ירוק ליד הבית: איך לבחור צמחים לגינה?

הגנן המתחיל, שמחפש לעצמו פינה ירוקה בנוף האורבני האפור, יכול למצוא בעיצוב גינה כלי לביטוי עצמי. כאשר מתחילים במלאכה הדבר נראה פשוט למדי: שותלים, משקים וזהו. אך ככל שמועד הבחירה והשתילה של הצמחים מתקרב, מתחיל הגנן להתמודד עם אילוצים ומגבלות, ומבין שעליו לתכנן את הגינה ולא לשתול צמחים מכל הבא ליד.

הקושי הגדול הוא השפע העצום של אלפי מיני וזני צמחים, המהמם את הגנן המתחיל בהגיעו למשתלה או בביקוריו בגנים קיימים, ציבורים או פרטיים. השאלה הגדולה היא מה לקנות ומה לשתול, שכן בקטלוגים ובמשתלות הכל נראה יפה, ירוק ופורח. אך הרצון וההתלהבות הראשונית גורמים לא אחת למהומה רבתי בגינה.

כך שותלים צמחים רבים מדי, צמחים שאינם מתאימים זה לזה או צמחים שאינם משתלבים בממדי הגן. זה קורה כאשר יש צמחים שנשתלים במקומות לא נכונים, צמחים שאינם מתאימים לגן בשל סוג הקרקע, האקלים, תנאי התאורה וכדומה. כאשר תכנון הגן לקוי מתקבלת תמונה צורמת, הפוכה למטרה המקורית של הקמת הגינה.

אסתר‏ (צילום: שמעון ביגלמן )

1

2

3

4

5

6

7

בחירה מושכלת של צמחים

המפגש הראשון עם צמחי הגן הוא הקשה מכל, ועיקרו בחירה נכונה ומושכלת של צמחים. את השתילה הראשונה צריך לראות כבניית שלד, שישפיע עוד שנים רבות על מראה הגן.

בשלב הראשוני להקמת גינה חשוב לעצב אותה באמצעות צמחים שכבר עברו את מבחן הקיום הישראלי והוכיחו את עצמם, ולא להסתמך על צמחים שזה מקרוב הגיעו ועדיין לא ברור עד כמה הם מתאימים לכאן. עם זאת יש גם צמחים צעירים יותר בנוף הישראלי, שפוטנציאל הגידול שלהם הוא מבטיח.

כאשר הגינה הפרטית שלכם תקלוט לתוכה את הצמחים הוותיקים, ולאחר שכבר התחלתם להכיר את המעלות והחסרונות של גינתכם, את כיווני האור ואת עוצמת הרוחות - רק אז כדאי להרחיב את מגוון הצמחים שישתלבו בתוך השלד הירוק שנבנה. בשלב השני, ההתבססות, אפשר להוסיף צמחים שמתאימים לרצונות הפרטיים וליכולת התחזוקה שלכם.

בוהיניה מגוונת (צילום: שמעון ביגלמן)

עצים וחשיבותם

גינה היא תמונה צבעונית הרמונית תלת-ממדית, המורכבת מאלמנטים צומחים המשתנים על פי עונות השנה וגיל הגינה. כאשר גינה מתבגרת, חלקים ממנה מתכסים בצל העצים והיא משנה את אופיה ולכן יש לשנות את הצמחים בהתאם. שינוי זה משתקף לא רק בסוגי הצמחים אלא גם בקשת הצבעים.

ההתייחסות לצבעים בגינה מושפעת מכלל הצמחים בגינה ולא רק מכמות הצמחים העונתיים. העצים למשל, תורמים צבעוניות רבה, מעבר לחשיבותם במתן צל, פרי ויצירת חלל גינתי ברור. יש עצים התורמים גם לקביעת מראה שלד הגינה וגם לצבעוניות שלה, לא רק בפריחה אלא גם בגוני העלווה בעונת הצמיחה, בצבעי הלבלוב והשלכת ובמבע הפרי.

כך למשל עצים כמו הצאלון האדום, הסיגלון (ג'קרנדה) הכחול, כליל החורש במגוון סוגיו הפורחים בלבן, ורוד וכמעט סגול, הדובדבן הארגמני, הבוהיניה הפורחת בלבן או ורוד, ושזיף פיסרדי (שזיף הדובדבן "ארגמני") המצטיין בצבע העלווה (ברונזה), בצבעי הלבלוב ובפריחה זעירה אך מרשימה.

שזיף פיסארדי (צילום: שמעון ביגלמן)

כולם יוצרים כתם צבע משמעותי בעונת פריחתם. לאחר תום הפריחה, חלקם נסוגים ומפַנים את הזירה לצמחים אחרים, אך עדיין משאירים את חותמם בתחומים אחרים.

פאזל צבעוני

הצבע בגינה הוא דינמי, מורכב וכולל אלמנטים רבים המשתנים בין עונות השנה וגיל הגינה. הצבעונית בגינה אינה נתונה אך ורק לשלטון האור והצל ולדומיננטיות הפרחים, אלא גם לגורמים נוספים כמו עונות השנה, צבע העלווה, הפריחה והפירות, אותם יש לקחת בחשבון לצורך תכנון צבעוני של הגינה. 

תכנון הפאזל הצבעוני של הגינה אינו מטלה פשוטה. מלבד ההחלטה על צבע הגינה, חשוב גם לשלוט בצבעוניות לאורך זמן, מבלי להיכנס להוצאות מיותרות הכרוכות ברכישה מסיבית של צמחים עונתיים.

אולם תכנון רק על פי אלמנט הצבע עלול לפגום בהנאות אחרות כמו ריח ויצירת עולם חי ותוסס בגן, בדמות פרפרים וציפורים, ההופכים את הגינה לבית הגידול שלהם. לפיכך התכנון גם צריך להתחשב בצורות הצימוח השונות ובמרכיבים כמו ריח, משיכת בעלי-חיים ומרקם עלים.

לאחר שמכירים במורכבות של תכנון גן ובמגבלות שביצירת תוכנית צבע לאורך כל עונות השנה, מבינים שקיימת יותר מאפשרות אחת לתכנון הגינה. כך למשל אפשר להתייחס לגינה לא כאל יחידה שלמה, אלא כאל מכלול המחולק למקטעים שונים, שיש קשר ביניהם. כל מקטע מייצג תמונת מצב שונה בעונות שונות, והחיבור בין אזורי הגן השונים עושה את הגינה למה שהיא.

סימולטניות בפריחה

מעבר לשתילה מוגבלת של עשבוניים רב-שנתיים או צמחים עונתיים, כדאי לחשוב גם על סימולטניות בפריחה. כך למשל, ההמרוקליס פורח לפני האגפנתוס. שתילה של שני צמחים אלו בסמיכות זה לזה תיצור רצף של פריחה. כך גם במקרה של הכלניות והנוריות - שתילה סמוכה של מינים אלו תיצור פריחה רציפה שתאריך ימים, שכן כאשר הכלניות יסיימו את פריחתן, הנוריות יתחילו את עונתן.

הדבר הזה נכון שבעתיים בגינות קטנות, בהן תכנון נבון של כלל המופע הצמחי יכול לעזור בשמירה על צבעוניות לאורך כל השנה. לעיתים האפשרות הטובה ביותר ליצירת צבע היא הצפת הגינה במספר רב של מיני צמחים בקבוצות קטנות ובגודל המתאים לשטח הגינה, מבלי לתת מקום רב לאלמנטים מרחביים כמו מדשאה.

אגפנתוס (צילום: שמעון ביגלמן)

כשמדברים על מוקדי צבע, בדרך כלל מתייחסים לצמחים עונתיים. אולם צמחים אלה פורחים לתקופה מוגבלת, וכשהם נעלמים מהגינה הם מותירים מאחוריהם שטחים ריקים, המחייבים שתילה מחודשת של עונתיים באותה ערוגה, פעמיים-שלוש בשנה כדי ליצור רצף פריחה. שימוש מוגזם בצמחים עונתיים מונע את התבגרות הגינה וקביעת אופיה. המינון המומלץ של פרחים עונתיים בגינה הביתית הינו עד 5% משטח הגינה. אפשרות נוספת היא שימוש בעשבוניים רב-שנתיים כמוקדי הצבע בגן. 

כתם צבעוני הבא מצמחים חד–שנתיים כמו ציניות הוא מרהיב. אולם כאשר הציניות נעלמות, נוצר חלל ריק בגינה לפחות לפרק זמן מסוים. אפשר למנוע מראש את החלל הזה באמצעות תכנון שיקבע את היחסיות בין צמחים עונתיים לצמחים רב־שנתיים, וכך ליצור מוקדי צבע בעונות שבהן העונתיים לא מככבים.

הרעיון של מוקדי צבע יכול להתבטא גם באמצעות שתילה מושכלת של עשבוניים רב-שנתיים, בני שיח, שיחים ועצים שלעליהם או לחלקים אחרים שלהם יש מופע צבעוני. שתילה כזו קובעת לטווח זמן ארוך את אופיה של הגינה.

כלניות (צילום: שמעון ביגלמן)

עלווה ירוקה

כשמנסים להתמודד עם קשת הצבעים בגינה, עולה השאלה האם הירוק הוא הצבע השולט בגינה? מבט בצמחי הגן מראה כי גם לעלווה יש מנעד רחב של צבעים, שמאפשרים ליצור רקע משתנה, תפאורה מתחלפת למופעי הפריחה.

האם יש ירוק אחד שולט? האם זה הירוק של עלי העצים או של המדשאה? של הצמחים הנמוכים או של השיחים? האם זה הירוק הכהה והסמיך של המדשאה או הירוק הבהיר של צמחים עונתיים? האם זה הירוק המקוטע של השרכים, או הירוק המבריק של צמחים דוגמת מקיה נאה, שיח הפורח בלבן ובצל?

אכן, הירוק לא תמיד שולט, מה עוד שהירוק אינו חד-גוני וההתייחסות אליו צריכה להיות לא כאל צבע אחד אלא כאל צבע מגוון, בעל מראה משתנה. עובדה זו מאפשרת לבנות את הגינה עם רקע מוגדר של ירוק שנבחר בקפידה, שלתוכו אפשר "לשתול" צבעים נוספים. לכך יש להוסיף צמחים רבים שעלוותם אינה ירוקה, אלא כסופה או בצבעי ברונזה, סגול, אפור או אף אדום, וכמובן עלווה מגוונת.

דולב מזרחי (צילום: שמעון ביגלמן) 

צבעי לבלוב, שלכת ופירות

המופע הצבעוני בגן מושפע לא רק מהפריחה, שכן בעונה אחת הפרחים יוצרים את המופע הצבעוני, בחלק אחר של השנה העלים הם אלו שמככבים, ובחלק נוסף מופיעים הפירות במופע צבעוני משל עצמם. לתמונת הצבעוניות של הגן יש להוסיף גם את צבעי הלבלוב, את צבע הפירות בעצים ובשיחים נשירים, המשנים את צבעוניות הגינה בעונות השנה השונות.

כך למשל, ספיון השעווה הינו עץ קטן בעל מופע עלים חיוור למדי, אך הספיון מתעורר בסתיו המאוחר עם צבעי שלכת אדומים נפלאים, מה שהופך אותו לעץ מומלץ אפילו אם הוא משפיע על צבעוניות הגינה רק בתקופת הסתיו. בנוסף, עליו הירוקים של האוג החלק הם בעלי צורה מיוחדת ויפה, פריחתו כמעט חסרת משמעות ואשכולות הפרי אדומים נפלאים. גם הדולב, המצטיין בעיקר בצבעי השלכת הצהובים, מספק במקביל גם מראה נאה של עלים מאוצבעים וגדולים.

ספיון השעווה  (צילום: שמעון ביגלמן)

ההתייחסות המורכבת לצמחים מביאה בחשבון גם צמחים בעלי מראה משתנה לאורך כל השנה. כך למשל, ברברית יפנית, שיח בעל עלווה בצבע ברונזה, פריחה צהובה וצבע נוסף המופיע בלבלוב. לעץ הלימון, בדומה לעצי ההדר האחרים, יש צבע עלווה ירוק ניטרלי למדי, אך בעונת הפריחה ענפי העץ מתכסים במעטפת פרחונית לבנה וריחנית ובעונת הפרי העץ מנוקד כולו בצבע צהוב. אז האם לשייך את הלימון למחלקת הירוקים, הצהובים או הלבנים?

ומה עם הדובדבן, שפירותיו אדומים כהים, אך פריחתו לבנה או ורודה? או הרימון המצוי שמצטיין בשילוב נדיר של צבעי לבלוב מרשימים של ברונזה, צבעי שלכת בצהוב ופריחה נהדרת ורודה, שלא לדבר על הצבע האדום החזק והמרתק של הפרי? לאן נשייך את הצמחים האלה? למשפחת הירוקים בוודאי שלא. אז למשפחת האדומים או אולי דווקא לצהובים, שכן בכל עונה בשנה הם מתבלטים בצבע אחר?

רימון מצוי (צילום: שמעון ביגלמן)

צבע של ירקות

ניתן להוסיף לגינה גם צבע ממקורות נוספים, למשל ירקות ממינים שונים. זריעת פול בחורף תביא באביב לתוספת פרחים לבנים, והבמיה פורחת בקיץ בפרח לבן גדול ויפה. זריעת דלעות תביא לפרחים צהובים גדולים ואף לכתם ירוק-צהוב של פרי הדלעת בהתאם לקצב התפתחות הפרי, שתרבץ לה באדמה עד לקטיפתה.  

בנוסף, שיחי עגבניות בגינה מוסיפים פרחים צהובים וכתמים אדומים לתקופה ארוכה יחסית, בזילקום סגול יוסיף את הגוונים הסגולים של עליו, ועלי סלק (מנגולד) יתבלטו למרחוק בזכות הגודל אך גם בזכות הצבע הירוק העמוק שלהם, השונה כמעט מכל ירוק אחר. גם שתילת חסה על מגוון מיניה: ערבית, אדומה, מסולסלת וכדומה תוסיף מבחינה אסתטית.

מחפשים הרמוניה

מה אופיה של הגינה הישראלי בכלל? האם הכוונה היא לצמחים מקומיים, או שמא לגינה שעושים בישראל? במוקד שאלה זאת עומד וויכוח ארוך השנים בזכות ונגד התבססות על הצומח המקומי. לטעמי, זה ויכוח שאינו קשור לעולם הגננות ושעיקרו דיאלוג בין ערכים תרבותיים ומסורתיים, הטבול ברוטב רומנטי-לאומי מיותר. גן צריך להיות גן נכון, כלומר שיתבסס על צמחים המתאימים לצרכים ולתכונות המקום - אקלים וקרקע.

כך יש גם להתייחס לצמחים מיובאים. צמח מיובא איננו פוגע בצומח המקומי, הוא רק יכול להעשיר את הגן המקומי. התנאי כמובן הוא אקלום מקצועי נכון ומרוסן, ולא יבוא חסר גבולות של צמחים, שאמנם מעשירים את סל המוצרים במשתלות, אך אין להם ערך מוסף בכל הנוגע לדמות הגן. חשוב להבין כי תוספת של צמחים שמקורם ביבשות שונות, מעניקה לגן מראה מרתק ומגוון, המאפשר מרחב בחירה רחב.

השילוב בין צמחי הגן אמור ליצור הרמוניה של צורה, מרקם וצבע. חשוב לבחור את הצמחים לגינה גם על פי שיקולי התאמה לאזור, לצריכת המים, לרמת האחזקה הנדרשת ולשימושי הצמחים. מצב המים בישראל מחייב לשים דגש בעת בחירת הצמחים על צריכת המים שלהם ועדיף לבחור בצמחים חסכני מים, על פי המלצות משרד החקלאות. בגינה חסכנית במים יש לשלב בין צמחים חסכני מים לצורכי מים, ושילוב נכון ומאוזן בין המינים יניב את התוצאה הרצויה.

מתוך הספר "צמחים - הבחירה הנכונה לגינה שלי", בהוצאת מודן. מחיר: 98 שקל