זעיר אבל נועז: איזה פשוש!
היא שוקלת כמו כפית סוכר, אבל הפשוש היא ציפור קופצנית ופעלתנית, ששומרת על הטריטוריה שלה בקנאות וששירתה נשמעת בעוצמה. הצצה לציפורים שחיות לנו בחצר הבית
כדי לשמור על הטבע ליד הבית שלנו, צריך לעקוב אחר ציפורי הבר המתגוררות ליד ביתנו. לקראת פרויקט ספירת ציפורי הבר בחצרות הבתים וכדי שתוכלו לזהות את המינים השונים, נמשיך בהצצה יומית לעולם של כל אחד ואחד מהם.
- לעמוד "סופרים ציפורים בחצר"
הציפור אותה נכיר היום היא הפשוש - אחת מהציפורים הזעירות ביותר בארץ, שאוכה ב-13 ס"מ ומשקלה כ-7 גרם, כמו כפית גדושה של סוכר. צבעה חום-אפרפר בחלקי הגוף העליונים וחיוור בגחון. זנבה הארוך והמדורג, מזדקר לעיתים מזומנות ואף נפרש כמניפה. בקצה התחתון של הזנב יש כתמים שחורים ולבנים. הזכר והנקבה דומים מאוד ונבדלים רק במקור השחור של הזכר.
הפשוש היא ציפור "שלנו", הנפוצה רק באזור שבין צפון מזרח אפריקה לעיראק ותורכיה. ציפור זו נפוצה זו בכל הארץ וקל מאוד להבחין בה, בעיקר בגלל התנהגותו המוחצנת של הזכר: הוא נוהג להבליט את עצמו תוך שהוא עומד במקומות גבוהים, מניע את זנבו הארוך ושר בקול רם וצורמני, עד שהוא מתרומם במעוף קופצני ותזזיתי.
למרות גודלה הזעיר מדובר בציפור נועזת ופעלתנית, ששירתה נשמעת בעוצמה החל מאמצע פברואר ועד סוף הקיץ. כשמתקרב טורף כמו חתול, נחש, אדם או עורבני, משמיעים בני הזוג קול שקט שדומה לתקתוק מהיר, וכך מזהירים זה את זה ואת גוזליהם.
הפשושים שוכנים בסבכים בהם הם בונים את הקן, כשהזנב הארוך משמש כהגה ומאפשר להם התנועע בקלילות בסבך. הם חיים במסגרת זוגית כל ימות השנה, כשהזכר שומר על הטריטוריה ונלחם בכל פשוש זר שחודר אליה. גודל הטריטוריה הוא כ-2.5 דונם, אך משתנה בין עונות השנה ובין נופים שונים. קטעי שירתם הטריטוריאלית נשמעים במשך השנה כולה, אך מגיעים לשיאם במשך חודשי האביב.
זוג הפשושים מרבה להתנועע בתחומי הנחלה שלהם בחיפושים אחר מזון, אותו היא מוצאת בסבך, בין עלי עצים ואף על פני האדמה. הם ניזונים בעיקר מטרף של חרקים כמו כנימות, זחלי פרפרים וחרגולים צעירים, אך גם חסרי חוליות אחרים כמו עכבישים.
לאישה יש דרישות
הפשושים משלימים 3-2 מחזורי קינון בשנה. רוב הקנים שלהם נבנים בסבך צומח חד שנתי, בגובה 50-30 ס"מ מעל פני האדמה, ומיעוטם על שיחים ועצים. הקן בנוי בצורה של ביצה, בגודלו כ-7X12 ס"מ, כשבדופן צדדית יש לו פתח עגול בקוטר 3 ס"מ.
את שלד הקן בונה הזכר, מעשבים יבשים ומזרדים עדינים, במשך כ-5-3 ימים. עם השלמת השלד מצטרפת הנקבה לשלב הריפוד, שמתבצע בעיקר באמצעות ציציות שיער של זרעוני מורכבים. לעתים הזכר צריך להתאמץ על מנת לספק לנקבה בית שלטעמה ובונה מספר קנים עד שהיא בוחרת באחד מהם ומרפדת אותו.
כל הטלה כוללת 3-5 ביצים ורודות עם נקודות אדמדמות. הדגירה מתחילה עם הטלת הביצה שלפני האחרונה ונמשכת 12-13 ימים. בלילות דוגרת רק הנקבה, אך במהלך היום מתחלקים בני הזוג ביניהם בעול הדגירה ומחליפים משמרות לעתים מזומנות.
ברוב חילופי המשמרות בין בני הזוג, מי שעתיד לדגור מביא במקורו חומר לריפוד הקן. כך מצטברת מעין שמיכת פלומה במהלך ימי הדגירה, שמבודדת היטב את פנים הקן מהשפעות הסביבה ומשינויי טמפרטורה. ההורים גם מתחלקים ביניהם באחריות לניקיון הקן: כשנולדים הגוזלים, הם נוטלים את ההפרשות שלהם במקורם וזורקים אותן אל מחוץ לקן.
הגוזלים עוזבים את הקן בגיל 12-13 יום, אך ההורים ממשיכים להאכיל אותם למשך כ-15-10 ימים נוספים מחוץ לקן. אם מחזור הקינון הראשון עובר בהצלחה, זוג הפשושים מתחיל לבנות קן חדש 8-4 ימים לפני תום האכלת הגוזלים. כך יש זוגות שמצליחים להשלים 3 מחזורי קינון במשך העונה.
כציפור קטנה, הפשוש סובלת מאוד מקור, ואוכלוסיות שלמות של פשושים מתות לעיתים באזורים של הר מירון, צפת וירושלים, כתוצאה מקור עז במשך חודשי החורף. עם זאת, הפשושים מצליחים להשתקם ולחדש את אוכלוסיותיהם תוך שנים מעטות.
מקור השם העברי של הפשוש הוא בשמו התלמודי - פשושא. בלטינית הוא נקרא Prinia gracilis, באנגלית - Graceful Warbler או Graceful Prinia ובערבית - פְסיסי.
הכתבה נכתבה בסיוע המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית . פרויקט ספירת הציפורים יחל ב-16 בינואר וימשך עד ה-8 בפברואר 2014. ליפשיץ ולהב מזמינים אתכם במהלך תקופה זו לצפות בציפורים בסביבתכם - בגינה, בחצר, בכיכר וברחוב, לזהות את המינים ולספור אותן. למידע נוסף הקליקו כאן .
הצצות נוספות לציפורים שחיות ליד הבית:
- הנקרים הזכרים מציגים: פמיניזם עם כנפיים
לפנייה לכתב/ת 
