרבן חי באסיה, אפריקה ואירופה. משקלו עד 18 ק"ג ואורכו מטר ואף יותר. הדרבן ניזון מצמחים בלבד. הוא בעל חוש ריח מפותח, דחף חפירה גבוה וציפורניים עבות וארוכות (טפרים)

• בפעם הבאה: סיור ב"דרך הים" העתיקה
  

• לכל הסיורים במדור "מסביב לישראל ב-80 יום"