חבורה של גמלים מתים שנדרסה למוות על ידי רכבת לפני מספר חודשים באזור באר-שבע, לא סיימה את תפקידה בעולם. יוסי סיני, איש רשות הטבע והגנים והאיש שמנווט את משאית הפגרים של הרשות ברחבי הדרום, נקרא כדי לאסוף את החיות שנותרו בשטח, ולהעביר אותן לתחנות האכלה של נשרים בדרום.
"להגיד לך שאני נהנה לראות חיות מתות? זו לא עבודה קלה במיוחד למי שאוהב בעלי חיים, אבל זו שליחות אידיאולוגית. הגמלים המסכנים האלה הועמסו ונשלחו להאכיל נשרים בתחנות ההאכלה בנגב, כך שהדורסים קיבלו בשר נקי, בלי רעלים", הוא אומר בראיון ל-ynet, בדרך לאיסוף של פגר נוסף מהפזורה הבדואית בדרום.
יוסי סיני מעמיס פגר של גמל למשאית (צילום: גלעד גבאי, רט"ג)
איסוף הפגרים מתבצע במסגרת פרויקט סניטציה, שהחל ב-2008 על ידי רשות הטבע והגנים ובמימון חברת כימיקלים לישראל בכל אזור הנגב והערבה, כחלק ממלחמת מניעה נגד
ההרעלה הבאה של חיות הבר.
הפרויקט גם נועד לצמצם את אוכלוסיות הטורפים דוגמת תנים, שועלים וכלבים משוטטים, שמתרבה יתר על המידה עקב כמויות פסולת גדולות ומזון לא טבעי המפוזרים ברחבי הארץ.
מרבית הבשר של פגרי החיות נשלח לאחד מתוך 23 מוקדי ההאכלה של הנשרים והדורסים בדרום. השאר נשלחים למתקנים מיוחדים המיועדים לשריפת פגרי בעלי חיים.
סיני, תושב שדה בוקר, עוסק מזה יותר משנתיים בפינוי הפגרים, בכל ימות השבוע וגם בשעות מאוחרות. התפקיד שלו הוא לאסוף פגרים של חיות שמתו מוות טבעי או נדרסו. סיני לא מבקר רק באזור הפזורה הבדואית, אלא גם בקרב מגדלי חיות משק שונות דוגמת רפתות של מחלבות. המטרה העיקרית מול עיניו היא שרק פגרים נקיים מתרופות ומרעלים - יוכלו לשמש מזון לנשרים.
"אני אוסף פרות, עיזים, כבשים, גמלים וסוסים. אנשים מתקשרים אלי כמעט בכל שעה וקוראים לי לבוא לקחת להם את הפגר או שמדווחים לפקחים שמעבירים אלי את המידע", הוא מספר, "לפעמים אני מקבל טלפון בחצות ביום שישי כדי לבוא לקחת פגר. גם לבעל החיה וגם לי, יש אינטרס שהחיה לא תהיה הרבה זמן בשטח", הוא מסביר.
נשר ושועל בתחנת האכלה (צילום: רוני לבנה)
עד 2008 נעזרו פקחי הרשות בעגלות הרתומות לרכבי השטח כדי לפנות את הפגרים, אך מאז נרכשה משאית שטח המצויידת במנוף, נסקה פלאים כמות הפגרים שהתאפשר לאסוף ברחבי האזור. מאז ועד היום נאספו ונשלחו להאכלה יותר מ-287 טון של פגרי חיות בתחנות ההאכלה בדרום.
כך, אם לפני שלוש שנים, נאספו 70 טון פגרים, ב-2009 אספה הרשות 117 טון, מתוכם 50 טון של פגרי חיות מהפזורה הבדואית, 12 טון בעלי חיים שנדרסו בכבישים ועוד כ-30 טון של בקר שהובא מהערבה מאוסטרליה.
נכון לחודש אוקטובר 2010, נאספו כ-100 טון פגרים, מתוכם למעלה מ-30 טון חיות שנאספו בקרב הפזורה הבדואית. סיני מציין שכל "ספקי הפגרים" יודעים לאן הבשר מיועד. "לבעלי הרפתות יש אלטרנטיבות לפינוי הפגרים, אבל לאוכלוסיה הבדואית אין שרותים כאלה. גם הם לא רוצים שהפגר יסריח להם את הסביבה".
אם סברתם שהנשרים המקראיים, מלכי השמיים, מסוגלים להתמודד בקלות עם בשר פגרי חיות מתות, אז צדקתם. אולם מחקרים שנערכו בשנים האחרונות גילו שהדורסים הללו ודורסים אחרים, רגישים מאוד להימצאות שרידי תרופות וטרינריות שניתנו לצאן ולבקר במטרה לשמור על בריאותם. כך למשל, בהודו צנחה אוכלוסיית הנשרים המקומית עקב השימוש הנרחב בתרופות הללו וכמעט הוכחדה כליל.
ארוחת בוקר בטוחה ובריאה, בלי רעלים (צילום: רוני לבנה)
"מעבר לאספקת מזון נקי לנשרים בתחנות ההאכלה הפרויקט נועד למנוע הרעלות, שמבחינתנו הן איום ממשי על חיות הבר בישראל", אומר גלעד גבאי, מנהל מחוז דרום ברשות. "משאית הפגרים מאפשרת לנו להגיע בזמן אמת וליצור מערכת של אמון ביננו לבין האנשים שפונים אלינו ומעוניינים להיפטר מפגר החיה ברשותם".
ברשות רואים חשיבות גדולה בעבודה מול האוכלוסיה הבדואית בדרום, ומנהלים פעולות הסברה להגברת המודעות לנושא. "צריך לזכור שמרביתם גרים ביישובים לא מוסדרים וגם ביישובים המוכרזים אין מענה מקומי לפינוי פגרי החיות, כך שנוצר מעגל שצריך לשבור אותו", מסביר גבאי.
ד"ר אסף צוער, אקולוג המחוז, מציין כי השלכת פגר של כבש לוואדי למשל, עלולה ליצור תגובת שרשרת קשה לחיות הבר המקומיות ולתושבים הגרים בסמוך.
"טורפים דוגמת תנים, שועלים או כלבים משוטטים מגיעים לאכול מהפגר, הנחשב למזון לא טבעי, והם מתרבים בכמויות גדולות מעבר לכושר הנשיאה של הטבע. אם אין מזון זמין בפעמים הבאות, הם עלולים להיכנס למכלאות או לטרוף חיות בשטח", הוא אומר ומדגיש, כי מרגע זה - קצרה הדרך
להרעלה שיבצעו בעלי החיות.
"ההרעלות הללו יוצרות הרעלות משנה שפוגעות ומרעילות חיות רבות".
נשר ותן זהוב בתחנת האכלה (צילום: יורם שפירר)
סיני, צוער וגבאי סבורים כי "מעגל האשפה" - שמוביל לריבוי טורפים, גרימת נזקים למגדלים והגדלת הסיכון להרעלות נקמה נגד הטריפות - מצטמצם עם איסוף של כל פגר מהשטח ועל הדרך, מקטין את הסיכון להרעלות או לפגיעה עקיפה בחיות המשק בעקבות ריבוי הטריפות.
כעת מעודדים ברשות פרויקט נסיוני ברהט, במסגרתו משאית נוספת תאסוף פגרים מהיישוב ומאזור. "ברהט סובלים מכלבים משוטטים, מתנים, מהריח ומכל המפגעים שנוצרים עקב השלכת הפגר בשטח היישוב", אומר צוער. ברשות מקווים כי ניתן יהיה להרחיב את הפרויקט גם לשאר חלקי הארץ בעתיד.
אוהד הצופה, אקולוג העופות ברשות, ציין לאחרונה בכנס של הרשות כי היא "הפכה להיות מנקת הפגרים בכל מחוז הדרום בארץ ומספקת לנשרים בתחנות ההאכלה מזון נקי ללא תרופות וטרינריות, שהורגות במישרין או גורמות להצטברות ופוגעות בחיסוניות לא רק של הנשרים, אלא גם גם של דיות, עוזניות ודורסים אחרים".
סיני, שמבלה שעות רבות במשאית בנהיגה בשטח העצום מאזור הערבה ועד הגבול באזור שדרות, מודה כי הקושי הגדול הוא במיוחד בתקופת הקיץ הלוהטת, בה הטבע אינו סלחני לא לחיים ולא למתים. "בחורף השטח יותר סלחני לפגרים", הוא מציין.
אך בין אם הוא אוסף סוס מת שנדרס או עז שמתה מוות טבעי, ולמרות המראה לא נעים של חיה מתה, סיני מצליח ליהנות בדרך. "העבודה היא לא קלה, אבל יש סיפוק מכך שהצלחתי לסייע לנשרים ולדורסים לקבל אוכל נקי ולשרוד", הוא אומר, "לריח אני לא חושב שאתרגל אף פעם".