רב לכם

קשה להיות רב בישראל. כמו שאומרים: מילה לא במקום - ותגיד שלום. למי? לחוקר בתחנת המשטרה שיחטט לך "בשולחן ערוך" מהדורת כיס, וישאל אותך קושיות כבדות משקל על רבא ואביי מהגמרא, ומה הם אומרים על "הקטע הזה של דירות לערבים", ואיך מעדכנים אותם שהם דרושים לחקירה.

ובינתיים, בסמס, נודניק עקשן לא מפסיק לשגע את השכל בשאלות הורסות בריאות: "אם קניתי דירה בשכונת עג'מי והשכנים לא נאים בעיניי, האם מותר לי לבקש מאחמד, השיפוצניק שבונה לי על הגג, לגור בה בינתיים?" ואז מגיע המסרון מחברו: "הרב, יש 'היתר דחוק' להשכיר לערבים דירת ארבע מטר לא מרובע, בלי חשמל, מים וגז ומקקים בגודל של צ'יוואווה?"

כבודו לא עומד בעומס. צריך להנחות את שפרה המזכירה לענות רנדומלית לכל הפונים, המטלפנים, המסמסים ושולחי המיילים: "הבעיה מורכבת, דרוש יעוץ פרטני. הרב זמין לפנייתכם ביום שלישי בין תשע וחצי - לעשרים-וחמישה לעשר". וכך כל יום הוא נע ונד, בין דרשה לדרישה.

מולטי-רב

גם בשיעור היומי בבית כנסת עוד טרם הספיקו לסיים את מסכת מכות, ולהתכבד במליח שהביאה הרבנית - וכבר מתחילה מכת השאלות: "האם מותר ללכת לחתונה רפורמית עם שרימפס בתפריט? לא?! ואם זה הבן שלי, מה להגיד לו?" "הרב, מה מברכים על חביתה שהייתה פעם שניצל, שהיה פעם פנקייק מקמח מלא?" הרב, אני צריך תשובה!

אף אחד לא הזהיר אותו רגע לפני בחינת ההסמכה שכך יראו חייו. לא סיפרו לו, כשהנפיקו לו תעודה ברבנות, שיהיה כל כך קשה לשמור על כולם מרוצים. שצריך להיות מדינאי, פוליטקאי, רופא ופסיכולוג, קומיקאי ומעצב דעת קהל. שבחתונות צריך להיות מינימום שלום אסייג, אחרת החברים של החתן יגידו שהיה מאכזב. להקריא את הכתובה במהירות הקול, ולהספיק להגיע על טוסטוס לחמש חופות בכל יום.

ומה עם לספק לכל העורכים והכתבים את האייטם הבא, שמתחיל בצמד המילים המבטיח "הרב אמר"? להנפיק בעיתונים טורים של "דעת דורה" (לא, זו לא שגיאת מקלדת), ואז להשתמש בתלמוד כמגן תורני בכל פעם שהחילונים "שלא מבינים כלום", מתעצבנים. ופתאום העסק הזה של פסקי הלכה פופוליסטיים - שלא להגיד טרנדיים - מריח כמו אי-הבנה אחת גדולה, והדרישה לרצות את כולם, מתחילה לגבות את מחירה מכבודו.

רב בהתאמה אישית

אף אחד לא רואה כמה זה קשה? בימינו אין כזה דבר רב שהוא רק רב. גם לא תמצא רב של כווולם. הפכנו ביקורתיים. כל מי שמסתובב בשוק הפו"פ של הרבנים, מחפש רב "בהתאמה אישית". ציידי הרבנים מגיעים עם רשימת דרישות מהבית של מה מותר ומה אסור, לרב המאושר שיזכה בתואר הנכסף. מי שלא מפנים את כללי המשחק, עושה פדיחות לצאן מרעיתו.

אין מה להגיד, התקדמנו. כל רב צריך לשאול את הלקוחות-בפוטנציה "איך אתם רוצים את הרב שלכם?" רצוי בהתאמה אישית, כדי שלא יהיו חלילה אי הבנות. הוא חייב להנפיק שאלון מסודר למאמין המבולבל, שיוכל לסמן "איקס" בסוגיות הרלוונטיות, ובא לראשון לציון גואל.

לטובת כולנו, כדאי להגדיר את דרישות העבודה מראש: כמה פוליטי אתה רוצה את הרב שלך? וכמה ליברלי? (אבל לא רפורמי, חס וחלילה!) אתה רוצה אותו דיפלומט וממלכתי - או פנאטי וארכאי? אתה רוצה רב שיריב עם כולם - או כזה שיריב עם רבנים, שיריבו עם רבנים אחרים?

רוצה רב שימנה גבאית לבית הכנסת - או כזה שיאסור עליך לצרוך חמצן בעזרת הנשים? ואולי חיפשת רב שימצא סיבה לכל אסון המתרגש לבוא עלינו - מקטסטרופה לאומית ועד הצקות מוועד הבית? סגרנו.

ובכל מקרה, אנחנו הדעתניים לא פראיירים, ומשאירים פתח מילוט בחוזה. אם פסקה 8 סעיף י"ג לא תכובד במלואה, נגיד שהרב התבלבל, טעה לא הובן, ונעבור ישר לרב הבא. ואם יש לנו טענות על איך נראים רבנים בימינו - כדאי שנביט טוב טוב במראה, ונשאל את עצמנו בשקט, אולי אנחנו הסיבה?