ציונות במלח: חלוצי הכרייה בחופי קליה

היזמים הגדולים של אותן שנים בארץ באו מקרב יהודי רוסיה. די אם נזכיר את משה נובומייסקי, פנחס רוטנברג ודוד לוינסון. הם גם חיו בשכנות בעיר צ'יטה בסיביר הרחוקה והקרה. משפחותיהם היו תעשיינים שהונם הרב בא מחריצותם. עם זאת, הן היו משפחות חדורות רוח הציונות.

האנטישמיות של ראשית המאה ה-20 דחפה אותם לעלות לארץ ישראל. משה נובמייסקי, שהיה מהנדס מכרות,

ביקר בא"י כמה שנים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה במטרה לבחון הפקת מחצבים מים המלח, אבל רק לאחר סיום המלחמה עלה לארץ ולאחר שקיבל מהממשל המנדטורי זיכיון להקמת מפעל האשלג. מטבע הדברים, הביאו איתם היזמים הללו את מי שהכירו בסביבתם הקרובה עוד ברוסיה, וכך עמדו לימינם אנשים כמו: משה לנגוצקי, שמיל שרמן, כהנר ושמות אישים נוספים, ביניהם אריה קארסיקוב - מהנדס מכונות.

תקצר היריעה בכתבה זו לספר על היזמים שהזכרתי, ולכן אספר רק בקצרה על אריה קראסיקוב, וזאת בזכות ביקור שעשיתי בבית בנו, עודד, בגדרה - שם מצאתי אלבומי צילום המספרים מעט על האיש. קארסיקוב עלה לארץ בראשית שנות ה-20. פנחס רוטנברג ביקש ממנו להיות בצוות הקמת תחנות הכח של חיפה ואחר כך של רידינג בתל אביב, אך לקראת הקמת המפעל בנהריים, פנה אל קארסיקוב משה נובמייסקי, שכנו מגדרה, על מנת שיצטרף להקמת מפעל האשלג הראשון בצפון ים-המלח ובהמשך ליד סדום בדרום.

הצילומים מתקופת ילדותו ונעוריו של הבן, עודד, ודרכם נראה מעט מעשייתו הרבה של אביו.

1. המפעל הניסיוני הוקם בצפון ים המלח, חוף קליה, שם הוקמו בריכות אידוי ומתקני שאיבה הפקה וייבוש של הקרנליט (חומר הגלם להפקת האשלג). בבריכות הצפון פותחה דוברת הכרייה. בצילום: בניית דוברה וחיבור מקצרה אליה

2. כדי לשאוב את מי ים המלח לבריכות האידוי, הוחדר צינור פלדה 30 צול, מצופה מבפנים ומבחוץ באספלט. בתצלום: ריתוך קטעי הצינור על חוף ים המלח

3. אורך הצינור היה 840 מטר וקצהו בתוך הים היה בעומק של 54 מטר. בתצלום: החדרת הצינור לתוך הים

4. תחנת הכוח שהקים אריה במפעל הצפוני

5. בחוף קליה, ליד המפעל, הוקם מחנה העובדים: שכונה עברית בה גרו משפחות העובדים וילדיהם

6. חג פורים של ילדי משפחות העובדים בשכונת קליה. מאחור נראה מבנה מגורי המשפחות. היה זה מבנה בן 3 קומות שכל עוביו של הבניין היה כמידת חדר מגורים+חדר שירותים ומרפסת צרה

7. הבית עמד על חוף ים המלח. צדו הדרומי של הבית עם המרפסת פנה לכיוון הים. היה זה הצד שחשוף לקרינת השמש והמרפסת ווילונות היו מגינים במעט כנגד החום. רצפת הבית הייתה עשויה בטון וכדי לקרר את הבית היו מציפים בשכבת מים דקה את הרצפה, ומאווררים גרמו לאידוי וקירור המבנה מבפנים

8. בלה, אשתו של קראסיקוב, ליד מקלט הרדיו

9. כל ילדי בית הספר של שיכון קליה ליד צריף בית הספר

10. בימי החום למדו בסככה

11. סביב שכונת קליה נבנו עמדות הגנה משקי חול. המתיחות הביטחונית סביב המחנה שהיה בודד בסביבה עוינת הייתה רבה באותן שנים. ירי וצליפות. הילדים גם שיחקו בעמדות אלו

12. גן המשחקים

14-13. בין עובדי המפעל בצפון היה מוטקה פיטקין שלאחר שעות העבודה עסק בפיסול. בתצלום: פסל שעשה מוטקה לעודד (היושב לידו). הפסל נשאר במפעל שננטש בשנת 1948

14.

15. 1944 אריה עם משפחתו ליד חדר האוכל במפעל

17. 1945 ליד מלון קליה בחוף הרחצה ליד המפעל

18. צריף המגורים בקייץ 1945 במפעל הצפוני

19. טיול לבאר טוביה 1947

פירוט תמונה ה':

מספר עודד: יום אחד קיבל אבא הודעה מנובומייסקי שהמלך עבדאללה מעבר הירדן פנה אליו להסדיר לו מערכת הספקת מים בארמונו החדש ליד יריחו. עד אז הועברו המים מהירדן לארמון במיכלים והמלך ביקש מים מברזים כמו אצל האנגליזים. כמובן שהבקשה בוצעה במלואה על ידי אבא כפי שביקש נובומייסקי. שמחתו של המלך הייתה גדולה.

מחוסר כל דרך אחרת נשארה הילדה בביתנו. שמה היה פאדה (בתצלום). פאדה שימשה עוזרת לאמא והייתה כבת משפחה. היא גם ביקרה בבית המשפחה בגדרה וביריד המזרח בתל אביב. כעבור מספר שנים שבגרה מצא לה אבא חתן נאמן ומסור שאותו הכיר מבין עובדי המפעל ומאז לא פגשנו אותה, למעט ד"ש כעבור מספר שנים כשהייתה כבר אם לילדים.

• לכל הכתבות במדור "טיול לעבר"