קרנבל קלן: בירה, הנגאובר ו'בייבי בום' אחרי שנה

"שכחו את אוקטובר-פסט", ימליץ לכם כל גרמני שפוי (למעט אולי כמה בווארים מכורים), "המחירים מאמירים מדי שנה, וכמות הבירה פוחתת. אוקטובר-פסט זה לתיירים. אם אתם רוצים קרנבל גרמני אמיתי, בואו לקלן".

מרבית ערי חבל הריין שבמערב גרמניה מתגאות בקרנבלים שלהן, אך זה שבקלן הוא הגדול ביותר. אוכלוסיית העיר מכפילה את עצמה ממיליון לשניים בשבוע הקרנבל, אך בניגוד לאוקטובר-פסט, רוב רובם של האורחים הם גרמנים. סטטיסטיקות כמעט רשמיות טוענות ששליש מהזוגות הנשואים בעיר הכירו במהלך הקרנבל, ושכעשרה אחוזים מהילדים נולדו בדיוק תשעה חודשים לאחריו.

דרדסים בגובה מטר ותשעים

בבוקר הראשון שלי בקלן, אחרי ליל קרנבל טיפוסי, התעוררתי עם חמרמורת קלה על רצפה של סלון בלתי מוכר, מגולגל בתוך שק"ש עם עוד כמה מחוסרי בית. הדבר האחרון שזכרתי מהערב הקודם היה "אל תדאג, בוא איתנו. אף אחד לא ישן בבית בקרנבל".

רעיי לרצפה לא הראו כוונה להתעורר, אז עזבתי את המקום ויצאתי לרחוב במטרה לאתר את הדירה שבה התארחו החברים הגרמנים שעמם באתי לעיר. מכיוון שלא היה לי מושג איפה הדירה, והיה מוקדם מכדי להתקשר, תעיתי בעיר. נקיון הרחובות הפתיע אותי.

קשה היה למצוא זכר לארועי אמש, אך המראות האנושיים הסוריאליסטים של שעות הבוקר המוקדמות עשו את העבודה: שני דרדסים שגובהם לפחות מטר ותשעים יצאו מתחנת המטרו לעומתי, וארנב גדול ישב בודד על אחד הספסלים בכיכר השוק בעיר העתיקה, ונראה כמי שאיבד את מאורתו.

שלושה וחצי חודשים קודם, ב-11 בנובמבר בשעה 11:11, הוכרזה בכיכר הזו, פתיחתה של העונה החמישית, הלא היא עונת הקרנבל. כיאה למדינה שהבדיחות במדורי ההומור של עיתוניה מסודרים לפי נושאים, גרמניה לוקחת ברצינות את מסורת הקרנבל. גוף רשמי שמתפקד מאז 1823- מועצת חגיגות הקרנבל של קלן בתרגום חופשי - אחראי על הארגון ופועל לפי אחד עשר דיברות מוגדרים היטב. במיוחד מצא חן בעיני הדיבר ה-11 שמצהיר: הקרנבל של קלן יהיה קליל ומשופע בהומור, ועם כזו קלילות, איך לא יהיה כיף?

רוח שטות ממערב

למרות הרשמיות, אין לכם מה לחשוש. אחרי כמה ליטרים של קלש (Kölsch, הבירה המקומית) נמהלת טיפת הרצינות האחרונה בדמם של הקלנאים, ולראיה, מועצת החגיגות היא שיזמה הצבת בובת ענק עירומה של הקנצלרית מרקל על אחד מקרונות המצעד של קרנבל 2009. בכלל תושבי חבל הריין, כפי שמעידים הם על עצמם, נחשבים לרציניים פחות ממרבית הגרמנים, אולי בהשפעת הרוח ההולנדית שנושבת ממערב.

כשהגעתי לבסוף לדירה שבה הייתי אמור לישון, היתה השעה אחת עשרה בערך והחברים עסקו בסידורים אחרונים של התחפושות שלהם, כדי להתחיל יום נוסף.

התלבושות הן עניין רציני בימי הקרנבל ודווקא המבוגרים הם אלו המקפידים בהן. הסמליות הישראלית בדמות זנב ארנב או קרניים שטניות לא יתקבלו בהערכה רבה.

כשסיימו להתלבש, ריפדו החברים את הקיבה בכף של שמן, שמאט את ספיגת האלכוהול, כי אם שותים אז ברצינות, ויצאנו לרחוב. שבעת הימים האחרונים של הקרנבל הם ימים של שיכרון חושים והוללות, שבהם עוצרים חיי השגרה בקלן מלכת. הם מתחילים בצהריים, אז מתאפסים פחות או יותר אחוזי האלכוהול בדם של אמש, ומסתיימים לפנות בוקר.

אם אין מים, שישתו קלש

ירדנו לנהר, דילגנו בין הבארים החצי ריקים עדיין, ושתינו קלש כדי להתחמם. בניגוד לתדמית הגרמנית, נמזגת הקלש הבהירה לכוסות צרות וגבוהות שתכולתן כ-200 מיליליטר ומחירן כ-1.5 אירו. המלצריות, חגות בין הסובאים עם מתקנים מיוחדים היכולים לשאת כעשר כוסות כאלה ומחלקות אותן, מבלי לשאול בעצם. הנחת העבודה היא שאם אתם שם, אז אתם רוצים לשתות.

במשך שבוע שלם שותים שני מליון אנשים קלש. אין מים ואין גם וודקה ולעיתים נדמה שגם בברזים זורם קלש. אחוז האלכוהול בבירה הקלנאית אמנם לא גבוה, אבל כשזה הדבר היחיד שאפשר לשתות, ועד הערב אתה מספיק לגמוע יותר מעשר כוסות, ההשפעה מורגשת.

במסגרת שבוע הקרנבל מצוינים כמה אירועים המשמרים מסורות קדומות יותר או פחות ומעידים על שורשיו של הקרנבל. היום האחרון למשל, יום שלישי, חל תמיד ים לפני יום רביעי של האפר שהוא יומו הראשון של הלנט - 40 הימים שלפני הפסחא שבהם נוהגים הקתולים מנהגי צניעות ואבלות מתוך הזדהות עם 40 הימים של ישוע במדבר. הקרנבל הוא לכן אירוע קתולי בעיקרו, למרות שפגשתי אתאיסטים רבים ואפילו כמה פרוטסטנטים שתופשים טרמפ שנתי על המאורע.

נשיקה גרמנית

אחד הימים האהובים בקרנבל הוא יום חמישי הפותח את השבוע ומכונה 'יום האישה הזקנה' או סתם 'יום האשה', תלוי באיזו עיר אתם חוגגים. ביום זה, נוהגות נשות החבל לחתוך את העניבות ושרוכי הנעליים של הגברים, ומורשות לדרוש נשיקה מכל גבר שהן חפצות בו. "תן לי בוצי (Buetzi)!" עשויה או עלולה מישהי לפנות אליך ברחוב, ואתה תהיה מחויב לספק.

רוצה נשיקה? הנשים נוהגות לחתוך את עניבות הגברים ולדרוש נשיקות

'Bützchen' הן נשיקות בניב הקלשי המקומי, 'נשיקונות קפוצות שפתיים' מגדיר אותן ויקיפדיה, כך שאולי אפשר לתרגם את הציווי, "קפוץ לי! שפתיים". מסורת 'יום האשה' נשתמרה מאז שב-1824 התמרדה קבוצת כובסות על כך שהן עובדות בעוד הגברים חוגגים, והקימה מועצת קרנבל משלהן.

מועדו של הקרנבל בסוף פברואר, שנחשב באירופה (לא בדיוק ברור למה) לסוף החורף, מעיד על שורשים קדם נוצריים פגאנים. בדרום גרמניה בהתאם, לובש הקרנבל תחפושת אחרת ונחשב למפגן פרידה מן הרוחות הרעות של החורף. בכלל נחוג הקרנבל בכל רחבי אירופה הקתולית בתלבושות שונות, שהמוכרת בהן היא ככל הנראה פסטיבל המסכות בונציה.

מקובלת גם הטענה שהוא ממשיך את מסורת הסטורנליה - חגו של אל החקלאות סטורן שהיה נחוג ברומא העתיקה, ולקלן כידוע יש עבר רומי מפואר. לברזיל אגב, הגיע הקרנבל, אותו קרנבל, עם הפורטוגלים, אלא שבחצי הכדור הדרומי, הוא נחוג בעונה הנכונה.

נשף מסכות

בשמונה בערב של אותו היום בערך, הכריזו החברים שהם רוצים ללכת למשתה. לא התנגדתי ובמהרה מצאתי עצמי בתוך אולם גדול, שבו התקיים הדבר הקרוב ביותר לנשף ימי-ביניימי שנכחתי בו מאודי. החברים הסבירו שבימי הקרנבל מתקיימים נשפים רבים כאלה, שהכניסה אליהם אמנם כרוכה בתשלום, אך כוללת מופעי בידור ושתייה. כמה נסיכות טובות מחוך הצטרפו אלינו, והבחנתי שכולן עונדות סביב צווארן שרשראות, שגביעים משתלשלים מהם.

מסכה מסורתית בקרנבל של העיירה רוטוויל בדרום גרמניה לגרוש רוחות

כטוב ליבי בקלש, הצבעתי לעבר אחד הגביעים. "מה זה?", שאלתי בגסות, ומיד השבתי את ידי נבוך. "זה כדי להחזיק את הכוס בזמן שאני רוקדת", הסבירה הנסיכה, שלמזלי הבינה את כוונתי. אין כמו יעילות ימי ביניימית, אני אומר לכם.

שיאו של הקרנבל מתרחש יממה לפני סיומו, ב"יום שני של השושנים", ובו צועדים כ-10,000 משתתפי המצעד הגדול. ימי הקרנבל נחשבים לימים של לעג למשטר, והמצעד בהתאם מתאפיין בקרונות ענק שבובות גרוטסקיות (לא תמיד ערומות) של אישי ציבור ואויבים אחרים (תאגידים מפלצתיים למשל) מוצגים בהם. מאות אלפי הצופים מתגודדים לאורך מסלול שבעת הקילומטרים ומריעים.

המבוגרים צועקים את הקריאה הקלשית המסורתית Kölle Alaaf! שפירושה 'תחי קלן' והילדים דורשים: 'Kamelle, Kamelle, מתוקים, מתוקים' ונענים במטר של שוקולדים וסוכריות המוטחים מן הקרונות.

בניגוד לפסטיבלי רחוב אחרים, לקרנבל בקלן אין מוקד אחד, וכל העיר מתעוררת בה-בעת במאות מוקדים שונים. כשמאסו במשתה, שבנו לדלג בין הבארים שהיו עתה מלאים ושתויים. השעה היתה שלוש לפנות בוקר, הטמפרטורה - מינוס מעלה, אבל הרחובות היו מלאים כמו היה זה אמצע היום.

בארבע החלו הרחובות להשתגע, ומאחת הסימטאות צץ מולנו בחור מגודל נושא תמרור עצור על העמוד שלו, שנתלש כנראה מאיזה צומת. באותה שעה בערך פשטה העירייה על הרחובות, אך לא כדי להפסיק את החגיגות חלילה.

תאומות זהות 

צוותי ניקיון, מצוידים במכונות חדשות, הופיעו במוקדי הבילוי וצחצחו אותם עד שהעיר נראתה כאילו נבנתה מחדש. עבודות הנקיון הזכירו לי את אחת ממסיבות הרחוב בעיר האחות של קלן, הלא היא תל אביב, שבבוקר לאחריה יצאתי מן הבית עם האופניים והספקתי לרכוב אולי שלושים מטרים עד שנוקבו שני הצמיגים שלי משברי זכוכית.

למרות השעה, החליטו החברים לסיים את הלילה בבאר אחד אחרון. "מחר ננוח כדי שיהיה כוח למצעד", הם הצהירו, "אז למה לא לנסות עוד אחד" פסקו, וכוס של קלש נתחבה לידי. זה היה הקלש ששבר את גב הגמל. הרגשתי סחרחר. "אני חושב שיש לי חום", הודעתי לאחד מהם. "אם אתה חולה", הוא הציע, "שתה עוד. בהתחלה תרגיש רע, אבל אם תמשיך לשתות עוד, בסוף זה יעבור", שקלתי את ההצעה שלו, הוא בכל זאת היה רופא.

"אני יוצא החוצה לנשום קצת אוויר" החלטתי לא להענות לה. "רק אל תלך לאיבוד שוב", הוא ביקש. יצאתי החוצה והצטרפתי לקבוצת חוגגים. הם התעניינו במוצאי, הפליגו במעשיות קרנבל, ולבסוף הציעו, "אנחנו מכירים פאב יותר נחמד מזה, רוצה להצטרף?". "אני לא חושב" גמגמתי, "חברים שלי מחכים לי בפנים", ניסיתי, אך הם חייכו: " אל תדאג, בוא אתנו. אף אחד לא ישן בבית בקרנבל".

• השנה יתחיל השבוע האחרון של הקרנבל בשלושה במרס. מידע מפורט לגבי האירועים השונים אפשר למצוא באתר התיירות הרשמי של קלן . תודה לרועי שוכמן שגרר אותי לקרנבל בקלן.
  

• כתבות ותמונות נוספות באתר של יוסי יובל