סוס דיפלומטי מורעב - בסוף מת
הזנחה פושעת הביאה לכך שלרשות הדיפלומט הישראלי לא עומדים משאבים מינימליים לקידום יחסי החוץ של המדינה. אז למה ראש הממשלה, דיפלומט במיל בעצמו, לא מתערב?
אין זה עוד סוד שהדיפלומטים הישראלים נמצאים בחזית המאבק לשימור החוסן הלאומי של המדינה. כפי שראינו גם בוויקיליקס עובדי משרד החוץ עוסקים יומם ולילה בעצירת הגרעין האיראני, מאבק בדה-לגיטימציה של ישראל, מניעת משטים נוספים לעזה ושיפור דימוי ישראל בחו"ל.
במהלך העיצומים האחרונים נחשף הציבור יותר מבעבר לפעילויות נוספות של עובדי המשרד, כגון פתיחת שווקים לייצוא, הבאת
תיירים, סיוע לישראלים במצוקה בעולם, וכן סיוע אינטנסיבי לגופי הביטחון בתחומים שהשתיקה יפה להם.
ספק אם יש עוד מדינה כישראל שהתמיכה החיצונית בה כה חיונית לשרידותה הפיסית. ניתן היה לשער כי עובדה זו תביא להקצאת משאבים רבים למשרד החוץ. אבל בפועל תקציב המשרד מהווה פחות מאחוז אחד מתקציב המדינה, או שני פרומילים מהתוצר הלאומי; תקציב הביטחון עולה עליו עשרות מונים.
גם בהיבט כוח האדם מדובר במשרד קטן. מאות ספורות של עובדים בארץ ובחו"ל מבצעים שורה אינסופית של מטלות חיוניות במאה נציגויות מסביב לעולם. בהיעדר תקציב פעילות ראוי לשמו, מוטל על כתפי אנשים אלה לבדם העול הכבד של הגנת המדינה בזירה הבינלאומית. אין פלא שקורס הצוערים של משרד החוץ, אליו מתקבלים 30 מתוך 3,000 מתמודדים, נחשב לקורס הטיס של השרות הציבורי. אפשר היה להניח כי המדינה תדע להשקיע בהון אנושי איכותי זה גם אחרי גיוסו, אבל לא כך מתנהלים הדברים.
פערי שכר גדולים
לפי נתוני הממונה על השכר באוצר עומד הפער בין שכר עובדי שרות החוץ לשכר במשרד הביטחון על 50 אחוזים; פערי השכר ביחס למוסד ולשב"כ גדולים בהרבה, וזאת בהשוואה לאנשים המבצעים בדיוק, אבל בדיוק, אותה עבודה כמו עמיתיהם בשרות החוץ. מספרים אלה ידועים כיום ואין עליהם מחלוקת. אבל לאמיתו של דבר המצב גרוע עוד יותר.
עובד בעל תואר שני, שמתקבל למשרד החוץ דרך קורס הצוערים, מקבל בחמש השנים הראשונות שכר בגובה משכורת המינימום. אחרי 20 שנה בשירות החוץ הופך אותו עובד למפרנס היחיד של משפחתו: עקב השליחויות לחו"ל נשארת בת הזוג ללא קריירה וללא הכנסה. וגם אז תגיע המשכורת רק למחצית מהקיים במשרד הביטחון, בצבא, במוסד, או בפרקליטות. איש משרד החוץ אף לא ייהנה מפרישה מוקדמת ראויה. כשיצא לבסוף לפנסיה אחרי 35 שנות שירות, תהיה זו פנסיה אחת בלבד לו ולבת זוגו.
התוצאה המצטברת של הזנחה פושעת זו הביאה לכך שלרשות הדיפלומט הישראלי לא עומדים עוד המשאבים המינימליים לקידום יחסי החוץ של המדינה. עקב המצב הקטסטרופלי שנוצר יצאו עובדי שירות החוץ, לראשונה בתולדותיהם, למאבק ציבורי שכולל השעיה חלקית של עבודתם.
ביטול ביקורו החשוב של נשיא רוסיה מדבדב צריך להדאיג את הציבור הישראלי הרבה פחות מן ההרס השיטתי של שרות החוץ הישראלי אותה גורמת מדיניות ההרעבה חסרת האחריות כלפי הדיפלומטיה הישראלית. כולנו משלמים עכשיו את מחיר הבורות והשטחיות של גורמים באוצר שנוהגים לתת כסף רק למי שבידו יש "שאלטר", למי שמאיים וצורח.
גם הפעם עומדים עובדי שרות החוץ בחזית המאבק למען המדינה. לכן בימים האחרונים ראינו חברי כנסת ואישי ציבור מתגייסים למאבק בקריאה להצמיד את השכר בשירות החוץ לזה הקיים במערכת הביטחון. למאבק זה ראוי שיתגייס גם ראש הממשלה נתניהו, שמכיר היטב את תרומתו האדירה של שרות החוץ לחוסן הלאומי של ישראל.
יעקב ליבנה הוא מנהל מחלקת אירו-אסיה במשרד החוץ, שירת כדובר השגרירות במוסקבה ויועץ מדיני בשגרירות בברלין. משמש דובר ועדי העובדים בשרות החוץ.
לפנייה לכתב/ת 
