הושפלתם או הוטרדתם? קבלו על כך פיצוי

במהלך השנה האחרונה בתי המשפט דנו בתביעות צרכנות רבות וחשובות. פסקי דין שניתנים בערכאות הגבוהות (עליון ומחוזי) זוכים לחשיפה ותהודה רבה, אך פסקי הדין בערכאות הנמוכות יותר, לא תמיד מגיעים לידיעת הציבור.

בכתבה הבאה נתמקד בפסקי דין צרכניים שעוסקים בנושאים "חמים". אמנם פסקי הדין שניתנים בבתי משפט השלום ובבתי המשפט לתביעות קטנות אינם מחייבים (כלומר: שופט אחר בערכאה מקבילה יכול פסוק במקרה אחר בצורה שונה), והפיצויים שנפסקים לזוכים לא תמיד גבוהים, אך עצם הזכייה, הפיצוי וההנמקה המשפטית חשובים מבחינה צרכנית-ציבורית. 

הספרייה השפילה אשה בהריון, ותפצה

החברה הישראלית מייחסת חשיבות רבה לבניית משפחה, הריונות ולידות. אבל, מסתבר שיש עסקים שלא ניחנו ברגישות המתבקשת ביחס למצוקתן של נשים בהריון.

בית המשפט לתביעות קטנות בכפר סבא דן באפריל השנה בתביעה שהוגשה נגד אן.אם.סי. יונייטד אנטרטיינמט בע"מ. ב-2 באוגוסט 2009 בשעה 12:00 הגיעה אשת התובע, אשר הייתה בחודש התשיעי להריונה, לסניף ברחוב רוטשילד בכפר סבא כדי לשאול סרטים. היא ביקשה להשתמש בתא השירותים בחנות, בתחילה נענתה בשלילה, אחר כך בזלזול, ובסופו של דבר בהשפלה שבגינה תבעה פיצוי.

לטענת האשה, היא הייתה בהריון מתקדם ונזקקה להטלת מימיה בדחיפות, ועל כן פנתה לנציגי הסניף בדרישה מיוחדת לאפשר לה לעשות שימוש בתא השירותים הקיים בסניף. התשובות שסיפקו לה עובדי הסניף לא היו הגיוניות, ולאחר מכן היא גילתה, כי יש בסניף תא שירותים, שמיועד לשימוש העובדים בלבד.

התובע ביקש להדגיש, כי הוא תושב ותיק בכפר סבא, וחי בה ביחד עם אשתו כ-8 שנים, שניהם בעלי רישיון לראיית חשבון ומנהלים שני משרדים לשירות לקוחות. לפיכך, ההשפלה לה זכו בסניף החברה ומול לקוחותיה פגעה בשמם הטוב, והביאה למצב כי הם חשים בושה לחזור ולבקר באותו הסניף. התובע אף ציין כי מטרת הגשת התביעה על ידו נעוצה בהעברת מסר לחברה לכבד את לקוחותיה, והצהיר כי הוא יתרום את הפיצוי שיפסק לצדקה.

החברה טענה מנגד, כי לא נגרם לתובע כל נזק, וכי מדיניות החברה היא לא לתת ללקוחות שימוש בתאי השירותים המיועדים לעובדים בלבד. השופטת רחל קרלינסקי קיבלה את התביעה, וציינה, כי התביעה עוסקת למעשה בהפרת הוראות חוק איסור לשון הרע, על אף שהדבר לא צויין במפורש.

"כל בר דעת יכול להבין את מצוקתה של אשת התובעת ואת תחושת אי הנוחות בלשון המעטה מסירוב נציגי הנתבעת לסייע. התנהלות שרירותית ומשפילה אינה מתיישבת עם התנהגות סבירה הנדרשת מספק או נותן שירות כלשהו ללקוח", כתבה השופטת בפסק הדין, וחייבה את אן.אם.סי. ינייטד אינטרטיינמט לשלם לתובע פיצוי של 1,800 שקל. (ת"ק 34024-11-09 בנשלוש ואח' נ' ינייטד אינטרטיינמט בע"מ)

האוניברסיטה שלחה ספאם. הפיצוי: 2,000 שקל

נושא חשוב אחר, לא פחות מטריד מהשפלה, הוא ספאם. מאז היכנסו לתוקף של חוק הספאם, בתי המשפט נדרשים לא מעט לדון בהפרות נטענות של החוק, ולפסוק במקרים המתאימים פיצוי. המקרה הבא מלמד על כך, שגם גופים כמו אוניברסיטה, המוחזקים ככאלו שמכירים את החוק ואת הסנקציות מכוחו, מפרים לפעמים את החוק. וכשמפרים את החוק - משלמים על כך.

בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב חייב באוגוסט האחרון את אוניברסיטת תל-אביב לפצות סטודנט ב-2,000 שקל בשל משלוח שני "דברי פרסום" לתיבת הדואר האלקטרונית של הסטודנט ברשת הפנימית של האוניברסיטה.

במסגרת פעילותה של האוניברסיטה, היא נוהגת לפתוח לכל סטודנט הלומד אצלה תיבת דואר אלקטרוני שנמצאת על גבי שרתים שבבעלותה. תיבת דואר זו מיועדת בעיקר לשמש כלי תקשורת בין הסטודנט לנתבעת במכלול ההיבטים הקשורים בלימודיו. בזמן פתיחת תיבת הדואר חותם הסטודנט על "הצהרת שימוש" הכוללת, בין היתר, את הפסקה הבאה: "הנני מתיר/ה בזאת את פרסום שמי ונתוני כפי שהם מוזנים במערכת E-mail Directory ברשימות התפוצה הפומביות של אוניברסיטת תל-אביב".

התובע חתם על ההצהרה. ב-2 בפברואר 2010 נשלחה לתובע הודעת דואר אלקטרוני מטעם האוניברסיטה, שכותרתה "קורס אנגלית עסקית רוצה לצאת לדרך". בעקבות הודעה זו, פנה התובע לאוניברסיטה בכתב, הודיע שהוא לא מעוניין לקבל הודעות כגון אלו, וביקש כי שמו יוסר מרשימת הנמענים של האוניברסיטה. האוניברסיטה סירבה. בהמשך, נשלחו לתובע 2 הודעות בסגנון דומה.

לטענת התובע, שלוש ההודעות הראשונות שנשלחו אליו מהוות "דבר פרסומת" אשר שיגורן מנוגד לחוק. התובע ביקש מבית המשפט לחייב את האוניברסיטה לשלם לו פיצויים בסך של 1,000 שקל לכל הודעה אך העמיד את תביעתו על סך כולל של 2,000 שקל.

האוניברסיטה טענה מנגד, כי שיווק התכנים ששלחה לא מיועד להשיא לה רווחים ולא נעשה על בסיס מסחרי.

השופט רונן אילן ניתח את לשון חוק הספאם, וקבע כי "הסכמת אדם לקבל דברי דואר איננה מעשה בלתי הפיך ואיננה כובלת אותו בנישואים קתולים... לא מצאתי בהצהרה, לא מצאתי בטיעוני הנתבעת ולא מצאתי בכל מקום אחר מהחומר שבפני הסכמה כלשהי של התובע השוללת ממנו את הזכות להודיע על סירוב להוסיף ולקבל דברי פרסום מהנתבעת".

נקבע, כי מרגע שהתובע הודיע לאוניברסיטה על רצונו מלחדול מקבלת דברי פרסומת, האוניברסיטה הייתה חייבת לפעול לאלתר כך שלא תישלחנה הודעות נוספות.  "באם מבקש תלמיד מתלמידיה לחסוך ממנו את כוונותיה הטובות של הנתבעת במשלוח דברי הפרסום – תתכבד הנתבעת ותכבד זאת כשם שמצופה מכל מפרסם אחר. התנהגות כהתנהגות הנתבעת וניסיון לאכוף על התובע להוסיף ולקבל דברי פרסום בניגוד לרצונו הכתוב המפורש - לא ניתן לקבל", כתב השופט בפסק הדין, וחייב את האוניברסיטה לשלם לתובע פיצוי של 2,000 שקל וכן הוצאות משפט של 300 שקל. (ת"ק 36975-03-10 מור נ' אוניברסיטת תל אביב).

לא הוכנס למועדון, ויפוצה ב-30 אלף שקל

ומהפיצוי הנמוך לפיצוי הגבוה. נושא ההפליה הוא חם ובוער כבר זמן רב. לאחרונה (נובמבר 2010) ניתן בבית משפט השלום בתל-אביב פסק-דין חשוב בעניין הפליה אסורה, במסגרתו חויב מועדון לפצות מבלה שלא הורשה להיכנס למועדון ב-30 אלף שקל.

התובע, בן 31 ונשוי, יצא ב-28 בנובמבר 2008 לבלות עם אשתו וארבעה חברים נוספים. תחילה הם צפו במשחק כדורסל באיצטדיון נוקיה בתל-אביב, לאחר מכן בילו כשלוש שעות בבר בשם "לנדן" ברחוב אבן גבירול בעיר ולאחר מכן, בסמוך לשעה 03:15 לפנות בקר, שמו פעמיהם למועדון "החתול והכלב" ברחוב קרליבך. שלושה מחבריו של התובע נכנסו, אך כאשר התובע הגיע לכניסה, השומר סרב להכניס אותו. לטענת התובע, הסירוב להכניסו למועדון נבע מהפליה פסולה.

לשיטתו, "חזותו המזרחית" עמדה לו לרועץ והיוותה את הסיבה היחידה למניעת כניסתו למועדון. התובע הדגיש כי לאשתו "מראה אשכנזי" וכך גם ליתר חבריו , אשר הוכנסו למועדון ללא כל בעיה.

השופט רונן אילן קבע, כי הוא מאמין לעדות התובע שהייתה כנה, ישרה ואמינה. בהתאם לכך נפסק, כי קמה החזקה לקיומה של הפליה פסולה, והנתבע, בעלי המועדון, לא הצליח לסתור אותה או להפריך אותה.

"דומני כי הנתבע...לוקה באותה נטייה פסולה של 'חשדנות יתר' כלפי כאלו שחזותם כחזותו של התובע. כלפי אותם 'חשודים' ננקטת מדיניות של חשדהו בטרם כבדהו ומניעת כניסתם נעשית בקלות יתרה", כתב השופט בפסק הדין.

השופט קבע, כי יש מקום לפצות את התובע, אך לא בסכום המקסימלי שמאפשר החוק (50 אלף שקל), שכן התובע כלל לא ניסה לפנות לשומר ולברר את הסיבה למניעת כניסתו, ולמעשה פנה לראשונה למועדון רק באמצעות הגשת התביעה למעלה מחודשיים לאחר האירוע. השופט הדגיש, כי יש להעביר את המסר המבטא את שאט הנפש כלפי הפליה, וחייב את בעל המועדון לפצות את התובע ב-30 אלף שקל וכן לשלם לו שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקל. (ת"א 155380-09 כהן נ' לובלין ואח').

סיכום

מפסקי דין אלו עולה מסקנה ברורה: על הפרת החוק והתנהגות לא הולמת, משלמים. עם זאת, ניתן לטעון, ובצדק, שהפיצויים בהם מחויבים המעוולים רחוקים, לרוב, מלהרתיע, וכל עוד לא תהיה עליית מדרגה רצינית בסנקציות שמוטלות על הגורמים המזיקים-המפרים, נמשיך לקרוא על תביעות כאלו ודומות גם בשנה הבאה.

עו"ד אורנית אבני-גורטלר עוסקת בכתיבה ועריכה משפטית .

יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.