הרשויות לא מספקות מידע סביבתי? דרשו אותו

מי שניסה אי פעם לדרוש מאחת מהרשויות בציבוריות במדינה מידע בנושא פליטת זיהום באזור מגוריו למשל, יודע כי למרות שהן מחזיקות בידן במרבית המידע הנדרש - הוא אינו זמין ונגיש לציבור. לא פעם הוא אפילו מוסתר במכוון.

בנושא זה נדמה היה שחלה נקודת מפנה לפני כשלושה חודשים, כאשר נכנסו לתוקפן תקנות חופש המידע בנושא איכות הסביבה. אולם כמו תמיד, מתברר שגם כאן - עלינו הציבור להפגין מעורבות ולדרוש את המידע, כדי שנקודת מפנה זו תתרחש בפועל.

התקנות החדשות מחייבות את הרשויות להעמיד לעיון הציבור כל מידע הקיים ברשותן, שמקורו במדידות או בדיווח לגבי חומר, רעש, ריח או קרינה שנמדדו או שנפלטו לאוויר, לקרקע, למים או לים. הן חלות בין היתר על משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות (על חלקן הן יחולו רק בעוד כשנה וחצי), בתי החולים, רשויות הניקוז וחברת החשמל.

רשימת התחומים סביבתיים בתקנות רחבה מאוד, והמידע צריך לכלול את זהות החומר או המפגע, את מקור הפליטה ואם קיימת חריגה מהתקנים, ההיתרים או הרישיונות. כל אלו צריכים להופיע באתר האינטרנט של הרשויות השונות ולהיות זמינים לכל גם במשרדיהן.

החידוש העיקרי הוא בחובת הרשויות לספק את המידע מיוזמתן ולא על פי דרישה של אזרח זה או אחר, וגם בחובתן לספק את הדיווח על המדידות והפליטות, גם אם עמדו בתקנים. אבל בדיקה באתרי האינטרנט של המשרדים הממשלתיים והרשויות מראה, כי לא כולן מיישמות את החוק, וגם כאשר הוא מיושם - הפרטים נחבאים ולא מפורטים.

אין סמכויות אכיפה

מעקב אחרי מידע בנושאי סביבה שונים, מאפשר לפקח על הרשויות ועל גופים פרטיים במשק. ככל שהמידע שקוף, נגיש וזמין יותר, הוא משמש כגורם הרתעה והתראה ומוביל לסטנדרטים גבוהים יותר ולאחריות ציבורית.

אבל כמו במקרים רבים, הקושי המרכזי בחוק חופש המידע, הוא שאין בו סמכויות אכיפה. משום כך, יש רשויות שיחפשו וגם ימצאו דרך להתחמק מקיום התקנות כלשונן. עם זאת, עצם קיום התקנות עשוי לדרבן את הרשויות לעמוד בדרישות ובנוסף, הן מאפשרות לציבור להיות עם היד על הדופק ולפנות במקרה הצורך לערכאות משפטיות, כדי להכריח את הרשות לקיים את החוק.

המחדלים הסביבתיים המתמשכים שמציגות רשויות המדינה, מחייבים אותנו לקחת אחריות ולצאת לפעולה. היכולת של הציבור לשנות מדיניות הוכיחה את עצמה בשטח בשנים האחרונות, בחוף פלמחים, בחוף דור ובעמק ססגון, אבל לציבור יש גם את הכוח להילחם מול הרשויות והתעשייה בכדי להבטיח איכות סביבה וחיים כחלק מהשגרה.

מאבק שכזה מחייב את כולנו לעקוב אחרי נתונים ולייצר ידע ציבורי רחב, כי ידע הוא כוח. ככל שהרשויות מתרשלות יותר בתפקידן, הערנות הציבורית שלנו והאכיפה האזרחית, הופכים לכלים חשובים יותר לשינוי.

כך שגם הפעם, נצטרך אנחנו לשמש על תקן האח הגדול, להתמודד עם המכשולים ולעשות את מה שהרשויות צריכות לעשות בשבילנו. אבל כשם שאי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש, אם לא נדע מה קורה אצלנו בסביבה - לא נוכל להבטיח את איכות החיים שלנו.

ד"ר עדי וולפסון הוא מרצה במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון