בהלת שפעת בביה"ח: "מחכים 4 שעות למיטה"
השפעת ומותו של נער בן 15 שנדבק בה גרמו להמונים שלא לקחת סיכון, ולהתייצב לבדיקות בבתי החולים - העמוסים גם כך. זוג הורים שהמתין לשווא בסופ"ש חזר לשבת שעות על ספסלי המיון: "הילדה צריכה לקרוס כדי שיטפלו בה". גם מי שכבר קיבל אישור להתאשפז, לא מצא מנוחה: "מחכים 4 שעות לחדר"
אחרי ימים של עומס כבד בבתי החולים, שכללו סגירת חדרי מיון למשך שעות, לא נראה אמש (יום ג') שיש האטה בקצב המתאשפזים. בעקבות הידיעה על מותו של נער בן 15 מסיבוכים של שפעת בבית החולים הלל יפה בחדרה, חולים והורים לילדים חולים לא לוקחים סיכונים, ומתעקשים להיבדק ולקבל טיפול - גם במחיר המתנה שאורכת שעות רבות.
האם ההצטננות שלכם היא שפעת? מדריך מחלה
לבית החולים איכילוב בתל-אביב הובילו אמש הורים את ילדיהם על הידיים ובעגלות, כשהם עטופים בשמיכות. רבים
מהם התקררו, וחלקם הגיעו בעיקר בלחץ ההורים - שחששו בעקבות פטירת הנער. כולם ציפו לבדיקת הרופא, ומי שנאלץ להתאשפז - גם למיטה פנויה, מצרך לא נפוץ בימים אלה. במקום זאת, הם מצאו עצמם יושבים, ממתינים ומתחמקים משיעולי העוברים והשבים.
לדוד וריקי סאץ' מחולון, היה זה הביקור השני בבית החולים בתוך כמה ימים. "ביום שישי המתנו יותר משעתיים עד שבכלל ניגשו אלינו, ואחרי עוד שלוש שעות הראו לנו את הדרך החוצה בגלל העומס. עכשיו חזרנו. כנראה שאז הילדה הייתה במצב טוב מדי, ורק כשהיא תקרוס יטפלו בה", אמר האב בציניות.
"אין ברירה אלא לחכות" (צילום: הדר כהן)
"אני לא רוצה שהיא תקרוס, בגלל זה חזרתי, אבל גם הפעם אנחנו ממתינים פה כבר יותר משעתיים, והבדיקות נערכות מחוץ למיון למרות הגשם", הוסיף האב דוד. הוא סיפר כי אם ביום שישי דמה המקום ל"בית משוגעים", ואנשים איבדו את עשתונותיהם, כעת הגיעו הוא ואשתו אדישים יותר.
רק העובד הזר מרוצה: "שם לא יותר מהיר"
נועם בן ה-7 הגיע עם אמו לחדר המיון אחרי שפרכס כמה פעמים במהלך היום. הרופאים החליטו לאשפזו, אך אז התברר שוב שמציאת מיטה פנויה כעת אינה עניין כה פשוט. "אנחנו מחכים כבר ארבע שעות לחדר, זה מבאס ולא נעים. אני יודעת שעמוס, ובגלל זה גם אמרו לנו לא להגיע ל'שניידר', אבל זה לא פשוט", סיפרה אמו.
תום, בת תשעה חודשים, המתינה גם היא יותר משעתיים לבדיקת הרופא. "פניתי כבר פעמיים ואמרו לי שבגלל העומס
עזיז לי טמרדוף, עובד זר מאוזבקיסטן, הגיע עם בתו אריזודה בת ה-3 וחצי, לאחר שחשה כאבים בגרונה. "יש הרבה מאוד אנשים, אבל בישראל בתי החולים טובים. חיכינו כמה שעות, אבל טיפלו בילדה ועכשיו היא בסדר", סיפר האב, שעובד בנמל תל-אביב. הוא, לפחות, ידע לקחת את הדברים בפרופורציה, וכשנשאל אם באוזבקיסטן הטיפול היה מהיר יותר - השיב: "מהר יותר? רק אם יש לך הרבה כסף".
לאה, חרדית תושבת בני-ברק, הגיעה עם בנה בן ה-3. "שמעתי על מה שקרה היום עם הנער שמת. אני לא רוצה לחשוב על זה, אבל זה קופץ למחשבות", הסבירה מדוע היא מחכה בתור כבר יותר משעתיים מבלי להתייאש. "אני מאמינה שהלחץ הזה גורם גם ליותר אנשים להגיע לכאן. אין מה לעשות, בימים האלה חייבים להיות זהירים". עד אז, היא ניסתה לשמור על אופטימיות: "הייתה כאן אחות, רופא עדיין לא ראינו, אך רפואת השם כהרף עין וכולם יחזרו בקרוב לביתם בריאים".
לפנייה לכתב/ת 
