הבנתי, אני יהודיה סוג ב'
"אני מודה לרב עובדיה יוסף על הצעד האמיץ, אבל אני קוראת את הדיונים על חוק הגיור הצבאי, על הוועדות ועל המסקנות ומבינה - אני יהודיה סוג ב', שלמרות הכל, לא כל רב יחתן ולאורך שנים ימשיכו לאיים במשברים קואליציוניים על חשבונה"
בסוף השבוע התברר כי המדינה מכירה בגיורים הצבאיים, וזאת לאחר שהרב עובדיה יוסף אישר אותם מבחינה הלכתית ועל אף שוועדת הרבנים שבדקה את הנושא קבעה שאינה יכולה לעשות כן. במשך חודשים התנהל, ועוד עשוי להתנהל, הדיון על גיורם של החיילים ועל הגיור שלי. הדבר היחיד שנדמה כי נשכח הוא שאנחנו כבר יהודים.
נעים מאוד, אליה, נצר לעם היהודי, עד לאחרונה ללא קבלות רשמיות. סבא שלי, זכרונו לברכה, היה היהודי האחרון של שושלת משפחתנו. הוא נפטר כחצי שנה אחרי שגוירתי.
כמעט שש שנים עברו מהיום שבו עמדתי לפני הרכב של שלושה דיינים שקבעו כי מיום זה ואילך אני יהודיה. תהליך הגיור הצבאי לא היה אז מוכר בשמו החדש "שנוי במחלוקת", הכרנו אותו בשם "הגיור הצבאי". הוא היה חוויה מרתקת, מטלטלת, שבזכותה זכיתי להכיר אנשים מדהימים חדורי תחושת שליחות ואת השורשים שלי, שאותם איש לא יכול לקחת ממני.
שיחה אחת אני זוכרת בבירור: דיברנו במסגרת הלימודים על ההצטרפות לעם היהודי. רב שהגיע להרצאה עודד אותנו לחשוב היטב-היטב לפני שאנו עושים את הצעד הזה. "בעולם כיום לא קל להיות יהודי", הזהיר. עוד הוא ציין - וזאת לא אשכח - שאי אפשר להתחרט. ברגע שבחרת להצטרף לעם היהודי, אין דרך חזרה. זו דת שלא עוזבים אותה. אני את הבחירה שלי עשיתי.
אני קוראת את הדיונים על חוק הגיורים, על הוועדות, על המסקנות וההחלטות, והתחושה הכי חזקה היא - עלבון. אני שמחה שהרב עובדיה יוסף עשה את הצעד האמיץ שעשה, מודה על האמירה המשמעותית שלו, שלה נגיעה ישירה לחיי, אך במקביל עולה השאלה - איך בכלל הגענו למצב כזה? הרי אני כבר לא יכולה לעזוב את העם היהודי, גורלי כגורלו, מדוע העם היהודי יכול להתחרט? למה אותה יד (או רעותה) שלפני שש שנים הובילה אותי בנבכי היהדות, עודדה אותי לקבל על עצמי את גורל העם הזה, סוטרת לי עכשיו? כיצד זה, שנים לאחר שנאמר לי שאני יהודיה, נשמעים קולות המערערים את המקום שלי בעולם היהודי? ואיך אדע שלא תקום עוד קבוצה, בתוך עמי, שתטיל שוב ספק בגיורי?
מתי אהיה יהודיה עבור כולם?
היהדות עבורי היא שייכות. היא לקום בבוקר ולהרגיש שאני חלק מהעם היהודי, עם ההיסטוריה, עם התלאות, עם החגים והשמחות. הקרקע הזו, היהודית, נשמטת תחת רגלי כל פעם שנפתח דיון בגיורים. שייכת
או לא שייכת? מבחינת הרב עובדיה יוסף – שייכת. מבחינת זרמים אחרים – לא שייכת. מתי אוכל להיות יהודיה מבחינת כולם?
אני לא פוליטיקאית. אני לא מבינה את שיקולי הקואליציה, האופוזיציה, הוועדות. אני מבינה שאני יהודיה. אבל לצערי השיח הזה גם גורם לי להבין שאני יהודיה סוג ב' – כזאת שלא כל רב יחתן, כזאת שלאורך השנים ימשיכו לדון בגורלה ולאיים במשברים קואליציונים על חשבונה. כזו שרב אחד יקבל ורב אחר לא.
הדבר היחיד שאני יכולה לענות לכל אחד שנלחם במלחמה הזאת, ותהייה דעתו אשר תהייה – אני יהודיה, את זה לא תיקחו ממני.
לפנייה לכתב/ת 
