נסיעה ברכבת לעבר: התחנה הבאה - כפר יהושע
עצה לחבר שחיפש טיול למשפחה הובילה אותו לעמק יזרעאל, לאתר המשוחזר של רכבת העמק בכפר יהושע. ל"קינוח" הוא נשלח להציץ בעבר הטמפלרי המפואר של אלוני אבא ובית לחם הגלילית
נכנעתי. לא לפני שהודעתי לו שאני לא לוקחת שום אחריות על הבילוי הלא תל-אביבי הזה שלהם, ככה סתם באמצע הלא-ממש-חורף שמתרגש עלינו. הטיול הזה ייקח אתכם לאזור עמק יזרעאל. אולי בכלל כדאי להתחיל במילים מתוך השיר שדות שבעמק שכתב לוי בן אמיתי:
".. אָסְפֵנִי אֵלֶיךָ
אֱסֹף כַּשִּׁבֹּלֶת,
שִׁבֹּלֶת לַגֹּרֶן
בְּחַג הַקָּצִיר! "
"מהיכן את מכירה את השיר הזה? לא גדלנו עליו בכלל", רטן החבר. "מכירה, מכירים, מה זה משנה...תחפש באינטרנט, זה שיר מקסים".
אתר רכבת העמק. שעתיים פעילות, לכל המשפחה
תתחילו מאתר רכבת העמק בכפר יהושע. זה חומד של מקום ושם גם פעלה במשך קרוב ל-50 שנה אחת התחנות הראשיות והמרשימות של "רכבת העמק" המיתולוגית, תחנת תל אל-שמאם. מסילת הרכבת שנסללה בידי הטורקים חיברה בין חיפה לדרעא שבעבר הירדן, והייתה חלק מנתיב המסילה החיג'אזית - מדמשק דרך עמאן לחצי האי ערב.
הסולטאן הטורקי, שהיה חובב רכבות מושבע, בנה אותה בין השאר על מנת שיוכל להגיע לכל רחבי ממלכתו,
באותה תקופה זה היה מפעל אדיר: כ-10,000 חיילים טורקים הועסקו בבניית השלוחות השונות, ועל המתכננים והמבצעים היה להתגבר על הבדלי גובה ניכרים. בעמק הירדן הוקמה התחנה הנמוכה ביותר בעולם – 246 מ' מתחת לפני הים. המסילות מדמשק למדינה, נמתחו לאורך 1,302 קילומטרים וזו שאתם תבקרו בה, מחיפה לדרעא, אורכה 161 ק"מ. הפרויקט, לידיעת משרד התחבורה, הסתיים תוך פחות משמונה שנים, בעיקר בגלל השותפות עם האמפריה הגרמנית.
בשנים הראשונות נסעה בקו רכבת אחת ביום לכל כיוון – מחיפה, דרך עמק יזרעאל, בית שאן, גשר הירדן, צמח, ולאורך ערוץ הירמוך לדרעא, שם התחברה ל"רכבת החיג'אזית". מתוך 18 התחנות הקבועות שבין חיפה לצמח, 14 תחנות הקיפו יישובים יהודיים. אלה נעזרו בה ככלי-תחבורה חשוב ולשיווק תוצרתם החקלאית. בשנות ה-30 וה-40 חלפו בקו מדי יום שלוש רכבות הלוך ושוב, ועוד שתיים נסעו במסלול קצר יותר.
היסטוריה נושמת. התצוגה בתוך המבנים (צילום: יואב גרפיקה ותערוכות)
לאחר חצות מדי לילה, נסעה "רכבת החלב", שאספה חלב ומוצרי חקלאות מהיישובים והובילה אותם לחיפה. היו גם מקרים מיוחדים - למשל, בעת הקמת היישובים הראשונים של "חומה ומגדל" הועברו ברכבת מטענים של לוחות עץ וחצץ להקמת חומות היישובים. הרבה בדיחות סופרו על קצב הנסיעה האיטי של הרכבת ובני המקום שזוכרים אותה מספרים עד היום על זוגות שהתאהבו, נשיקות שהוחלפו ופעילויות נוספות שנעשו לאורך תוואי נסיעתה.
"אז למה היא לא נוסעת יותר?", הוא שאל. "למה דברים נגמרים? כמו תמיד אצלנו במדינה, הגיעה מלחמה". בזמן מלחמת העצמאות מפקדי 'ההגנה' הבחינו כי הרכבת עוזרת לא רק לנו אלא גם לכנופיות ערביות שמתגברות את כוחותיהן באמצעותה. כח של ההגנה פוצץ את הגשר שבין מרחביה לכפר יחזקאל - וזהו. נגמר סיפור הרכבת. גם אחרי קום המדינה, למעט מספר נסיעות מיוחדות, נגמרה סופית התנועה על הקו וב-1952 הוא הושבת כליל. בסוף שנות ה-90 המועצה לשמור אתרי מורשת התחילה לשקם את התחנה בכפר יהושע. בשנים האחרונות מדברים על זה שרכבת ישראל תחדש את הקו שבין בית-שאן לחיפה, אפילו שלטים מנקרי עיניים כבר הוצבו - אבל לך תדע מתי זה יקרה.
השילוט בתוואי ההיסטורי מבשר טובות. האמנם? (צילום: יואב גלזנר)
אז איך עולים על הרציף בכפר יהושע? תתקשר לרחל האריס שהיא הלב והנשמה של המקום,
ותודיע לה שאתם מגיעים בשביל שתדריך אתכם. באתר יש סרט הדרכה והבנות יוכלו לדמות נסיעה ברכבת. ברחבי התחנה עדיין עומדים שבעה מבני אבן, שלושה מהם כבר משוקמים. אפשר להגיע ולפתור ב"בית החידות" אחת מהחידות שדן חמיצר הכין במיוחד.
הבילוי באתר התחנה יעביר לך לפחות שעתיים. אין שם כמעט הליכה, יש תצוגות מעניינות וכל המשפחה תהנה. ותגיד לאשתך שלא תבוא עם הסטילטו.
אתר רכבת העמק - טלפון: 04-9534226 דוא"ל: rachell@shimur.org.il. האתר פתוח בימים א'-ה' 9:00-16:00. בסופי שבוע ניתן להגיע לאחר תאום מראש. מחיר הכניסה: 15-30 ש'.
אלוני אבא ובית לחם הגלילית. שעתיים פעילות
אחרי שתרדו מהרכבת, תוכלו לקפוץ לאלוני אבא, ישוב קהילתי מקסים סמוך לבית לחם הגלילית, מעט צפונה מכפר יהושע. בישוב מתגורר הסופר מאיר שלו והוא היווה את הרקע לספרו "פונטנלה". המקום נוסד על שרידי ישוב טמפלרי ששמו היה וולדהיים. עדיין ניתן לראות כאן שרידים של מבנים מאותה תקופה, ומבנה כנסיה מרהיב שנמצא במרכז היישוב. לצד מבני הטמפלרים, יש כמה אטרקציות נוספות ביישוב, בהן הגלריה הסמוכה לכנסיה.
"מה זה מבנים טמפלרים? על מה את מדברת?", הוא קטע אותי. הטמפלרים האמינו שירושלים תיבנה מחדש ע"י "עם האל" - עם נוצרי חדש המורכב מבני לאומים שונים שתפקידו להתנער מהסיאוב של הכנסיה הנוצרית ולבנות חברה על ערכים פשוטים של אמונה, אהבת הזולת, משפחה, דוגמא אישית, ופעילות קהילתית. הם הגיעו לארץ ב-1868 על מנת לכונן כאן את החברה החדשה הזו. בשיאם מנו 2,000 נפשות. הם הותירו חותם עמוק על החיים בארץ, הביאו שינויים ומגמות טכנולוגיות מערביות ששינו כמעט כל תחום בו הם פעלו: תחבורה, תיירות, רפואה, חקלאות, תעשייה ומסחר, אדריכלות ובנייה.
עקבות הטמפלרים. בית בבית לחם הגלילית (צילום ארכיון: עומר הכהן)
הבנייה הטמפלרית הפכה לדוגמה ולמופת בארץ ישראל זכתה להתפעלות ולהערצה מצד מהגרים יהודים שהכירו את הבניה הארופאית. כך מצאו את עצמם בנאים, שרטטים, אדריכלים ומהנדסים טמפלרים עובדים בשירות היהודים והערבים והופכים לחלק מבניין הארץ שלנו.
בשנים הראשונות הטמפלרים ייסדו את המושבה הגרמנית בחיפה (1868); וולהאלה ביפו (1869); שׂרונה (Sarona) בתל-אביב (1871); רפאים בירושלים (1873) ומושבת נופש - כרמלהיים, בכרמל (בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19). הגל הנוסף, שנוסד בידי הדור השני של הטמפלרים, כלל את וילהלמה - כיום בני עטרות (1902); בית לחם הגלילית (1906) וולדהיים - כיום אלוני אבא (1907). המושבות בגל השני הוקמו כיישובים עצמאיים, בעוד המושבות בגל הראשון היו מובלעות בתוך ערים קיימות.
הקהילה הטמפלרית הביאה לארץ שיטות בנייה וידע שלא היו קיימים כאן. בתכנון היישוב הובאו בחשבון התנאים הטופוגרפים, טיב האדמות והקרבה לדרכים ראשיות. השיקול המרכזי בכיוון הצבת הבתים היה אקלימי: הכל נבנה כך שהבריזה תעבור בין הבתים ותקל על עומס החום.
הוראות הגעה: נוסעים מצומת השומרים לצומת אלונים, ושם פונים שמאלה,
לכביש ציורי ומתפתל שמוביל עד ליישוב. רוצים עוד קצת משרידי הנוף הטמפלרי? המשיכו לבית לחם הגלילית. המושב נמצא בהמשך כביש 7513. משני צידי הרחוב הראשי ניצבים בתי אבן מרשימים, במרכז הכפר עומד בית העם הטמפלרי ומוזיאון המשחזר את המושבה של פעם. בשבתות מתקיימים מעת לעת ירידים. היום גרות ביישוב כ-170 משפחות, חלקן מתפרנסות מחקלאות. במקום צימרים, מסעדות, בתי קפה, גלריות ואטרקציות שונות.
שני היישובים הללו משתלבים עם חורש טבעי שסובב אותם באופן קסום, ויש שטוענים שזו טוסקנה הישראלית. בקיצור, אל תפספסו.
בחלק הבא של הטיול: אתר משטרת נהלל, בית הקברות בנהלל והמוזיאון ביפעת.
ההמלצות באדיבות המועצה לשימור אתרי מורשת
לפנייה לכתב/ת 
