שתף קטע נבחר
 

סרבן הגט שהסעיר את ארה"ב

אהרון פרידמן מארצות הברית לא היה מרוצה מהסדרי הראייה שנקבעו לו - והוא מעכב את הגט. בתגובה הוא חוטף כתבות בניו-יורק טיימס, הפגנות וסרטונים ביו-טיוב. בישראל זה היה אמור להיות פשוט יותר, אם דיינים היו כופים על הבעלים לפעול

הניו-יורק טיימס - אחד העיתונים החשובים בארצות הברית ובעולם (אם לא החשוב שבהם) - פרסם השבוע כתבה על מקרה של סרבנות גט שהכה גלים באמריקה. מדובר במר אהרון פרידמן, יהודי אורתודוקסי בן 34 העובד כרואה חשבון במפלגה הרפובליקנית, ומסרב מזה כשנתיים וחצי לתת גט לאשתו תמר אפשטיין. השניים התגרשו אזרחית, אך פרידמן אינו מסכים להסדרי הראייה שנקבעו לו עם הילדה בת ה-3 ומחזיק את הגט כבן ערובה, עד אשר הדבר יוסדר באופן המניח את דעתו.

 

 

ארגונים ואישים יהודיים רבים תומכים באישה. ארגון "אורה", הפועל שנים רבות למען נשים מסורבות גט בארה"ב, אירגן הפגנה מול ביתו של פרידמן - לאחר שמיצה את כל הדרכים האחרות להגיע להבנה עמו. מאות אנשים התקהלו סביב הבית, החזיקו שלטים שעליהם נכתב "עשה את הדבר הנכון" ו-"שחרר את אשתך", וצעקו במקהלה: "אהרון פרידמן, תן לתמר גט". סרטונים הועלו ליוטיוב, מאמרים נכתבו ואימיילים והודעות רצו ברשתות החברתיות. לא פלא שהסיפור הגיע לניו-יורק טיימס, ומאוחר יותר גם לבלוג החדשות הנחשב ביותר בארה"ב "דה דיילי ביסט".

 

 

הפרשה עוררה מהומה גדולה, בין השאר, משום שהנושא נראה על פניו מורכב. טענתו של הבעל היא שהוא דורש את טובת הילדה. בית המשפט האזרחי קבע בהסדרי הראייה שפעמיים בחודש הוא יראה את הילדה בסופי שבוע, בימי שישי - החל מהשעה 18:00, בפילדלפיה הרחוקה מביתו. מה שבית המשפט האזרחי לא לקח בחשבון הוא שהמשפחה שומרת שבת, ועל כן לא יוכל האב לקחת את בתו לפני השבת, ויצטרך לראותה רק בימי ראשון.

 

טענתה של האישה היא שאם הבעל סבור שיש בעיה עם הסדרי הראייה, עליו לפעול בבית המשפט לתיקון המצב. שום דרישה, צודקת ככל שתהיה, אינה מספיק טובה בשביל שתהיה לבעל זכות להחזיק תמורתה את האישה כבת ערובה בנישואים כפויים. אם הדרישות של הבעל צודקות, יתכבד וידרוש אותן בערכאות הרלוונטיות. שם זכותו לעשות מלחמות ומאבקים כפי ראות עיניו. את הגט יש לתת מייד!

 

ומה כאן? 

גם בבית המשפט בישראל סבורים כך. "מרכז צדק לנשים" מייצג אישה שהיא מסורבת גט למעלה מעשור. במקרה המדובר, ממאן הבעל לתת גט ומתנה זאת בכך שיוסדרו הסדרי ראייה בינו לבין בנו, באופן שמקובל עליו. בית הדין הרבני עמד לצד הבעל, ואפילו לא חייב אותו במתן גט לאשתו, שלא לדבר על הפעלת סנקציות נגדו.

 

אבל בתביעת פיצויים שהגישה האישה נגד בעלה בבית המשפט האזרחי, בגין סרבנותו, צידד בית המשפט בעמדה המובהקת שסרבנות גט היא עוולה, והגט אינו ניתן למסחור. כל זאת, גם אם דרישתו של הבעל לראות את בנו היא סבירה. התיק

תלוי ועומד כעת בערעור לבית המשפט המחוזי.

 

תופעת סרבנות הגט חובקת עולם, ותמונת המצב של נשים יהודיות אינה מעודדת. ההבדל הגדול בין הנעשה בחו"ל לבין הנעשה במדינת ישראל, הוא ששם אין לבית הדין הרבני כל אפשרות לכפות גט על בעלים סרבנים, ואילו כאן נתן החוק האזרחי בידי בית הדין הרבני סמכויות נרחבות להפעיל על בעלים סרבנים לחצים כדי שיתנו את הגט וישחררו את הנשים.

 

אם כך, לפחות לכאורה, מצבן של נשים בחו"ל גרוע בהרבה ממצבן של נשים בישראל. אלא שלמרבה הצער, בית הדין הרבני בישראל אינו נלחם בתופעת הסרבנות כפי שיש בידיו לעשות. בינתיים, צריכות הנשים היהודיות בישראל לתלות עצמן בחסדו של בית המשפט האזרחי, בתביעות פיצויים לסרבני גט, ולקוות שבכך ניתן יהיה למגר את תופעת הסרבנות. 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים