אין בצורת - יש ניהול חלמאי של משק המים
רוב מי הגשמים בישראל מתאיידים או זורמים אל הים. צור שיזף סבור שיש לחזור ולאסוף אותם כפי שעשו אבותינו, וקורא להפסיק עם טקטיקת ההפחדה, שמאפשרת לסחוט מיליארדי שקלים מהאזרחים ללא סיבה מוצדקת
70% מגוף האדם הם מים. שלושה ימים בלי מים זה מוות בטוח. מים זה לא מוצר יסוד - בלעדיהם אין חיים. משום כך אפשר להפחיד אותנו עד מוות ולשקר לנו בעזות מצח שיש בצורת ושאין מספיק מים, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו לקחת צ'אנסים.
ולמרות כל ההפחדות, יש לנו מספיק מים. תבדקו. בתל אביב יורד גשם כמו בלונדון - 550 מ"מ בשנה. בגליל יורד כפול - בשנתיים האחרונות ירדו בו יותר גשמים מהממוצע הרב שנתי, וזה גם המצב עד כה השנה.
אז איפה המים? בים. לשם אנחנו מקפידים לשפוך אותם מאז שבנינו על כל מישור החוף.
מדינת ישראל צורכת 2 מליארד קוב מים בשנה, שמקורם במים טבעיים, מותפלים ומושבים. בשנה ממוצעת יורדים פה 8 מליארד קוב גשם, אלא שרובו זורם לים או מתאייד בדקות הראשונות.
מה שניכנס במהירות לאדמה נשמר, ואת המים האלה אנחנו שואבים, לפעמים מתחת - מבארות, ולפעמים מעל - מהכנרת - הימה היחידה שיש לנו. אם היינו עושים פעולה פשוטה ומחברים כל מרזב של מבנה ציבור ובית מגורים לתוך האדמה - היינו מאזנים תוך שנתיים את מאגרי המים של מדינת ישראל, ויותר.
אין פחות מים בישראל, אנחנו פשוט מבזבזים אותם. פה לא יורד דלף לונדוני - פה המים יורדים בבת אחת וצריך לתפוס אותם כשהם יורדים.
עושים עלינו כסף
כך נראה הביזבוז החלמאי של רשות המים הישראלית, אבל אלו לא הנתונים המדהימים היחידים. יותר מכך מדהימות עלויות הפקת והובלת המים מהאדמה, מהכנרת, ואפילו ממתקני ההתפלה המיותרים.
עלות הפקת והובלת מים מהכנרת, שאחראית לאספקת כ-30% מהמים הטבעיים בישראל, עומדת על 1.7 שקל לקוב. באקוויפרים שלאורך החוף - בין הגבול הלבנוני לגבול עזה - הפקת מים מים טבעיים ומתוקים עומדת על חצי שקל לקוב - 50 אגורות בלבד. זה המקור לשליש מכמות המים הטבעיים ("השפירים") שלנו, למרות שמאגר המים גדול פי חמישה מהכנרת. שאר המים מגיעים מאקוויפר ההר, שם עלויות ההפקה זולות יותר ועומדות על פחות משקל.
ישראל מתפילה כבר היום יותר מים ממה שהכנרת מספקת. עלות התפלת המים הלא טעימים על כ-2.7 שקל לקוב. אם עושים ממוצע מגלים, שעלות המים שמיוצרים פה ושם היא לא יותר משקל וחצי לקוב.
משקי הבית מנצלים בערך 750 מליון קוב, והשאר מתחלק בין התעשיה לחקלאות, כ-110 מליון קוב וכ-450 מליון קוב בהתאמה.
עכשיו תפתחו את חשבון תאגידי המים, שהוקמו סתם כדי שנשלם יותר, ותיראו שאנחנו מגיעים ללא פחות מ-9 שקלים לקוב בצריכה ביתית בתעריף נמוך, ו-12 שקל בתעריף גבוה.
למה אנחנו משלמים 600% יותר ממחיר ייצור המים? האם אנחנו אמורים להיות מסחטת רווח, או שהמים שלנו הם באמת שלנו ומגיע לנו אותם בזכות ולא כדי שיעשקו אותנו ויקימו גופים פרטיים כמו תאגידי המים, שיעשו עלינו כסף?
טכניקת ההפחדה
אם יש דבר ששר התשתיות עוזי לנדאו, בעזרת שלוחו יו"ר רשות המים אורי שני, צריכים לקבל עליו את פרס ההמצאה, הוא היכולת לסחוט מאזרחי מדינת ישראל מליארדי שקלים בטכניקת ההפחדה. לכל זה מצטרף הבלוף של משרד האוצר - עד הקמת אגודות המים לא שילמנו מע"מ על מים, ואילו עכשיו אנחנו משלמים 16% יותר על הסכום.
כמה זה יוצא? בואו נעשה חישוב: ניקח למשל 200 אלף בתי אב בירושלים, עם 500 שקל בממוצע לחשבון, והגענו למליארד שקל.
160 מליון שקל מגיעים לאוצר סתם, כי ככה לנדאו רוצה, ביחד עם שטייניץ וביבי. נשארו 840 מליון שקל. איפה הם? באגודת המים של ירושלים. וכמה השקיע תאגיד המים של ירושלים השנה בתשתיות? 150 מליון שקל, אמרה לי בגאווה אשת תקשורת מיחסי הציבור של אגודות המים. ומה עשיתם עם 700 מליון שקל שחמסתם מאיתנו? איפה הם? אפשר להוציא אותם על יחסי ציבור ולספר "כמה עשינו ושידרגנו".
וזו רק ירושלים. מדובר במליארדים כבדים מכל אזרחי הארץ הזאת, שהממשלה לוקחת מאיתנו ומעבירה לידיים פרטיות שמתעשרות על חשבוננו. האמת היא שאין סיבה להעלות את מחירי המים, או שבעצם יש סיבה אחת - מסחטת כסף שמשתמשת בנשק ההפחדה. מחירי המים צריכים לרדת.
ותגידו: "אבל צריך התפלה, והתפלה מצריכה כסף". אז זהו, שלא. יש מספיק מים בארץ, ולמרות מה שאומר ראש רשות המים - לא היתה בצורת בארץ, לא בשנה שעברה, לא לפני שנתיים, וגם השנה אין. נכון שהגשמים התחילו בדצמבר, אז מה? לפני שנתיים הם התחילו בינואר. בחורף 1992-1991, אחד הגשומים שידענו, התחילו הגשמים יום לאחר שפגע הטיל הראשון. ב-16 לינואר. זה לא שהאקלים פה השתנה - פשוט אין לנו זיכרון ואין נתונים שמקיפים יותר מכמה עשרות שנים.
הפתרון צריך להיות בסידור מחדש של משק המים, כך שיהיה חכם יותר ושיספק לנו מים שנאגרים בתוך הקרקע - מים נקיים וטובים שיזרמו ישר מגשמי הברכה של אלוהים לברזים שלנו, כמו שעושים אצלנו במזרח התיכון לפחות 2,500 שנה, כמו שתוכנן פה מששת ימי בראשית.
צור שיזף הוא סופר, מחבר הספר "סוף הדרך מותה של מדינה"