בשלח א'

שבת זו נקראת גם "שבת שירה" על שם שירת הים, ולכן ברוב בתי הכנסיות של הספרדים נוהגים לקום באשמורת הבוקר ולשיר שירי בקשות, זכר לשירת הים וקריעת ים סוף. פרק ט"ו, פסוק כ"א: "ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים". לכאורה, מדוע ותען להם מרים וכו'. מי שאל אותה? ועוד, מדוע מכל שירת הים בחרה מרים בפסוק זה? שלמה המלך אמר בשיר השירים: "לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי". יש להבין, כיצד שלמה המלך ידמה את רעייתו לסוסה? וכן, מדוע טבע הסוס בים ומה חטא הסוס? אלא שלסוס יש דין של מסייע לעוברי עבירה, ומכיוון שהסוסים סייעו למצרים לרדוף אחרי בני ישראל טבעו גם הסוסים.

ידוע לכל כי מטרת יציאת מצרים הייתה כדי שבני ישראל יקבלו את התורה, וחיוב לימוד תורה הוא רק לאנשים, ולכן הנשים שאלו את מרים לשם מה אנו צריכות לשמוח? ולכן כתוב "ותען להם מרים שירו לה'", כיוון שסוס ורוכבו רמה בים והסוסים נענשו מדין מסייע לעובדי עבירה, אותן הנשים שמסייעות לבעלים כדי שיוכלו לעסוק בתורה, ודאי שתקבלו שכר. ולכן שלמה המלך אומר בשיר השירים: "לסוסתי ברכבי פרעה דמיתך רעייתי", דהיינו את רעייתי שעוזרת לי תקבלי שכר מידין, מסייע כשם שהסוסה של פרעה נענשה מדין מסייע.

פרק ט"ו, פסוק כ': "ותקח מרים הנביאה אחות אהרון את התוף בידה". השאלה כאן מדוע התורה מייחסת למרים אחות אהרון ולא אחות משה? התירוץ לכך שעמרם, אביה של מרים, היה גדול הדור, ומכיוון שפרעה אמר, "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו", אמר לשווא אנו עמלין, עמד וגירש את אשתו יוכבד, עמדו כולם וגירשו את נשותיהם. אמרה לו מרים: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה. פרעה גזר רק על הזכרים ואתה גם על הנקבות. פרעה גזר רק בעולם הזה, שמי שהושלך ליאור יש לו חלק לעולם הבא. פרעה ספק מתקיימת גזרתו ואתה צדיק ודאי מתקיימת גזרתך. וכשהייתה מרים בת חמש וחצי שנים, אמרה לאביה: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל, וכיוון שנולד משה נתמלא כל הבית אור. עמד אביה ונשקה על ראשה. אמר לה אביה: נתקיימה נבואתך, ולכן כתוב: מרים הנביאה אחות אהרון. כאשר ניבאה מרים עדיין לא נולד משה מושיע ישראל. ויהי רצון שיקויים בנו כמי צאתך מארץ מצרים הראנו נפלאות.

בשלח (ב) - פרק ט"ז

"ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים". פרשה זו נקראת פרשת המן על שם המן שהיה יורד בכל יום בבוקר עומר לגולגולת, כפי מנין הנפשות שיש לאיש באהלו, ירד המן. ומי שליקט יותר או פחות מהמידה שהיה צריך למשפחתו. כשבאו לבית מצאו כפי הצורך, וזה אחד מן הנסים שנעשו במן. ועוד נס שהיה במן: מי שהיה צדיק היה יורד לו המן בפתח ביתו, ומי שהיה רשע היה צריך ללקט מרחוק ולכן נקרא שמו זרע גד לבן, שהיה מגיד מי צדיק ומי רשע. ונקרא לבן שהיו מתביישים מהמן, כגון מי שהיה חייב לחברו כסף היה המן יורד בפתח חברו שחייב לו והחייב היה מתבייש, וכך גם ידע משה מי זכאי ומי חייב. ועוד נס שהיה יורד המן ביום שישי כפליים: גם לכבוד שבת, וזו הסיבה שאנו עושים לחם משנה בשלוש סעודות שבת לזכר המן. ועוד נס במן שהיה יורד תחילה הטל על הארץ ועליו המן, כדי שישאר נקי ושוב פעם טל עליו, והיה המן כמונח בקופסא, ולזכר זה אנו שמים ביום שבת מפה מתחת החלות ומפה על החלות, זכר לטל.

ועוד נס היה במן שהיה בו את כל הטעמים ולכן כתוב במן "וטעמו כטעם לשד השמן", כפי שהתינוק יונק מהשד של אמו ומוצא בו את כל הטעמים ויש בחלב את כל הוויטמינים כך הרגישו בני ישראל במן את כל הטעמים והיו בו כל הוויטמינים.

ועוד נס שהיה המן שהיו אוכלים אותו והיה נבלע באברים ולא היו צריכים לצאת לשירותים, וכך היו פנויים יותר לעסוק בתורה. דתן ואבירם שהיו רשעים רצו להטיל במשה, לכן בליל שבת החביאו מן להראות לעם שמשה אינו צודק, שאמר ה' למשה שביום שישי ירד לחם יומיים גם לכבוד שבת באו ציפורים ואכלום, וזה שכתוב "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו". ואלה היו דתן ואבירם, ולזכר זה נוהגים בשבת בשלח להניח זרעונים (אורז) על הגגות לתת לציפורים חלקם לזכר המן שהחביאו דתן ואבירם. ידוע מי שקורא בכל יום פרשת המן דהיינו פרק ט"ז מסוגלת קריאתו בשביל פרנסתו.