משפט ההיסטוריה וחקירת השמאל
רבים מהארגונים שעליהם נטען כי הם מוציאים את דיבתנו רעה, אינם ציונים פחות טובים מחברת הכנסת ההיא בישראל ביתנו
"זְעַם, זְעַם, נגד מוֹת האור" קרא דילן תומס בשירו הבלתי נשכח, "אל תפסע מעדנות אל תוך הלילה הטוב". על אף שכמו קהלת, המשורר הגדול של החידלון, הבין גם דילן שאין הרבה מה לעשות נגד החשיכה המשתלטת, הוא מציע לנו בכל זאת לנסות ולהיאבק בה. ואכן, לצערי האור גוסס כאן ולנו, בעלי הזיכרון הארוך והמר, לא נותר אלא לנופף באגרופנו, ולהיגרר עם כולם לתוך התהום.
כשלעצמה, החלטת הכנסת לפתוח בחקירה בעניין מימון ארגוני השמאל מגוחכת יותר מאשר מאיימת. להחלטה בעניין זה אין שיניים, לכנסת
אנו ההיסטוריונים מכירים היטב נקודות מפנה כאלה בהיסטוריה של חברות דמוקרטיות: מציד המכשפות בניו אינגלנד של סוף המאה השבע-עשרה, דרך הזעם נגד תוקעי הסכין בגב בגרמניה הוויימארית ומאסר האינטלקטואלים ה'קוסמופוליטיים' ברוסיה הסובייטית של סטאלין, ועד הרשימות השחורות של שחקנים ובמאים בעלי נטיות קומוניסטיות בארצות הברית של ג'וזף מקארתי.
בכל המקרים הללו, לימדה אותנו ההיסטוריה, לא היה בסיס של ממש לטענות. ברובם התהליך החל באנשים שהוסטו מן המרכז לשוליים, כאלה שהרגישו שהעקרונות שעליהם מבוסס עולמם התערערו. זה מה שקרה לחבורת הפוריטאנים האנגלים שהתיישבו בצפון אמריקה וחברה דינמית אתגרה את עקרונותיה. זה מה שקרה לאספסוף הגרמני שראה את מדינתו חוברת לאויבי האתמול, זה מה שקרה למנהיגי המפלגה הקומוניסטית כשהבינו שההמונים הולכים ונוטשים את רעיונות העוועים שלהם, וזה מה שקרה לסנאטור מוויסקונסין כשהוליווד היהודית והמתוחכמת החלה לערער את תמונת העולם השמרנית שלו.
אולם כמו מחלה חשוכת מרפא, התהליך הזה, בכל אחד מהצמתים ההיסטוריים, הלך והתפשט למרכז החברה. הטענות נראו כל כך צודקות ופשוטות - מדוע שונאים אותנו? כי יש בתוכנו גיס חמישי המוציא את דיבתנו רעה. מדוע החברה שלנו איננה מאמינה יותר בעקרונות שהאמנו בהם? כי יש בתוכנו אינטלקטואלים שונאי עצמם הרוצים ברעתנו. כיצד נחלץ את עצמנו מהמצוקה? על ידי שריפתם על המוקד, האמיתי או הווירטואלי.
מנרדפים הפכנו לרודפים
זה, כמובן, מה שקורה היום למנהיגי הציבור האולטרה-ימני והדתי בארץ לנוכח התערערות האקסיומות הקשורות בכיבוש ובציונות. אין צורך לחזור ולפרט כאן דברים שכולנו יודעים בעומק ליבנו: השנים הארוכות בהן אנו שולטים בשטחים הובילו לערעור הבסיס המוסרי
של הציונות. מנרדפים הפכנו לרודפים. מניצולים למדכאים. העובדות הללו נכונות גם אם נטען, במידה זו או אחרת של צדק, שלא רצינו בכך, ושתמיד חיפשנו דרכים לשלום.
אינני משתייך לאף ארגון שמאל, אולם רבים מהארגונים שעליהם נטען כי הם מוציאים את דיבתנו רעה אינם ציונים פחות טובים מחברת הכנסת ההיא בישראל ביתנו. אפשר אפילו לטעון כי הם ציונים טובים יותר. שאיפתם היא להחזיר את מדינתנו לחיק האומות, לתקן את העיוות הקשה שהכיבוש הוליד, ולפעול נגד האנשים שגוררים את ישראל לאותו חושך קודר של ציד המכשפות.
אל תפסעו מעדנות אל תוך הלילה הזה. הביעו את זעמכם על מות האור.
פרופ' דרור זאבי, מרצה במחלקה למזרח תיכון באוניברסיטת בן גוריון
לפנייה לכתב/ת 
