"היינו כמו הפאקינג ביטלס"
14 שנים אחרי שנחשבו לכוכבים מהגדולים בעולם, כתב ynet היה היחיד שהצליח להגיע אל ליאונרדו, אחד מארבעת צבי הנינג'ה. "זינוק לאתמול" מציג ראיון מיוחד ופיקטיבי. קוואבנגה
זה לקח שנה שלמה. 12 חודשים של התכתבויות איטיות. בתחילה הועברו מסרים דרך חבר של חבר של מכר. עם הזמן, התקרבתי יותר ויותר למקור. עד שהגיעה לתיבת המייל ההודעה המיוחלת: "אם תגיע לכאן, אפגש איתך", הוא כתב מבלי להרחיב.
חודש אחרי ואני כאן. בין כיכר קולומבוס לפינה הדרום-מערבית של סנטרל פארק. מעל פתח הביוב שאליו התבקשתי להגיע, דפקתי חמש פעמים על הברזל הקר.
צבי הנינג'ה. ראיון ראשון אחרי 14 שנים
כבר 14 שנים שעיתונאים ומעריצים מנסים להשיג את ליאונרדו ("ליאו", לחבריו וכפי שהוא מבקש שאקרא לו בשיחה הטלפונית עם הגעתי לניו-יורק), אך ללא הצלחה. השמועות אומרות שפעם בכמה שבועות אפשר לראות את גופו הירוק מבצבץ מבעד למעיל הגשם שלו, כשהוא מטייל בפארק הניו-יורקי המפורסם.
14 שנים חלפו מאז ירדה הסדרה המקורית של "צבי הנינג'ה", סדרה שהפכה לאגדית בקרב ילדים ברחבי העולם בכלל, ובישראל בפרט. סדרה שתיעדה את חייהם של ארבעת האחים הירוקים והמפורסמים. אבל אז רשת CBS החליטה לסגור את המצלמות שפעלו במשך תשע שנים.
על פי פרסומים בעיתונות האמריקאית, ליאו נפגע קשה. הוא לא רצה יותר קשר עם האימפריה שיצרו על גבי האחים ואביהם המנוח, ספלינטר העכברוש. הוא עזב את המצלמות, הסתגר בביוב והקדיש את רוב הזמן לתרגול אמנויות לחימה, אכילת פיצה וכתיבת זכרונות.
זוכרים? שיר הנושא של "צבי הנינג'ה" בעברית
משום מה, מכולם, דווקא איתי הוא הסכים לדבר. ככל הנראה קסם לו הרעיון שעיתונאי ישראלי שגדל על הסדרה יישב מולו. מה גם, שבפגישה שהיתה לו בשנות ה-90 עם חיים סבן, סיפר היזם הישראלי לליאו ולאחרים כמה הפכה הסדרה פופולרית בארץ הקודש. ליאו חשב כנראה ש"אם כבר להיפתח, אז למקום הכי רחוק ממני כרגע, לישראל".
"אל תכתוב שאני מעשן"
שלוש דקות אחרי חמש הדפיקות על הברזל, הוא מגיע, לבוש באותו מעיל גשם וכובע קסקט שזכור מהסדרה. גופו רחב וחזק והוא מרים בקלות את מכסה הביוב: "בוא אחרי", הוא אומר ומתחיל להוביל כשהוא מתהלך כעשרה מטרים לפני ומוסיף, "תישאר רחוק מאחורי".
במשך רבע שעה אנחנו הולכים במין מבוך חשוך ואינסופי. בסוף גרם מדרגות ארוך, הוא פותח דלת ברזל חורקת ומדליק אור מעומעם. "תיכנס", הוא אומר.
ספלינטר ז"ל במאורה. ליאו: "אין יום שעובר ואני לא חושב עליו"
ליאו נכנס לדירתו המעופשת, תולה את המעיל והכובע על מתלה שבפינת הדלת ומדליק את הטלוויזיה הישנה שבמרכז החדר. "רוצה פיצה?", הוא שואל בקול נמוך ומצביע על קרטון אדום ובו חצי פיצה עם אננס ופצפוצי שוקולד שהזמין. "נשאר עוד מאתמול". אני מסרב בעדינות. לצד הקרטון שעל שולחן הקפה החום, ישנו ספר טלפונים פתוח על דף הפיצריות במנהטן. מעניין שאחרי כל השנים האלה הוא עוד לא שינן את המספרים בעל פה.
גם מאפרה עם בדלי סיגריות מונחת על השולחן. ליאו מוציא מחגורת השיריון שלו קופסת "לאקי סטרייק" ומדליק אחת. "אל תכתוב שאני מעשן", הוא אומר, "זה רק באירועים מיוחדים, כמו זה". ליאו גם לא הסכים שאצלם אותו. "אין לי בעיה עם איך שאני נראה, אני בכושר", הוא מפציר.
אז למה לא?
"כי ככה הקהל זוכר אותי, כמו פעם. זה מספיק שאני מעדכן במה שקורה, אני מעדיף שלא להיראות".
אתה מתבייש?
"לא, ובוא נעבור הלאה".
מה שלום האחים שלך?
"הם בסדר, עסוקים. ראף ומייקי כבר כמה שנים עושים מוזיקה בקרחנה. הם הקימו אולפן בביוב, כמה בלוקים מכאן, ויוצרים טכנו והאוס. הולך להם לא רע, הם מוציאים תחת שמות בדויים להיטים למועדונים והדי-ג'ייז קרועים עליהם. דוני עבר לג'מייקה לפני חמש שנים, הוא שולח תמונות במייל לפעמים. הוא התאהב שם בצבּת ים וחי איתה בבקתה על החוף. הוא עושה הרבה קונג פו, טוב לו".
צבי נינג'ה עם עיניים מלוכסנות, אתה קולט?
ליאונרדו אומר שהכעס על ביטול התוכנית לא עובר, גם ממרחק השנים הרבות שעברו. "מעולם לא פגעו בי ככה", הוא מספר, "אפילו לא שרדר. פתאום הרשת החליטה שלא מתאים להם יותר וסגרה אותנו. הם יצרו סדרות חדשות והביאו שחקנים אחרים שישחקו אותנו. והם עשו להם עיניים מלוכסנות! היית מאמין?", הוא אומר בזעם, "מלוכסנות! וואט דה פ'אק? מה, בגלל שאנחנו יודעים קרטה זה אומר שאנחנו אסיאתיים? אני, בתור המנהיג, חובתי לכעוס. האחרים כבר התגברו".
עבר עליכם הרבה מאז שהסדרה בוטלה.
"כן, ספלינטר. אין יום שעובר ואני לא חושב עליו".
איך הוא מת?
"שפעת חזירים. בגלל שהוא עכבר, הנגיפים התחילו להילחם אחד בשני והכריעו את הגוף הזקן והשעיר שלו".
הספקתם להיפרד?
"כן. אני הכי שמח שהוא הספיק לעשות שלום עם שרדר בחייו".
יוצא לך לראות את שרדר?
"לא, שמעתי שהוא חזר ליפן. את קרנג אני רואה לפעמים בסופר. הוא מצחיק אותי נורא, לא מאמין שהמוח הקטן והוורוד הזה היה אויב שלי פעם. הוא חזר לגור עם אמא שלו. היום הוא בעיקר עסוק בחיפוש מוצרים עם קופונים בסופר ובצפייה ב'אמריקן איידול'. השמועה אומרת שהוא גם יצא מהארון אבל אל תצטט אותי".
תמונה מתחילת שנות ה-90. ואיפה שרדר?
ואפריל אוניל?
אני עוקב אחריה בטוויטר. היא עדיין מאוד חכמה, אתה יודע שיש לה איזה אלף עוקבים? הלוואי עליי. אתה יודע שהיא וקייסי ג'ונס התחתנו? את קייסי אני דווקא רואה. פעם בשבועיים אנחנו משחקים שח בפארק".
כן, לגבי זה, אתה לא אמור להחביא את הזהות שלך?
"אה שטויות, אני לובש את מעיל הגשם ואת הכובע ואף אחד לא מזהה אותי".
חשבתם אתה ואחיך להתאחד לתוכנית חדשה?
"כשרק הורידו אותנו, נפגשנו אז עם כל מפיק בעיר. אבל הגיע הרגע שהחלטנו שדי, שכדאי שנעשה דברים אחרים עם החיים שלנו. אני אוהב את האחים שלי ותמיד אוהב אותם. אבל טלוויזיה? לא נראה לי שזה יקרה".
יש לכם עוד הרבה מאוד מעריצים.
"ברור, אני יודע, והטוויטר שלי מוצף בבקשות איחוד. הרי היינו כמו הפ'אקינג ביטלס. לא היינו יכולים לזוז בלי 50 מאבטחים, ועוד צבים סופר-חזקים כמונו. כל לילה היו יורדות לביוב לפחות עשר בחורות שונות לארבעתנו".
ואתה לא מתגעגע?
"ברור שכן. אבל טוב לי, אני אוהב את השקט. את הפארק, הטלוויזיה והטוויטר שלי. אני עוד מעט בן 30. לא נראה לי שאני כמו הצבים האלה שחיים מאה שנה. המוטאגן הזה בטוח דפק משהו במערכת החיסונית שלי".
ומה אתה אומר לכל אלה שרוצים שתחזרו?
"שאני אוהב אותם ושיצפו בפרקים הישנים. זה תמיד יעשה להם טוב. ושתמיד יזכרו, לא משנה מה קורה בחייהם - קוואנבגה דוּד, קוואבנגה".
