כשפליט הולך עם ישראלית: 'לא רואים בנו בני אדם'

הדירה התל-אביבית שלהם טיפוסית למראה. הזוג הצעיר מתרגש לנוכח החיוכים הראשונים של בנו הטרי, שנולד רק לפני שלושה שבועות. עכשיו הם גרים איתו ועם שני הכלבים המשפחתיים, ומנסים להתרגל למציאות החדשה. אבל רק מאחורי חומות ההגנה של הבית, יכולים השניים האלה להרגיש בנוח, לצחוק, ולא להיפגע ממבטים שננעצים בהם ומהערות גזעניות.

שאלת הזרים - כתבות אחרונות ב-ynet:

• נתניהו על המסתננים: אל תקחו את החוק לידיים
• המפכ"ל מוטרד: 'אלימות ופשיעה אצל המסתננים'
• "אין יום בלי פחד". ביקור במקלט לפליטות בת"א
• אחרי ההפגנה, המסתננים חוששים: 'מסוכן בת"א'
  

"פעם נסענו ביפו על קטנוע, ואיזו מכונית כמעט דרסה אותנו. הם לא חשבו להתנצל, אלא סיננו לעברנו 'גועל נפש'", מספרת יעל נצר, שחיה בזוגיות עם פפמנידי קונה, פליט מחוף השנהב, ולא מכבר הפכה לאם בנו. השניים אינם נשואים, משום שכדי להתחתן - עליהם לצאת מגבולות ישראל, ולקונה תהיה בעיה לשוב ארצה עם מסמכיו. "זה פשוט מעגל סגור, ואני מקווה שנצליח להתגבר על הביורוקרטיה", אומרת נצר בת ה-36.

את פפמנידי היא הכירה במסגרת ההתנדבות שלה בארגון אס"פ ("ארגון סיוע לפליטים" - י.ב). סביבתה הקרובה קיבלה אותו בזרועות פתוחות: "אמא שלי אפילו סיפרה לי שכשהייתי קטנה, תמיד אמרתי שכשאגדל, אתחתן עם כושי. אז עוד היה פוליטיקלי קורקט להגיד את זה. ההורים שלי אוהבים אותו, וגם החברים שלי, כי הוא אדם מדהים, מצחיק וחכם".

נצר,קונה והבן לני, בביתם בת"א. "אין הבדל בין בני אנוש" (צילום: בן קלמר)

אלא שבסביבה לא-מוכרת, המצב שונה, מספרת יעל. "לצערי, הסביבה הגזענית בארץ מתקשה לקבל אותנו. פעם אחת באתי לאסוף אותו ממקום העבודה שלו, והוא הציג אותי כאשתו. המנהל שלו היה נחמד וחייך, אבל כשפפמנידי יצא לרגע והמנהל שלו שם לב שאני בהריון, הוא נגעל ומלמל: 'כמה נורא... לא נשארו בחורים ישראלים'".

הילד יצטרך להיות פייטר

לקונה יש אמנם אישור עבודה, אבל העובדה הזו אינה משפיעה על היחס של מעסיקיו אליו. "אנשים פשוט לא מבינים שאף אחד מהפליטים לא בחר להגיע לכאן. אני מנסה לשמור על כוחותיי הנפשיים, ואני יודעת בדיוק מי בן הזוג שלי. אין בשיח שלנו בכלל נושא של 'ישראלית ופליט'. כמו כל זוג נורמטיבי, אנחנו רבים על הכלים".

פפמנידי רוצה שאנשים יבינו כי הוא אינו שונה מישראלים אחרים. "אנשים פשוט לא מכירים בכלל את התרבות האפריקנית. אין הבדל גדול בין בני אנוש. כאב לי אתמול לראות בחדשות את ההפגנה נגד הזרים ואת הגזענות. אנחנו פשוט צריכים

ללמוד להסתדר יחד, ורק כך יימצא פיתרון. זה גורם לי ולחברים שלי, שגם הם פליטים, לתחושת עצב אמיתית. אנשים אפילו לא מנסים להכיר אותנו או לראות בנו בני אדם". הוא לא יכול שלא לחשוב גם על הדור הבא, המשותף: "הבן שלי יצטרך להיות פייטר".

כשהגיע לחודשי ההריון המתקדמים, הפסיקה יעל לקרוא טוקבקים לכתבות שמתפרסמות באינטרנט על נושא הזרים. "כמעט הפסקתי לצרוך תקשורת, כדי להישאר רגועה ולא לחשוב יותר מדי לאיזו מציאות את מביאה את הילד שלנו", סיפרה. לֶני הקטן עבר ברית, אבל במשפחה חוגגים לא רק את חגי ישראל, אלא גם את החגים הנוצריים. "אני לא דתייה, אבל אני מדליקה נרות בשבת, ובן זוגי תמיד איתי. חגגנו את חנוכה, ונחגוג גם את חג המולד. מבחינתי, שנינו הרווחנו".