אנטומיה של כישלון: המלך הבלתי מעורער פוטר
עד אתמול בערב נחשב נמני לאיש הכל יכול במכבי ת"א. ההפסד המביש למכבי חיפה גרם למיטש גולדהאר להראות למספר שמונה את הדלת. כך הסתיימה הקריירה של נמני במכבי ת"א
פיטוריו של אבי נמני גרמו, כמובן, להלם מוחלט בקרב השחקנים, הצוות המקצועי, עובדי המועדון וכמובן האוהדים. איך קרה שהמלך הבלתי מעורער של מכבי תל אביב בשני העשורים האחרונים, קיבל מכתב פיטורים מהבוס מיטשל גולדהאר?
התבוסה המחפירה 0:3 למכבי חיפה הייתה לקש ששבר את גב הגמל הקנדי השולט במועדון. בקיץ האחרון פתח גולדהאר את הארנק ושפך למעלה מ-100 מיליון שקל על רכש של לא פחות מ-13 שחקנים. כל מה שאבי נמני רצה, הוא קיבל.
גל הרכש הראשון כלל את אלירן עטר, יואב זיו, קלמי סבן, אבי סטרול, ברק יצחקי, רוברטו קולאוטי, אלברט באנינג, ג'יבריל סידיבה, ניבאלדו והאריס מדוניאנין. בהמשך, בשל הפציעות של ברק יצחקי, ניבאלדו ובאנינג, צורפו גם סאבו פאביצ'ביץ', גל אלברמן ודמיטאר רנגאלוב.
צירוף של 13 שחקנים בעונה אחת, הוא מהלך חסר תקדים בכדורגל הישראלי. גם בית"ר ירושלים העשירה בעידן גאידמק, לא צירפה כל כך הרבה שחקנים במכה אחת, ובנתה את עצמה במשך שנתיים עד שהפכה לאימפריה. בית"ר דאגה לצרף שחקנים בשכל. ישראלים בכירים בכושר טוב כמו שמעון גרשון, מיכאל זנדברג ועידן טל; שחקני בית מוצלחים כמו עמית בן שושן ואבירם ברוכיאן, שחקני רכש צעירים ומוכשרים דוגמת ברק יצחקי וטוטו תמוז, וזרים דומיננטיים - עיין ערך דרק בואטנג.
בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי לא זכורה רשימת רכש ארוכה כל כך, בטח לא כזו שהצליחה לגרום להצלחה מיידית.
אולם דומה, כי לא זו היתה הבעיה המרכזית של מכבי ת"א העונה. הצוות המקצועי, בראשותו של אבי נמני, לא הטביע את חותמו על המגרש. פרט לצמד המשחקים מול אולימפיאקוס במוקדמות הליגה האירופית, מכבי ת"א נכון למחזור ה-16 עדיין לא יודעת מה היא רוצה מעצמה על המגרש. שיטת המשחק לא ברורה ומתחלפת; רוטציית השחקנים שבה דגל נמני הזכירה יותר כדורסל מכללות מאשר כדורגל; שחקנים סבלו מחוסר ביטחון בשל הנדידה שלהם מההרכב לספסל ובחזרה.
רוצים עוד דוגמה לניהול הכושל של נמני? מדוניאנין. השחקן הכי יקר במועדון (עלות רכישה ושכר) החל את העונה בצורה פנטסטית, כבש ובישל ללא הפסקה והזכיר לרבים מהאוהדים וגם לעיתונאים את נמני בעצמו. שחקן סופר מוכשר מבחינה התקפית, שסובל מבעיית מהירות קשה ומעדיף התקפה על פני הגנה.
מדוניאנין. דוגמה להתנהלות של נמני (צילום: אורן אהרוני)
אם לוקחים בחשבון את הפציעה של ברק יצחקי, שהיה אמור להיות איש המפתח של מכבי העונה, אי אפשר להבין מדוע במקום ללטף ולחבק את מדוניאנין ולהפוך אותו למנהיג, העדיף נמני להתעמת איתו, להוציאו מהסגל חדשות לבקרים ולטפטף לתקשורת ידיעות על חוסר הרצינות שלו באימונים ובמשחקים.
כל הסיבות הללו הביאו להתמוטטות הגדולה אמש בקריית אליעזר. שיטת הרוטציה שלחה את אלירן עטר, השחקן החם של מכבי בשבועות האחרונים לספסל; מדוניאנין בכלל לא היה בסגל, ובמצב של פיגור לא היה לנמני את מי לשלוף מהספסל, כדי לנסות ולחזור למשחק. הפחדנות והשיטה ההגנתית שלו, גרמו למכבי להיראות כמו קבוצת מרכז טבלה שרק רוצה לחזור הביתה בשלום, ולא להצהיר בפני יריבותיה לצמרת, שהיא כאן ותיאבק על האליפות עד סוף העונה;
הבחירה של נמני להתיישב במעמקי הספסל רחוק מעין המצלמה, ולשלוח את יוסי מזרחי לקו האש ולראיונות לתקשורת אחרי המשחק, סימלו את הבריחה מאחריות,
בדיוק כמו אחרי ההפסד הביתי לקריית שמונה. ואולי, יותר מהכל, זו התחושה שתמיד ליוותה את נמני הכל יכול, זה שאף אחד לא ייגע בו אף פעם. מסתבר שלאנשי עסקים מקנדה יש הרבה פחות סנטינמנטים, ואשר מבחינתם אתה טוב בדיוק כמו המשחק האחרון שלך.
מה יהיה עכשיו? לא ברור. מבחר המאמנים הפנויים בשוק אינו מרשים, בלשון המעטה. מכבי היתה רוצה לראות את אלי גוטמן חוצה את הקווים, אבל זה לא יקרה. המאמן החדש שיגיע יצטרך לקחת בחשבון תקופה לא קצרה של איבה מצד הקהל. איבה שתתחלף באהבה כשיגיעו הניצחונות. מה יקרה אם הם לא יגיעו? אל תפסלו קאמבק של עוף החול, שלובש את הספרה 8 על הגב.
לפנייה לכתב/ת 
