שווה לזכות בלוטו: טיול אל ה-WAVE באריזונה

כבכל שנה יצאנו ל"טיול השנתי", והפעם ייעדנו אותו לאזור הפארקים של דרום מדינת יוטה וצפון מדינת אריזונה שבארצות הברית, באזור אגן הניקוז של נהר הקולורדו (Colorado Plato) המשופע בשמורות טבע ובאתרי טבע.

• רוצים לדבר על זה? כנסו לעמוד ynet בפייסבוק
  

התחלנו בעיר שתרגום שמה לעברית הוא "הצומת הגדול" (Grand Junction), אשר במערב מדינת קולורדו (400 ק"מ דרומית-מערבית לדנוור הבירה), שם נחתנו וקיבלנו את הרכב למשך השבועיים הבאים. העיר היא הגדולה שבערי מערב קולורדו ונמל התעופה שלה הוא החשוב ביותר למי שמבקש להגיע בטיסה לקרבת הפארק הלאומי מסה ורדה שבמערב המדינה, וכמובן לפארקים של מזרח יוטה. משם ירדנו לאורך נהר הקולורדו בכביש הנופי מספר 128, בואכה העיירה מואב שבדרום-מזרח מדינת יוטה, עיירה קטנה שבה כ-5,000 תושבים.

בואו לסייר במפת אזור הטיול

הטיול, שאליו הצטרפו חברינו רחל וראובן שילה, כלל ביקור בתשעה אתרים, אבל מאחר שהאתרים האחרים ידועים יותר בחרנו לספר על ה-WAVE.

ורמילון קליפס נשיונל מוניומנט (Vermillion Cliffs NM) נמצא ברובו בקצה הצפוני של אריזונה ומקצתו בקצה הדרומי של יוטה, כלוא בין הכבישים 89 ו-89A, בקטעים שבהם עוברים שני הכבישים בין העיירות פייג' (Page) שבאריזונה ממזרח וקיינאב (Kanab) אשר ביוטה, ממערב. אזור הוורמילון קליפס הוכרז כאתר לאומי רק בשנת 2000, בשלהי תקופת כהונתו של הנשיא קלינטון. שטחו 455 קמ"ר, וכלולים בו כמה אזורי נוף אשר הגדולים שבהם הם השטחים ההרריים הבנויים אבן חול, אבן טין ואבן גיר שתחמוצות ברזל ומינרלים אחרים צבעו אותן בצבעים מרהיבים.  

צבעים מרהיבים בקרקע בתוך ה-WAVE (צילומים: רחל ויוסף ברינט)

בין ההרים והמדבריות שבאזור הוורמילון קליפס עובר הנהר פאריה (Paria), היוצא מהרי ברייס ונשפך לנהר קולורדו דרומית לפייג'. במסלול הנהר חבויים מעברים צרים ועמוקים אשר עוצבו במשך מיליוני שנים על ידי המים. באתר הלאומי הזה נמצאים גם שלושה אזורי נוף שכדי לבקר בהם דרושים אישורים, והםCoyote Buttes נורת' וסאות', וקניון נהר הפאריה עצמו.

האזור כולו מנוהל על ידי ה-BLM (הBureau of Land Management), שהוא הגוף האחראי על שמירת הקרקעות הבלתי מפותחות בארצות הברית (Wilderness) כאתרי טבע ונוף, והמחזיק בסך הכול כחמישה אחוזים משטחה של ארצות הברית, כ- 400,000 קמ"ר, מחציתם ביבשת עצמה ומחציתם באלסקה. האזור מנוהל על ידי הסוכנות הזו ממשרדיה בעיירה קיינאב ומתחנת הריינג'רים שעל כביש 89.

לא כולם זוכים

גולת הכותרת של האזור היא ה-Wave, הנמצא באזור Coyote Buttes North. ה- BLM מגבילים את רישיונות הביקור בשמורה ל-20 מבקרים ביום, ואלה מוקצים בשתי הגרלות נפרדות. הגרלה אחת נערכת באתר האינטרנט של ה-BLM שלושה-ארבעה חודשים קודם למועד הביקור המבוקש, ואז נקבעים עשרה אנשים ביום (ואנחנו, כדי לטייל בחודש ספטמבר – נרשמנו להגרלה בחודש מאי והיא נערכה בתחילת יוני). עשרה רישיונות נוספים מונפקים בהגרלה הנערכת יום אחד לפני הביקור המבוקש בתחנת הריינג'רים שבצפון האתר הלאומי, על כביש 89.

אבן חול עדינה הנשחקת בקלות

ולמה נערך הסינון הקפדני? כיוון שה-Wave הוא תצורת סלע מיוחדת דוגמת גלים הבנויה אבן חול עדינה בת 190 מיליון שנה, הנשחקת בקלות, ולכן המבקרים באתר מתבקשים להשתדל ולהגיע בנעליים עם סוליות גומי בלבד, לא לנעוץ בעת הצילומים את החצובה בקרקע אלא בעדינות בלבד, וכיוצא בזה בקשות והמלצות.

כוכב בסרט טבע

ה-Wave עצמו חרף "גילו" התפרסם והגיע לידיעתם של רבים – ובמיוחד לידיעת "העולם הישן", כאשר הופיע בחלק הראשון של טרילוגיית סרטי טבע דוקומנטריים שהופקה בגרמניה ב-1995, ושמה (באנגלית) Fascinating Nature. בסרט הזה כלל המפיק גוגול לובמאייר 24 אתרי טבע מרתקים, כאשר ה-Wave הוא האתר המסיים את הסרט, ותמונת מרכזו של ה-Wave מופיעה על כריכת הדיסק של הסרט. זו גם ככל הנראה הסיבה שמרבית המשתתפים בהגרלות הם תיירים, בעיקר מאירופה, ולא תושבי ארצות הברית עצמה, כדברי הפקחים וכפי שהתברר לי במהלך ההגרלה.

בשלוש ההגרלות הראשונות שאליהן נרשמנו לא זכינו. העובדה הזאת לא ריפתה את ידינו והמשכנו לתכנן את הטיול כך שנוכל להגיע אל תחנת הריינג'רים שבה מתקיימות ההגרלות במשך שלושה ימים רצופים, ולשם כך גם הזמנו מראש את אתרי הלינה, הן בפייג' אשר ממזרח לוורמילון קליפס והן בלייק ג'יקובס שבמערב, בין הוורמילון קליפס ובין המצוק הצפוני של הגרנד קניון.  

מראה הנוף בדרך

בבוקרו של יום 20 בספטמבר 2010 נסענו אל תחנת הריינג'רים של ה-BLM . בשעה 9:00 בדיוק סגרו הריינג'רים את דלתות התחנה והתחילו בהגרלה, כאשר רשאים להשתתף בה רק מבקשי הרישיון אשר הגיעו לתחנה עד לאותה שעה בדיוק.

מרבית המשתתפים שהגיעו לתחנה באותו בוקר היו אכן תיירים אירופים: גרמנים, צרפתים, אנגלים וגם שישה ישראלים: אנחנו, אשר ייצגנו "קבוצה" של ארבעה מבקרים, וזוג ישראלי נוסף. בסך הכול נכחו בתחנת הריינג'רים נציגים של 57 מבקרים אשר ביקשו להשתתף בהגרלה על עשרת המקומות המקנים רישיון לביקור באתר ביום שלמחרת.

כל המתמודדים מילאו טופסי השתתפות, כאשר שלושת הריינג'רים שבתחנה סבבו בין ממלאי הטפסים כדי לבדוק פן חס וחלילה מישהו ממלא יותר מטופס אחד כדי להגביר את סיכוייו לזכות בהגרלה. הם מקפידים בעיקר שיצוינו מספרי כלי הרכב שבאמצעותם יגיעו המבקרים לאזור הטיול ביום שלמחרת, וזאת כדי לבדוק האם קבוצת משתתפים אחת אינה ממלאת יותר מטופס אחד המתייחס לכלי רכב זהה.

בינגו עם הריינג'ר

לאחר שנאספו כל הטפסים, הוציא אחד הריינג'רים מתחת לדלפק מכונה קטנה להגרלות בינגו, הכניס לתוכה 23 מספרים, והחל לסובב את גלגל המכונה תוך המתנה למספרים שייפלו ויקבעו מי הם הזוכים. עד כמה שהמחזה היה הזוי - לא היה בו רגע מבדח, שכן עשרות התיירים אשר הגיעו ממרחקים של אלפי קילומטרים היו שרויים במתח ובשקט, ורק קולות הריינג'רים נשמעו.

הם הכריזו בזה אחר זה על הזוכים. המתח הלך וגאה, ואז הכריז הריינג'ר שסובב את הגלגל על 18 - המספר שלנו. את תחושת ההקלה לא ניתן לתאר. לאחר סיום ההגרלה פינו הריינג'רים מהתחנה את כל המשתתפים המאוכזבים אשר לא זכו בהגרלה, וקיימו "קבוצת פקודות" שבה הם הנפיקו את הרישיונות לזוכים.

כל רישיון מחולק לשניים: חצי מצמידים לחלון הקדמי של הרכב במגרש החניה, והחצי השני מוצמד בחוט ברזל אל תרמילו של "ראש הקבוצה", למען יוכלו הריינג'רים לבדוק בשטח כי אכן מדובר בבעלי רישיון ולא ב"מתפלחים" סתם. מי שנתפס מבקר ללא רישיון באזור קויוטי ביוטס בכלל ובאזור ה- Wave בפרט - דינו קנס ואפילו העמדה לדין פלילי בגין השגת גבול על אדמות מדינת ארצות הברית.

המים על הגב, השמש למעלה

היציאה אל ה-Wave היא על דרך עפר עתיקה ששימשה במאה ה-19 את המתיישבים שנדדו מערבה. לאורך כל מסלול ההליכה אין מתקני מים, ועל המטיילים לשאת אתם את המים, כאשר יש לקחת בחשבון כי בחודשי הקיץ הטמפרטורה במקום עשויה להגיע ל-40 מעלות צלזיוס. באותו יום התמזל מזלנו והיו "רק" 35 מעלות.

ממגרש החניה יוצאים שני "מסלולי" טיול, אחד מהם אל ה-Wave. "מסלול" במירכאות - מכיוון שאל ה-Wave אין כל שביל מסומן וההליכה אליו היא על פי המפה הטופוגרפית ותצלומי ציוני הדרך, תוך שעליך להקפיד שלא תטעה בדרך ותספיק להגיע אל ה-Wave וגם לחזור בטרם חשיכה.

הדרך עצמה מוגדרת כבינונית עד קשה, ואורכה כשלושה מייל (כ-5 ק"מ) לכל כיוון. הדרך אל ה-Wave עוברת בדיונות חול ועל פני מדרונות ההרים ובתוך נחלי אכזב חוליים, ונשקפים ממנה נופים של אזור הפאריה ובהם ביוטס רבים (ביוטס - גבעות שולחן נמוכות הבנויות אבן חול ומעליה ובבסיסה אבן קשה) ותצורות סלע ונוף מרהיבות רבות אחרות. המסע כולו, לרבות הפסקות צילום, נמשך בין ארבע לשש שעות, תלוי גם בכושרם הגופני של המטיילים ובמספר ההפסקות.

בדרך אל ה-Wave יש כמה ציוני דרך בולטים, שהחשובים שבהם הם הטווין ביוטס - זוג צוקים עגולים ותאומים הנמצאים במחצית הדרך, ומהם כבר רואים את ציון הדרך הנוסף - ההר שבו חבוי ה-Wave - הבולט על פני השטח וסימן ההיכר שלו הוא חריץ שחור אנכי הנראה למרחקים.

מנקודת ההרשמה שבתחילת המסלול נכנסנו אל ערוצו של ואדי גדול שהיה נוח יחסית להליכה. אולם כעבור כרבע שעה סטינו ממנו (על פי עמוד המסמן את מקום הסטייה), והתחלנו לטפס במעלה שביל המכוסה חול עמוק כשאנחנו שוקעים בתוכו, עד אשר הגענו לוואדי נוסף שהיינו צריכים לחצות כדי להמשיך בהליכה, על שולי ההרים לכיוון הטווין ביוטס.

באמצע הדרך - זוג צוקים עגולים ותאומים

כיוון שבשלב הזה איבדנו את דרכנו (וזאת לאור העובדה כי בשטח יש ביוטס רבים ודומים), הרי שעד ששבנו על עקבותינו ארך מסענו מהוואדי השני במעלה ההר אל הטווין ביוטס קרוב לשעה נוספת.

ללכת על עקבות המטיילים לפנינו

לאורך הדרך ניתן לראות בחול עקבות של הקודמים לנו, כך שהליכה בעקבות העקבות כמו גם בעקבות סימני דרך שהשאירו מטיילים בעבר, דוגמת גלי אבנים קטנים, עזרה בהחלט בסופו של דבר למצוא את הדרך אל ה-Wave ובחזרה.

כשהתקרבנו אל הטווין ביוטס ראינו מרחוק את ההר שבו נמצא ה-Wave - אך עדיין ציפתה לנו שעת הליכה נוספת.

המשכנו ללכת למרגלות ההרים תוך שאנחנו "מקפצים" מסלע לסלע עד שהגענו אל הוואדי השלישי – שלא היה אלא דיונת חול רחבה; הוואדי הזה הוא גם הגבול שבין יוטה ואריזונה. טיפסנו מהוואדי במעלה ההר – ולפתע מצאנו את עצמנו נכנסים דרך נקיק אל תוך ה-Wave.

את הנוף המרהיב שנגלה לעינינו אכן קשה לתאר במילים: קירות חול אדומים חרוצים לכל אורכם בחריצים אשר נגרמו על ידי הרוח והמים, שצורתם כצורת גלים עם קווים אופקיים ואנכיים מתחלפים בקווים עגולים, וחוזר חלילה.

שהינו ב-Wave כשעה, צילמנו מכל הזוויות האפשריות, ולשמחתנו, במשך השעה הזאת, בין 12:00 ל- 13:00, יכולנו לצלם גם בצל, ולאחר מכן גם צילמנו את מרכזו מבלי שהוטל צל על דופנותיו, כשהשמש עמדה ברום השמים. הדרך חזרה כבר הייתה קלה יותר, פשוט נישאנו על כנפי האדרנלין.

מידע שימושי:

• תחנת הריינג'רים (Paria Contact Station) נמצאת בצדו הדרומי של כביש 89, מרחק 30 מייל מפייג' ו-43 מייל מקיינאב, ליד שלט מיל 21.
• הכניסה אל ה-House Rock Valley Road אף היא מצדו הדרומי של כביש 89, מרחק 35 מייל מפייג' ו-39 מייל מקיינאב.
• אתר ההגרלות של הרשות לשמירת הנופים: https://www.blm.gov/az/paria/index.cfm
• בין 15 במרס עד 15 בנובמבר, שהם חודשי הקיץ, נערכות ההגרלות בתחנת הפאריה, מדי יום ביומו.
• החל מ-16 בנובמבר של כל שנה תחנת הפאריה נסגרת, וההגרלות נערכות במשרדי ה-BLM שבעיירה קיינאב. מכיוון שמשרדי ה-BLM פתוחים חמישה ימים בשבוע בלבד (בימים ב'-ו'), הרי שבכל יום ו' מתקיימות שלוש הגרלות שבהן עולים בגורל עשרה זוכים לכל אחד מהימים שבת, א' וב'.
• למטיילים בחורף כדאי לכן לתכנן את הטיול ב-Wave לסופי השבוע, שכן ניתנת להם הזדמנות להשתתף בשלוש הגרלות רצופות. מנגד, קחו בחשבון שבאזור אין כל מחסה מפני הגשם.
  

• הכתבה פורסמה בגיליון ינואר 2011 של הירחון "טבע הדברים"
  

• מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד