המהומה בטקס: "מחאה מהלב, אבל לא במקום"
רבים מבין קרובי הרוגי אסון הכרמל הזדהו עם כאבו של בן זוגה של אהובה תומר, אך כמה חשו אי-נוחות כשהטקס הפך לקרב פוליטי. "ישי לא היה צריך לבוא, אבל לא היה צורך במהומה"
במשך דקות ארוכות המתינו הלילה (יום ה') בני משפחותיהם של הנספים באסון הכרמל מחוץ לאולם בבית-אורן, כשרבים מהם התקשו להירגע מהמהומה שפרצה ושיבשה את טקס הזיכרון הממלכתי שנערך במלאת חודש לשריפה. במהלך האירוע קשה היה שלא להבחין בפניו הנבוכות של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כשהקהל הזועם קטע את דבריו - ובמיוחד כאשר שר הפנים, אלי ישי, גורש מהמקום בבושת פנים.
אבל את תחושת העלבון חלקו גם לא מעט מבין המשפחות השכולות, שסברו כי למרות סערת הרגשות, היה על המשתתפים בטקס לשמור על איפוק ולכבד את זכרם של ההרוגים ואת המעמד.
מי שעורר את המהומה היה דני רוזן, בן זוגה של מפקדת משטרת חיפה המנוחה, אהובה תומר. הוא קטע את נאומו של ראש הממשלה בדרישה להוציא את השר ישי מהמקום, וסחף אחריו רבים אחרים. אבל לעומתם, היו גם לא מעטים שעמדו מנגד וצפו בהתרחשויות בתחושות קשות.
"הטקס היה חשוב עבורנו", אמר דוד מלכה, שאחיו, אוריאל, נספה באסון האוטובוס. "המדינה חיבקה אותנו והכירה באסון, ומה שקרה בטקס הציק לכולנו ולדעתי לא היה במקום. ברור שהדברים נאמרו מהלב ואני מבין את המשפחות. בהחלט יש ביקורת, אבל צריך להתרכז בעתיד ולא במה שהיה".
ליאת, גיסתה של ענבל אמויאל שנספתה באסון, אמרה בתום האירוע כי "צריך לבדוק את כל המחדלים שהיו. זו תהיה נחמה פורתא עבור המשפחה. אנחנו שמחים שאלי ישי חטף. הוא לא היה צריך לבוא לטקס הזה ולהשתתף, אבל הספיק לנו שהוא יצא".
למרות זאת, אמרה ליאת כי "לא היה צריך את הגל השני של ההמולה והצעקות. זה בסך הכל היה טקס לזכרם של הנספים, ולא היה צורך בכל המהומה. בכל מקרה, ישי מלכתחילה לא היה צריך לבוא".
"לא היה צריך גל שני של מהומות". טקס הזיכרון בבית-אורן (צילום: AP)
התחושות הקשות הורגשו גם הרחק מהאולם בבית-אורן. אלאמנו טמסה, שאיבד בשריפה את חברו הטוב סיום צגאי מנתיבות, צפה בהתרחשויות בטלוויזיה - וסירב להאמין למראה עיניו. "הרגשתי שהמשפחות שעשו את המהומה גימדו את פועלם של הגיבורים שנפלו. ביום הראשון אחרי שהוא נהרג לא בכיתי כמו היום. מה שנותר לנו לעשות הוא להנציח את זכר ההרוגים, כי להחזיר אותם אי אפשר. המהומה שהייתה שם ביזתה את זכרו של החבר הכי טוב שלי".
שולה, ששכלה באסון את בתה אשרת פינטו מצפת, המתינה דקות ארוכות אחרי סיום הטקס להסעה בחזרה לביתה, כשהיא מתקשה להירגע מהמחזות שראתה. "הכאב משותף לכולנו, אבל מה שהתפתח באירוע גרם לי תחושה כואבת, מכיוון שפגעו בכבודה של אשרת ושאר הנספים. זה הרגיש כאילו שאשרת נפגעה פעם נוספת".
"זה לא היה המקום למחאה"
לדברי האם, "היה חשוב לי שהטקס יימשך עד סופו וששמם של כולם יוזכר, כי זה אסון לאומי שמאחד את כולנו. את מה שיש למשפחה או לאדם מסוים לומר לשר הפנים, אפשר לדחות להזדמנות אחרת".
סיון גנון, אלמנתו של מאור גנון מגן-יבנה, עזבה את טקס הזיכרון עם מועקה גדולה. "מהמקום שלי כאלמנה, וגם מאיך שבמשפחה של מאור ראו את זה, אירוע הזיכרון הזה, שהיה טקס אזכרה ממלכתי של המדינה, בא כדי לתת לנופלים את הכבוד שהגיע להם. זה לא המקום להביע את מחאה שניתן להביע במקומות אחרים".
המהומה בשיאה באולם הטקס. עיתוי שגוי? (צילום: אבישג שאר-ישוב)
האלמנה הסבירה כי פרט לראש הממשלה ולשר הפנים, נפגעו מחילופי הדברים גם משתתפים אחרים שנכחו במקום. "אנשים עמלו על הכנת הטקס הזה.
היה שם ילד שכתב קטע והתאמץ כדי להצליח לקרוא אותו, אבל הוא לא הצליח. ישבו שם ראשי המדינה לצד סמלי המדינה. מדובר כאן בכל זאת באסון לאומי, וההתנהגות הזאת פוגעת. חשוב לי להגיד שאנחנו מעריכים מאוד את העבודה על הטקס. לפחות מבחינתנו, זה לא מובן מאליו".
סאמר ביסאן, אחיו של הצוער ג'לאל מהכפר הדרוזי ג'ת-יאנוח שבגליל המערבי, התקשה לעכל את האירועים בטקס. "ברור שחלק מהמשפחות הגיעו לאירוע עם מטען כבד על הלב. אני לא שופט אף משפחה ומבין את הכאב, שהוא גם הכאב האישי שלנו, אחרי שאיבדנו את היקר מכל. אין ספק שמאירועי הערב שני הצדדים צריכים לעשות חשבון נפש, אבל מן הראוי היה לאפשר לנו להתייחד עם זכר יקירנו בטקס. את מה שיש לומר לשר כזה או אחר אפשר להגיד גם אחרי האירוע, ולא מול כולם".
לפנייה לכתב/ת 
