הרב אליהו משיב: גם קק"ל לא מוכר לערבים

האם היוזמה לדרוש הגשת כתב אישום נגד יוזם מכתב הרבנים תצלח? הרב שמואל אליהו הגיש אתמול (יום א') את תשובתו לעתירת התנועה הרפורמית, שדרשה להורות ליועץ המשפטי לממשלה להגיש נגדו כתב אישום על הסתה לגזענות, בעקבות מכתב הרבנים. הרפורמים טענו כי מאחר שהיועץ הצהיר בעבר שיפעל נגד הרב אם יתבטא בגזענות, הרי שאם לא יוגשו אישומים כעת - מדובר בבזיון בית משפט, אלא שבתגובה לכך טוען הרב כי העתירה נגדו חסרת בסיס שכן מעולם לא הוצא נגדו צו בעניין - וממילא לא הופרה שום הוראה.

חלק ניכר מתשובת הרב לעתירה עוסק בטענה כי העתירה נגדו נגועה ב"חוסר ניקיון כפיים". לטענתו, התנועה הרפורמית רודפת אותו באופן אישי ומטרידה אותו פעם אחר פעם ב"בקשות ובתביעות שונות ומשונות".

מאליק רון ועד הרב עובדיה

המשיב, שמיוצג על ידי פרופ' דב פרימר וד"ר אביעד הכהן, מביא בתשובתו מספר מקרים שבהם התבטאו בחריפות רבה מנהיגים דתיים, לדבריו לעתים באופן חמור יותר ממנו, ובכל זאת - בתנועה הרפורמית לא ראו לנכון לעתור נגדם. כדוגמה ראשונה מובאת עדותו מ-2001 של ניצב אליק רון, שאמר בפני "ועדת אור" כי האימאמים במסגדים קוראים "להשמיד את הקופים ואת החזירים", בהתייחסם ליהודים - אם כי מבלי להזכיר זאת במפורש.

בהמשך הדברים אף מובאים ציטטות ממנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף, שמצוטט כאומר על בית המשפט: "אלו קוראים את עצמם בית משפט עליון? לא שווים. בבית משפט תחתון צריך לשים אותם. הם, בשבילם ברא את כל כל הייסורים שבעולם. כל מה שישראל סובלים, רק בשביל הרשעים האלה. ריקים ופוחזים... מי אמר שהעם רוצה כאלה שופטים רשעים כאלה. כולם סוררים ומורים. אין להם לא דת ולא דין. כולם בועלי נידות. כולם מחללי שבת". למרות דברים אלה, מצוין בתשובה לבג"ץ, "לא ידוע למשיב שהעותרים פנו לבג"ץ בעתירה נגד היועץ המשפטי שיחקור ויגיש כתב אישום בעניין".

לעצם הקריאה שלא להשכיר או למכור דירות לשאינם יהודים, טוען הרב אליהו באמצעות באי כוחו כי אין מדובר בגזענות. הוא מזכיר כי העותרים צירפו לעתירתם מאמר שכתב על ייהוד הגליל - עניין שזכה להכרה לאומית - וגם אותה "קיטלגו" כגזענות. מאוחר יותר בתשובתו אף מובאת מדיניות הקק"ל ומינהל מקרקעי ישראל, ש"אוכפים מזה עשרות שנים את האיסור שקבוע בתקנון חברת קק"ל למכור זכויות במקרקעין שבבעלות קק"ל למי שאינו יהודי".

חופש הביטוי וחופש הדת

המשיב מגייס בתשובתו גם את חופש הביטוי ומביא תקדימים ומקרים שונים מהפסיקה הישראלית, שבה נקבע כי "אין להכיר בהגבלה על חופש הביטוי אלא אם ברור שתוכנו של

הביטוי הוא כה חמור, ופגיעתו הצפויה ברגשות הציבור עלולה להיות כה אנושה, עד שהימנעות מאיסור פרסום תקים סכנה מוחשית וקרובה להתערערות הסדר הציבורי או להפרתו המעשית והקשה".

ועוד נטען בתשובה לבג"ץ כי העתירה היא למעשה ניסיון לגרור את בית המשפט לוויכוח הפוליטי המתקיים במדינה, בעוד ש"בית המשפט אינו הזירה הראויה לבירורו".

בסיכום הדברים נטען: "סביר מאד להניח שדברי המשיב, בוודאי באוזני חלק משומעיהם, צורמים ביותר את האוזן, וצובטים את הלב עד כאב, ראוי הוא שבמדינה יהודית ודמוקרטית זכות היסוד של חופש הביטוי תישמר אף למשיב, ולצדה זכויות היסוד האחרות: החירות, השוויון בפני החוק, החופש האקדמי וחופש הדת".