מתנערים מהדי.אן.איי. המכביסטי
"בעבר אמרו על מכבי ת"א שהיא מתעלה כאשר היא נמצאת עם הגב לקיר, הקבוצה של העונה מוכיחה כי גם במשחק חסר חשיבות היא לא מורידה את הרגל מהגז. הפתיחה הלא טובה היא כמו מתנה, הצהובים הגיבו אליה טוב", מוטי דניאל מתלהב
כבר שבועיים יודעים במכבי תל אביב שאת הבית המוקדם תסיים הקבוצה במקום הראשון. זו פריבילגיה ששמורה בדרך כלל לברצלונה ולא תואמת את הדי.אן.איי. המכביסטי, שקובע כי אתה צריך להגיע דרוך לכל משחק מכיוון שהוא בעל חשיבות מכרעת. ה-76:80 על חימקי מוסקבה לא היה כזה.
בעבר, היה נהוג להגיד על מכבי שהיא מתעלה כאשר היא "נמצאת עם הגב לקיר". עכשיו החוכמה לתפקד כשהלחץ לעלות עבר, והקושי האמיתי עוד מחכה בשלב הבא. לכל ברור שזה שלב ביניים והעונה עוד ארוכה. מהר מאוד היתרון יעלם ובינתיים לדיויד בלאט יש עבודה קשה. הוא גם צריך לשמור על הפוקוס בטווח הקצר, וגם לבנות את העתיד. החיזוק לקראת השלב הבא כבר בכותרות, וזה מספיק בשביל לשמור על המוטיבציה של השחקנים. לכולם, ללא יוצא מהכלל, יש מה להוכיח.
כמובן שאתה רוצה לנצח גם משחק כזה, אבל לפניו אתה מציב מטרות ספציפיות שישמשו אותך לעתיד לבוא. תחילה לסיים ללא פציעות מיותרות. אחר כך לא לסטות מהדרך, להשתמש באותם הכלים שהביאו אותך לרצף הניצחונות. שלישית, להכניס לקצב שחקנים שנשארו טיפה מאחור, וכל זה תוך מתן תצוגה לקהל שהגיע בהמוניו לתמוך בקבוצה בלי להסתכל על חשיבות המשחק.
מהר מאוד התברר שכל המטרות עפו דרך החלון. ליאור אליהו נפצע מיד בהתחלה, אחרי מהלך מדהים של גג בהגנה, ספרינט מטורף וסיום נאה שנחתם בנפילה כואבת.
הכוח ההגנתי הידוע לא הצליח לתפקד. שחקני חימקי רצו כמו מטורפים, והצהובים לא הצליחו למצוא אותם. התקפות מתפרצות, תנועה מדהימה ללא כדור והנעת הכדור בחוכמה השאירו את המכבים חסרי אונים. זה בא לידי ביטוי בצורה החזקה ביותר בכמות הכדורים החוזרים בהתקפה שלקחו האורחים.
באותן דקות רעות, אף אחד מהמחליפים לא הצליח לתת הצהרה כלשהי. לא ריצ'ארד הנדריקס שכמעט שכחתי איך הוא נראה; לא פניני שרק לפני חודש נראה כסוג של קוסם כשהיה בכושר מדהים וכל פעולה שלו היתה בינגו, והיום פתח בחוסר ביטחון; והקהל? נו באמת, כמה הנאה יכולה להיות כשהקבוצה שלך לא מצליחה לקלוע סל והיריב משחק איתה כמו שמבוגרים משחקים נגד ילדים?
התבנית הקבועה במשחקי מכבי העונה היתה של פתיחת פער עצום ברבע הראשון, ושמירה עליו עד לסיום בדרך כלשהי. שבירת המטרות המוקדמות יכולה להיות סוג של ברכה. זה הציב בפני בלאט ושחקניו אתגר חדש שלא הורגלו אליו. פתאום, צריך להתאושש ולחזור מפיגור דו ספרתי, לצאת מבור עמוק שנחפר במו ידיהם, כאשר את כל זה צריך לעשות בלי אליהו - אחד הכלים ההתקפיים החשובים בקבוצה.
מכבי הגיבה בחיוב למתנה שקיבלה ובהחלט נענתה לאתגר. האנרגיות חזרו במחצית השנייה. תחילה דרך ההגנה, בהמשך דרך ריבאונד ההתקפה ואז גם השלשות נפלו כמו שצריך. קיבלנו שוב מאמץ קבוצתי שמביא פירות. לפני שאציין בודדים, זה היה מבצע של חבר מביא חבר, כשכולם נסחפים למשחק מרהיב. רבע שלישי של 29 נקודות, אחרי 30 בלבד בכל המחצית הראשונה, החזיר את הקהל לטירוף.
ליאור אליהו. זה יכאב לו בבוקר שאחרי הרבה יותר (אלי אלגרט)
מלבד המובילים הרגילים, ראשון למצטיינים הוא פניני. בלי להילחץ מפתיחה הרעה, הואי צלף מכל מצב ועשה מספר פעולות הגנה פנטסטיות. בלו ובורשטיין גם עשו עבודה גדולה, כשגם הנדריקס נכנס לעיניינים והראה כי הוא יכול להיות יעיל.
והערת אגב לגבי התנהגות מאמנים. לתפיסתי, מאמן טוב צריך להתנהג הפוך מהמגמה הכללית. כשכולם לחוצים עליו להרגיע, כשכולם שאננים עליו להשתולל
ולכעוס כדי להעיר את העסק. כאשר חימקי רצה במחצית הראשונה סרג'יו סקריולו השתולל ורץ איתה לפאסט ברייק כשהוא כמעט באמצע המגרש.
רק מה, כשמכבי עלתה ליתרון ראשון ב מחצית השנייה הוא התיישב על הספסל וגירד בראש, משדר חוסר אונים לקבוצה שלו. אין הפלא שחימקי נשברה הרבה לפני הבאזר האחרון. בלאט לעומתו, לא הפסיק לכוון את שחקניו בכל שיניה, וניסה להגיב ביעילות למה שקורה על המגרש. המנהיגות שלו היתה עוד כלי שעזר למכבי לחזור למשחק בסערה.
בסופו של יום, מלבד אליהו (הזה יכאב לו הרבה יותר מחר) כולם מרוצים במכבי. הקבוצה הפגינה קאמבק אדיר, שסיפק את הקהל הרבה יותר מעוד משחק של 15 הפרש. הרבה שחקנים סיפקו את הסחורה ושוב אפשר להתפעל מהאופי החזק של החבורה בצהוב.
לפנייה לכתב/ת 
