רק תנו לו להריח אספלט

+ סוגר 280 קמ"ש

- פה זה לא גרמניה

רכיבה איכותית היא עניין של חלקוּת. היכולת לפרק את מכלול המערכות של אופנוע, להבין מה כל אחת מהן רוצה ומתי, ואז להרכיב את הכל בחזרה תוך כדי נסיעה בסדר העדיפות הנכון, עם חפיפה קלה בין פעולה לפעולה: סוף הבלימה הוא גם תחילת ההיגוי, סוף ההיגוי הוא תחילתה של פתיחת הגז, ומשם העסק מטפס אל הדרייב, התאוצה, התוצאה.

כל הפעולות האלה באות לידי ביטוי דרך השלדה והמתלים - מערכות שמתרגמות לחצים, דחיפות וליטופים לכדי זוויות, שקיעות, תדרים ועיוותים שמייצרים תנועה שאפשר להרגיש רק על אופנוע. סנכרון נכון של כל הכוחות הפועלים על המכונה הזאת יכול לייצר מעוף שהוא לא פחות מהתעלות רוחנית, אבל זה דורש מידה מסוימת של ריסון, ויש אופנועים שקשה מאוד להישאר עליהם מרוסן. לונג סטורי שורט, אני מתכבד להציג בפניכם את הדוקאטי מולטיסטראדה 1200.

"אני מוכרח להוציא את המטבעות מהארנק" 

שמש נצחית בראש סלול

המולטיסטראדה החדש רוכב על הגל שדוחף בשנים האחרונות ה־R1200GS, הדו"ש הענק של ב.מ.וו. כדי להתמודד עם הבווארי הנצחי הזה, הבינו הדוקאטים, נדרשים שלושה מאפיינים עיקריים: נוחות מרבית בתנוחת ישיבה זקופה סטייל אופנוע שטח, מנוע ליטר־פלוס מבוסס אופנוע כביש, וטכנולוגיה מתקדמת של כיוון מתלים ובקרות. יש לציין שהם לא עלו כאן על משהו חדש, וזה בדיוק מה שעשו ועושים יצרנים אחרים כמו מוטוגוצי (סטלביו), טריומף (טייגר) וביואל (יוליסס). אבל כשנכנסים עם דרישות המאפיינים הנ"ל אל המחסן ומחלקת הפיתוח של דוקאטי, יוצא משם משהו אחר לגמרי. אינטרפטציה חדשנית וסוטה לקונספט ה־GS. 

זה קורה כי לדוקאטי יש שפה משלהם: שפת הסופרבייק. היצרן האיטלקי הקטן הזה עלה אל גדולתו דרך מסלולי המרוצים, והקשיחות הנדרשת שם היא כמו די.אן.איי בכל דגמי החברה. בכולם יש קומבינציית שלדה/ מתלים משובחת שהופכת אותם למכשירי פנייה מדויקים המסוגלים לעמוד בעומסים קיצוניים; זה ממש על תקן סטנדרט, החל ב־S1198 הכי יקר וכלה במונסטר בגירסתו הבסיסית ביותר. בקרב רוכבים שהתנסו בה, ההרגשה הזאת ברכיבה מוגדרת בפשטות כ"גרזנות דוקאטי".

בשפה הייחודית של דוקאטי יש עוד מרכיב חשוב, והוא המנוע. מנוע בדוקאטית זה טווין בתצורת L ששורשיו בסבנטיז ופריחתו באליפויות סופרבייק עולמיות רצופות. יש לו בבסיס שתי רמות, או שתי סדרות: מקוררת אוויר ומקוררת מים. בשתיהן התגובה למצערת מיידית והמנוע ישיר מאוד, נוגח לפעמים, אבל רק בסדרה מקוררת המים יש בסל"ד הגבוה הספק של מנוע ארבעה צילינדרים.

מנוע פסיכי כזה וגרזנות דוקאטית, זה מה שהאיטלקים שמו בדמוי הדו"ש שקוראים לו מולטיסטראדה. וזה גאוני, לא פחות. קשה לתאר את התחושה שנותנים 150 כ"ס של סופרבייק עם תנוחת רכיבה של אופנוע שטח, ואין מה לומר: זה פשוט מתבקש. רק אלוהים יודע איך לא חשבו על זה קודם.

המנוע הזה משך את כל האופנוע לכיוון חדש לגמרי. השלדה, המתלים והגלגלים תוכננו כדי להתמודד עם נתוני ההספק והמומנט שלו; הצמיגים במידות של אופנוע סופרבייק; מהלך המתלה ארוך בשישה סנטימטרים (170 מ"מ); והשלדה הספורטיבית היא שילוב בין יציקה לצינורות הקלאסיים של דוקאטי. כל זה מסתכם במין סופרמוטו תיורי, שיכול אמנם לטייל כמו ב.מ.וו GS - אולי אפילו לדגום איזה שביל פה ושם  אבל בתכלס תרצו אותו כי הוא יכול לחפור קוליסים באספלט.

"מטומטמים, שיתקינו מזגן"

אבל בואו נירגע קצת, כי האופנוע הזה הוא הרבה יותר ממזרק אדרנלין על שני גלגלים. פירוש השם מולטיסטראדה הוא "כל דרך", מה שאומר אופנוע שיתפקד איפה שלא תניח אותו. די מחייבת ההצהרה הזאת, אז לקחתי אותו לסיבוב מהמרכז אל כבישי הצפון הרחוק - לתערובת כמעט בלתי אפשרית של תוואים, סגנונות, איכויות סלילה ומהירויות. זה סיבוב שאני יוצא אליו לעיתים רחוקות, דווקא בגלל הגיוון המוגזם שלו. כדי ליהנות ממנו באמת, צריך אופנוע שיודע לשייט על כבישי אגרה, ויודע לשכב שקט על הצד בסוויפרים מהירים, ויודע להפוך כיוון בזריזות בטיפוסים תלולים והדוקים, ויודע גם לבלוע את הטירוף הוורטיקלי של סלילה מחורבנת. את כל אלה, כמעט בדרך קסם, המולטיסטראדה יודע.

היכולת שלו להתמודד עם מגוון כל כך רחב של דרכים נעוצה אמנם במאפיינים שמניתי עד כאן, אבל יש לו עוד קלף חזק: מחשוב. מעולם לא נתקלתי באופנוע שמאפשר רמת מעורבות רוכב בטכנולוגיה כמו זאת שמתאפשרת במולטי החדש. יש בו מערכת ניהול שמופעלת באופן אינטואיטיבי למדי דרך הכידון, והיא שולטת בכל פינה באופנוע. לבחירתו של הרוכב עומדים תוך כדי רכיבה ארבעה מצבים: ספורט, תיור, עירוני ואינדורו. כשהאופנוע עומד, אפשר להיכנס לתפריט בכל אחד מהמצבים האלה ולקבוע לבד את הערכים שקובעים את האופי שלו (ABS, שמונה דרגות בקרת אחיזה, ארבע מפות ניהול מנוע, וגם כיוון מתלים מלא בגירסה היקרה שמתומחרת ב־189 אלף שקל). בשורה התחתונה זה אומר שאחרי תקופה קצרה של ניסויים, הרוכב יכול לתפור לעצמו את האופנוע הזה באופן מושלם לא רק לפי מידה, אלא גם לפי מצבי הרוח. לפחות ארבעה מהם.

הייתם צריכים לקרוא לו אוטוסטראדה

במהלך 600 או 700 הקילומטר של אותו יום בצפון עברתי כל כך הרבה תוואי דרך בתכיפות גבוהה, שלא היה לי זמן לבצע את התפירה החלקה והמושלמת שתיארתי כאן בפתיחה. אז סמכתי על ראש הסופרבייק של מהנדסי דוקאטי, תקעתי את המולטיסטראדה על מצב ספורט וביטלתי לחלוטין את בקרת המשיכה. זהו. עכשיו המכונה הזאת מזוקקת. 150 כוחות סוס בלי פילטרים אלקטרוניים ובלי עידון במתלים, מוד תקיפה. רק את ה־ABS השארתי עובד, כי למנועים כאלה שיושבים על אופנוע ברמה הזאת יש נטייה לסבך אותך לפעמים. ברכיבה האינטסיבית הוכיח את עצמו הדוקאטי כאול־ראונדר מטריף. ולא רק זה: כל כך קל לרכב עליו מהר, שהוא צריך לבוא עם מדבקת אזהרה. יחסי ההעברה הארוכים שלו - הוא יכול, כלומר יכול לפי אנשים שממש ניסו את זה, לעבור את ה־280 קמ"ש - מאפשרים לו לשייט בנינוחות במהירויות חוצה־ישראליות, ובאותה קלות הוא מוכן לקפוץ ראש אל תוך סרפנטינה הדוקה בירידה, עם המזוודות והכל. זה אופנוע שמח כמעט בלי גבולות, ומכיוון שכך הוא גורר אותך איתו למסיבה.

שאסכם את זה במשפט אחד? הנה: אתה יכול להוציא את הדוקאטי מהסופרבייק, אבל לא להוציא את הסופרבייק מהדוקאטי.ברצינות, אני מדבר מניסיון.

מנוע

מפלץ שיכול לפמפם מתחתיך בנועם יום שלם, אבל בדרך כלל מושך אותך רועם למעלה. ושם זה יכאב לך אפילו אם תישארו על הגלגלים, כי פול־גזים הופכים אותו לברוטלי. סליחה על הצרפתית, אבל זה מנוע כזה שאתה תזיין והוא יזיין אותך בחזרה עד שהרכיבה תהפוך לפורנו על גלגלים. אין, המשיכה שלו במעלה הדרייב ביציאות מהפנייה פשוט לא מוכרת. ממכרת. סוחפת. טוב די.

ביצועים

דבר כזה עוד לא היה לנו: הקומבינציה המשובחת בין תנוחת השטח לבין המנוע האדיר והנדסת השלדה/ מתלים הופכת את האופנוע הזה לעילוי. יש לו את הגמישות ומהלך המתלה של דו"ש, יחד עם הקשיחות, ההיגוי המדויק והאחיזה של אופנוע סופרבייק. הללויה.

נוחות

מושב נעים ונוח לאורך זמן (שעה וחצי־שעתיים בין הפסקות), כידון במרחק, בגובה וברוחב הנכונים, מיגון רוח מתכוונן לגובה, מתלים מתכווננים מהכידון. וואלה, לא רע בכלל. בכלל בכלל.

פוזה

כן, גם אני לא מת על המקור המוזר הזה מקדימה. אבל אל תבלבלו בין עיצוב לפוזה; את האחרונה יש לו בערמות.