סוף פתוח

המילה המודפסת חווה עכשיו את נשימותיה האחרונות ומפנה את מקומה לעידן הדיגיטלי. רק שכמו בכל ספר מתח טוב, המהפכה שבדרך משאירה הרבה שאלות פתוחות: מה יקרה למילה הכתובה במעבר לעולם הדיגיטלי? איך נקרא ספרים בעתיד? והאם אפשר להאמין לאנליסטים הטוענים שמאבק הירושה כבר הוכרע?

נתוני המכירות של הקוראים הדיגיטליים מלמדים שהעתיד כבר כאן. ממחקר שנתי של איגוד המו"לים האמריקאי עולה כי תעשיית הספרים האלקטרוניים הכניסה בחודשים ינואר עד אוגוסט השנה לא פחות מ־263 מיליון דולר - עלייה של 193% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. אגב, זאת השנה השנייה ברציפות שנרשם זינוק בסדר גודל כזה. ובינתיים אפל מרוצה ממכירות האייפד, אמאזון טוענת שהקינדל 3 עף בהיסטריה ממדפי המחסנים שלה, וגם בארץ רווים נחת מנתוני המכירות של ה"עברית" וה"טאב" של סמסונג.

בראיון עיתונאי שנערך בסוף חודש יולי אמר ג'ף בזוס, מנכ"ל ומייסד אמזון, שבמהלך 12 החודשים הבאים יעקפו מכירות הספרים האלקטרוניים לקינדל את מכירות הספרים בכריכה רכה. גם האנליסטים בחברת גולדמן זאקס שותפים לחגיגה: הם מעריכים שעד שנת 2015 יגדלו מכירות הספרים האלקטרוניים פי ארבעה, ואילו מכירות הספרים המודפסים ירדו בחמישה אחוזים בערך. רק מה, ההיסטוריה מוכיחה שיכולות החיזוי של האנליסטים מפוקפקות למדי.

בכל הנוגע לפער שבין העולם הישן לחדש התקשו האנליסטים לבצע הבחנות טובות. הם אמנם דייקו בכל הנוגע לירידה במכירות המדיום הפיזי, אבל פיספסו בגדול את עלייתו של המדיום הדיגיטלי. בואו ניקח לדוגמה את תחום המוזיקה: בשנת 2008 חזתה חברת המחקר פורסטר שיעברו רק שלוש שנים עד שנגיע לנקודת השוויון של תעשיית המוזיקה, ומכירות הדיסקים ישתוו למכירות שירים בפורמט דיגיטלי. היום הם כבר פחות אופטימיים, וצופים שנקודת האיזון תתרחש רק בעוד כשנתיים.

ויש עוד: חברת המחקר in-stat העריכה שבשנת 2010 יירשמו 40% מההכנסות של תעשיית המוזיקה העולמית מהורדות דיגיטליות. נכון להיום, לפי נתוני התאחדות חברות המוזיקה העולמית, מדובר על כ־25% מההכנסות בלבד. אז למה העתידנים מפספסים?

הבעיה היא העולם החדש שבו אנחנו חיים. על העולם הישן שלטו חברות, תאגידים וקונגלומרטים, וכשהם שינו כיוון נאלץ הצרכן לצעוד בעקבותיהם. אלא שאז הגיע האינטרנט ושינה הכל: היום הלקוח הוא המלך הלא יציב והלא צפוי, והתאגידים צריכים לנחש את רצונותיו. ומה לעשות, לא פשוט להתמודד עם גחמות, אופנות ותופעות ביזאריות, במיוחד אם אתה אנליסט. כי כשהעתידנים דיברו על אייטונז ועל מודלים של חנויות מוזיקה אינטרנטיות, לא היה להם מושג שמשחק קטן בשם "גיטאר הירו" יהפוך את קונסולות המשחקים לערוץ לגיטימי ורווחי לרכישה ולהאזנה למוזיקה. שלא לדבר על מה שתעשיית הסלולר עשתה למוזיקה, עם שירותי הסטרימינג שמנצלים את רשתות הדור השלישי; ההשפעה של יוטיוב על ההכנסות של הטלוויזיה, הקולנוע והמוזיקה; והאופן שבו מייספיס איפשרה ללהקות לעקוף את חברות התקליטים ולהציע מוזיקה להאזנה חינם ברשת.

ובינתיים הניסיון לחזות כמה ספרים יימכרו בדפוס או בבייטים בעוד כמה שנים מפספס את העיקר: כאמור, השאלה החשובה היא איך המעבר לדיגיטלי ישפיע על המילה הכתובה. ואיזה קטע, גם במקרה הזה התשובה מורכבת: ייתכן שהמהלך יוסיף לספרים אלמנטים ויזואליים כמו תמונות או וידאו, ויכול להיות שהוא יכלול קובצי מוזיקה. אולי הכותרים יתקצרו, אבל סביר יותר להניח שכמו שהמגמה בענף המוזיקה היתה חזרה לסינגלים, יתרחש תהליך ספרותי של חזרה לכתיבה בפרקים, בחלקי סיפורים.

בתחילת המאה ה־19, עוד לפני התפתחות הדפוס, המחיר הגבוה של הספרים הפך אותם למוצר מותרות, ועיתונים נצרכו כחומר קריאה להמונים. זאת הסיבה שסופרים רבים מצאו את פרנסתם מכתיבת סיפורים בהמשכים במגזינים פופולריים. צ'ארלס דיקנס פירסם כך את "אוליבר טוויסט", ורק לאחר מכן זכה הספר לכריכות מהודרות ולתהילת עולם. ארתור קונן דויל כתב את עלילות שרלוק הולמס כסיפור בהמשכים עבור מגזין לונדוני, וגם ז'ול ורן, אגאתה כריסטי ורודיארד קיפלינג שיחררו את יצירותיהם בחלקים.

אולי גם סופרי העידן החדש יעברו לפורמט דומה וימכרו פרק אחרי פרק באפליקציה לאייפד, או יפרסמו סיפור בהמשכים בפייסבוק. וזה כבר מתחיל: באתר האינטרנט maxbarry.com פירסם הסופר מקס בארי סיפור קצר בשם "איש המכונות". הוא החליט להעלות אותו בפורמט של עמוד אחד בכל פעם, ותגובות הגולשים השפיעו על האופן שבו הוא המשיך את הסיפור. בארי למעשה מתאר תהליך יצירה חדש, שמחליף את התבודדותו של הסופר בחדר עבודה בכתיבה אינטראקטיבית ובשיתוף הקוראים.

השאלה האחרונה שנותרה פתוחה בדבר זהות המחליף של הספר הכתוב לא תזכה כאן לתשובה. בדיוק כפי שקשה לנחש מי הרוצח אחרי שקראנו רק שני עמודים בספר, כך גם במקרה הזה. צריך לחכות בסבלנות עד שהתמונה תתבהר ונדע איך הסיפור נגמר.