ספינלנד מודל 2010
במקום לפתח ולהשקיע בתשתיות, משקיעים הון בתדמיתנים ומפזרים ספינים לכל כיוון. במקום לסלול כבישים במקומות חיוניים, מפזרים שלטים שמאדירים את שר התחבורה ורה"מ
ציון השנה האזרחית החדשה חופף לשלושים לשריפת הענק ביערות הכרמל. גם אם מדובר בשני אירועים שונים, סמיכותם מקלה על סיכום השנה.
מי שציפה כי השריפה תטלטל את המערכת, ממש כמו מלחמה, ותביא לשינויים דרמטיים במדינה, בשלטון ובסדרי המנהל, נחל אכזבה גדולה. לא כבו אחרון
גם אלף דוחות על מחדלים אינם יכולים לצבא היועצים, היחצנים והטוקבקיסטים שעוטפים בדאגה רבה את ראש הממשלה ושריה. קל יותר ומשתלם יותר לטייח מחדל ולשכנע את הציבור שהשריפה היתה מידי השמים, משלהתמודד עם הבעיה העיקרית שנחשפה לכל ונותרה לפי שעה כשהיתה ללא פתרון ראוי - תשתיות רעועות שאינן הולמות למדינה מודרנית. חרף תעשיית ההי-טק, ללא תשתיות ראויות אין מדינה שיכולה להתקיים, בייחוד בגבולות של ארץ ישראל השלמה.
אין צורך ברכבת העולה באש כדי להיווכח שוב שהמסורת העותומאנית חרוטה היטב במסילות הברזל בארץ. מלבד כביש 6, אין במדינת ישראל כביש מהיר ותקני, אוטוסטראדה. כביש מספר אחד לבירת ישראל מייצג את רב הכבישים בארץ עם שני מסלולים מחוסרי שולי ביטחון והפרדה בין הנתיבים.
כל טיפה ומשב רוח חזק מן המקובל מחוללים תקלות באספקת החשמל. במקום מגוריו של כותב השורות, באחד האזורים היותר מבוססים במרכז הארץ, קווי טלפון תלויים על עמודים, ממש כמו לפני עשרות שנים, וחשופים ל"פגעי טבע".
ומה עם החינוך?
מאז ומתמיד, מערכת החינוך הייתה אחת התשתיות העיקריות בכל חברה. במיוחד אמור הדבר בישראל, בה טיפחו ומבקשים לטפח את יתרון האיכות ביחס לסביבתה העוינת. אלא שסימנים עקביים מצביעים גם על כרסום בתשתית החינוך על ענפיה השונים. לא במקרה מציע נשיא הטכניון לכלול במבחני הכניסה לאוניברסיטה, בפסיכומטרי, גם מיומנות הבעה בכתב וכתיבת חיבור. סטודנטים לא מעטים מתקשים להתנסח כהלכה בכתב, גם במשימות פשוטות ולא רק בעבודות סמינריוניות, לחבר משפט בעברית תקנית וללא שיבושי כתיב. 20 שנה של שרים ליברליים במשרד החינוך הטביעו חותם הרסני על מערכת החינוך. וללא חינוך ראוי, ללא צעירים בעלי מיומנויות והשכלה בסיסיות - אין ביטחון ואין כלכלה, אין חברה ואין מדינה.
לעיתים נדמה שגורמים פוליטיים אף מרוצים ומפיקים תועלת מכרסום בתשתית החינוך. לגביהם, בערות ובורות הן משאב פוליטי. דור של בוחרים דלי משאבים אישיים ומחוסרי ידע, הבנה וחוש ביקורת, עשוי להיטיב עם השלטון. מפלגות אחדות מתפרנסות מפיגור ומבערות בוחרים ולעיתים הן נראות כעושות לא מעט כדי להנציח את המצב הקיים.
הספין הייה לתחליף למדיניות. ישראל היתה למעין ספינלנד, מדינה של ספינים. במקום לפתח ולהשקיע בתשתיות, משקיעים הון בתדמיתנים ומפזרים ספינים לכל כיוון. במקום לסלול כבישים, ובמקומות החיוניים, מפזרים שלטים שמאדירים את שר התחבורה וראש הממשלה. בדומה, שר החינוך מקדם את מעמדו הפוליטי, במקום לעמול בתוכניות לצמצום הבערות בקרב הצעירים.
אין שלטון שיכול להאריך ימים רק בזכות מלים במקום מעשים, בזכות ספינים שמחפים על מחדלים. גם אם יש הישגים תדמיתיים מיידיים, הפנקס פתוח והציבור מתפכח ורושם. ישראל זקוקה נואשות למנהיגים ולא לפוליטיקאים ספינולוגים. המדינה זקוקה לראש ממשלה אשר יוביל את הציבור במקום להיות מובל על-ידי אסטרטגים ויועצים פוליטיים למיניהם וממצאי סקרים. מי ייתן והציבור יבוא חשבון עם מקבלי ההחלטות, ויפה שעה קודם, לפני האסון הבא!
דן כספי הוא פרופסור במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון.
לפנייה לכתב/ת 
