זאקרברג איש השנה? איזו שנה?
דווקא בשנה המתוחה, מלאת התככים והגורלית שעברנו, בחר מגזין טיים לתת את הפרס שלו למנכ"ל הצעיר והנחמד מהצד היפה והנקי של האינטרנט. ליהונתן זילבר יש איש אחר שראוי לפרס: מייסד ויקיליקס ג'וליאן אסאנג'
הבחירה בזאקרברג דווקא, בשנה רצופת מהלכים פוליטיים גדולים, הדלפות, מלחמות ובחירות, קוממה את אומת האינטרנט. הפוליטיקה ואי-הפוליטיקה מאחורי המהלך עניינה והרגיזה אותם. איך אפשר לבחור במנכ"ל של השירות הנחמד הזה שמבזבז לנו את הזמן בשנה שבה אובמה הפסיד את הקדנציה השניה שלו לאנשי תנועת "מסיבת התה"? בשנה שבה היו גם ויקיליקס וגם כמעט מלחמת עולם קיברנטית בין המערב ובין סין, בשנה שבה צבא ארצות הברית כמעט הצליח לצאת מעיראק וגם לחסל את מדיניותו המוזרה כלפי הומוסקסואלים, וקליפורניה כמעט הצליחה להחזיר את המריחואנה לזרועותיו הפתוחות של החוק? כל אלו – להט"בים, דמוקרטים נכשלים, מדליפים מדופלמים וסמים קלים – מעניינים את האינטרנט הרבה יותר.
וכמובן, האינטרנט לא יכולה לכעוס על מישהו בלי לערב את סצינת הבונקר מהסרט הגרמני "הנפילה" (2004):
מי היה איש השנה
זאקרברג זכאי לכל המזל הטוב שנפל בחלקו: הסרט הטוב של השנה, ומועמד חזק לאוסקר, עוסק בעלייתו המטאורית לתפקיד מנכ"ל האינטרנט. השירות שפיתח, שבו אנשים מבזבזים זמן ולא קונים כלום, יגיע עד סוף השנה לנפח מכירות של שני מיליארד דולר. החברה שהקים זכתה לתואר של מקום העבודה הטוב ביותר, תואר שנגנב, יחד עםצבא של מהנדסים מבריקים, מגוגל. והוא רק בן 26, אבל כל כך עשיר שהוא מרשה לעצמו לתרום חצי מההון בן שבעת המיליארדים שלו לקרן ההיא שביל גייטס הקים רק בגיל 54.
הבחירה בזאקרברג לאיש השנה בעצם מאפיינת את "טיים": היא פופולרית, סכרינית ולא מפחידה או מרגיזה אף אחד. מהסיבות האלו היא גם שגויה. 2010 הייתה שנה מלאת מלחמות, קטנות כגדולות, על אופיו של העולם הזה. וזאקרברג היה נוכח במעט מאוד מההחלטות הרות-הגורל שאיפיינו את 2010. ולכן אנחנו אומרים: הי, טיים, רוצים ש"איש השנה" שלכם יבוא מהאינטרנט הזאתי? יש לנו בחירה קצת יותר טובה בשבילכם: המועמד מספר שלוש שלכם, ג'וליאן אסאנג'.
באופן אירוני, ביום שאחרי ההכרזה של הטיים (כלומר היום, ה'), השתחרר מהכלא ההאקר המשונה הזה, הדוחה והבלתי נעים, ג'וליאן אסאנג', בערבות ותחת הגבלות חמורות במפלטו החדש, אנגליה. כל העולם רוצה את דמו של אסאנג'. שהיה שותף להקמתו, ויקיליקס, בחר לו למטרה את הממשלות החזקות והמפחידות בעולם והוא מביך ומשפיל אותן באופן קבוע מאז 2006. חשיפת הענק האחרונה, רבע מיליון שדרים דיפלומטייים של ארה"ב, חלקם מסווגים, הפכה את אמריקה לבדיחה בעיני העולם, ותוך ימים נפתחה מחדש נגד אסאנג' חקירת אונס שנסגרה כבר, האתר שלו הפך למוקצה בעיני כל גוף מסחרי באינטרנט (מעשה שרק חזק את מעמדו של ויקיליקס).
בימים הקרובים נגלה גם האם אסאנג' יהפוך להיות המפרסם הראשון בהיסטוריה האמריקנית שיואשם באשמת ריגול. אם זה יהיה המצב, סופו של המדליף העיקש יהיה חמור הרבה יותר.
אבל האירגון של אסאנג' ימשיך בדרכו. ההירואיזם ושנאת הסוד של ויקיליקס טבועים עמוק בד.נ.א האינטרנטי. הסיסמה שלהם – "אנחנו פותחים ממשלות" – התחבבה על הצד הפרוע, המורד במוסכמות של האינטרנט, על האנשים הלא נחמדים – בקיצור, על אלו שהופכים את האינטרנט ליותר מאשר המקום הזה לקנות בו ספרים ואפליקציות לאייפד. ויקיליקס, וממשיכיה, וממשיכיהם, ימשיכו לשחרר – אולי יש לומר "לשחרר" – מידע שנולד כדי להתחבא בכוכים האפלים במרתפיהם של משטרים חשוכים וחשוכים-פחות.
בין צפון קליפורניה לנורפולק
בינתיים, בצד היפה והנקי של האינטרנט, מארק זאקרברג יבלה את סוף השנה בארמון הצפון-קליפורני שלו. הוא צעיר, עשיר ורווק, וכל האינטרנט רוצה נתח מהעוגה המתוקה שהוא אפה להם. בחיים הנעימים של מנכ"ל פייסבוק, השאלות הגדולות הן האם לשנות את העיצוב של דף הפרופיל או להשאיר אותו על כנו, האם להשיק את שירות המייל שלו השנה או בשנה שעברה. אסאנג' יבלה את הימים האחרונים של סוף השנה לכוד ונצור במדינה שלא אוהבת אותו (למרות שיש לציין, למען ההגינות, שהוא יתאכסן בארמון לא פחות גדול). לזאקרברג – אם ההיסטוריה של ענקי הייטק כמוהו רלוונטית עדיין – יש עוד עשור בהיר לפניו. ייתכן שזו הייתה השנה האחרונה שנשארה לג'וליאן אסאנג'.
לפנייה לכתב/ת 
