לא רואים מכתר

בסוף השבוע יעלה בבתי הקולנוע בישראל "נאום המלך", סרטו המדובר של טום הופר בכיכובם של קולין פירת', ג'פרי ראש והלנה בונהם קרטר. עלילת הסרט מתארת את התמודדות המלך ג'ורג' ה-6 עם גמגומו בימים הסוערים של מלחמת העולם השניה. אז ברוך הבא לארמון בקינגהאם הקולנועי, שם ממתינים למגמגם, נימפומן, הומו, סתם משוגע ועוד כמה טיפוסים מוזרים, שהפכו להיות מלכים. היה גם מי שעשה עליהם סרטים.

הנרי ה-2: המתלבט

הסרט "אריה בחורף" של אנתוני הארווי, העוסק בדמותו של הנרי ה-2, זכה ב-1968 בשלושה פרסי אוסקר וגם ברימייק ב-2003. הימים ימי חג המולד של 1183 וקרב ירושת כתרו של הנרי ה-2 נכנס להילוך גבוה. בדומה לסיפור התנ"כי של בכורת יצחק, עליה התמודדו עשו ויעקב, גם כאן יש שני מועמדים לכתר: ג'ון וריצ'רד לב הארי.

הטריילר של "אריה בחורף"

המלך, בגילומו של פיטר אוטול, תומך במועמדותו של בנו חביבו, ג'ון (נייג'ל טרי), אולם אשתו המלכה אליאנור (קת'רין הפבורן) מעדיפה דווקא את ריצ'רד (אנתוני הופקינס, שזכה לבסוף בבכורת המלוכה וגם בזו הקולנועית). תככים ועסקאות סיבוביות של האחים, המלכה, הפילגש ומלך צרפת פיליפ ה-2 (טימוטי דלטון בהופעה ראשונה בקולנוע) מסבכים את העניינים.

בניגוד ליצחק, הנרי ה-2 לא איבד ראייתו והגילוי על הקנוניות הנרקמות גורם לו לצאת נגד בניו ולכלוא אותם. ההתלבטויות והייסורים של אב החרד לעתידו ולעתיד ממלכתו מלווים את הסרט הקלאסי, שעובד מחדש ב-2003 על ידי אנדריי קונצ'לסקי בכיכובם של פטריק סטיוארט, גלן קלוז וג'ונתן ריס מאיירס. 

ריצ'רד לב הארי: האהוב

פטריק סטיוארט, שגילם כאמור את הנרי ה-2 ברימייק של "אריה בחורף", השתתף ב"רובין הוד: גברים בגטקעס" של מל ברוקס דווקא בדמותו של ריצ'רד לב הארי. הוא והופקינס לא היו השחקנים ההוליוודיים היחידים שגילמו את דמות המלך המיתולוגי, שהוביל את אנגליה במסע הצלב השלישי. אולם על פי רוב, כמו במקרה של שון קונרי, ריצ'רד האריס ודני יוסטון, הוא הוזכר רק כהערת אגב לעלילות סרטי רובין הוד - המיתוס האמיתי של אותה תקופה. 

המצור על עכו ב"מסעות הצלב"

עם זאת, סיפורו של ריצ'רד ה-1 היווה לעיתים עלילה מרכזית בפני עצמה, כמו ב"ריצ'רד לב הארי" של צ'סטר וויטני (1922) או "מסעות הצלב" של ססיל בי. דה מיל (1935) בכיכובו של הנרי ווילקוקס. גבורתו ואישיותו הכריזמטית זכו להערכה אפילו בסרט המצרי "נאסר סלאח א-דין" מ-1963 - בו המנהיג הערבי המדובר רואה במלך האנגלי (חמדי רייס) אויב ראוי בקרב על ארץ הקודש (בניגוד לשותפיו למסע הצלב השלישי, לאופולד ה-5 מאוסטריה ופיליפ ה-2).

למרות ששלט בממלכה בקושי עשר שנים (וגם הן מקוטעות בגלל מסע הצלב), ריצ'רד הוא עדיין אחד הגיבורים הלאומיים הגדולים של אנגליה ואגדות רבות נקשרו בו. מנאמניו העממיים רובין הוד ואייבנהו, שסיפוריהם עובדו לקולנוע, ועד סרט ההרפתקאות "Loinheart" של פרנקלין שאפנר מ-1987. כל כך הרבה חברים שעומדים מאחריו - אולי זו הסיבה לסברה כי המלך היה חובב גברים. רמיזות לכך ניתן למצוא אולי בקומדיה "Up The Chestity Belt" מ-1971.

ג'ון: המושמץ

מול כל גיבור לאומי יש נבל וכזה הוא ג'ון, שבכל סרטי רובין הוד למיניהם מתואר כאחיו הבוגדני של ריצ'רד. אם לא די בכך שהוא מנצל את שהות המלך במזרח התיכון כדי להשתלט על כס המלוכה, הוא גם רודה בנתיניו באמצעות השריף מנוטינגהאם הנודע לשמצה. אולי בגלל זה קשה למצוא כוכבים אמיתיים שגילמו אותו, למעט אולי השחקן הבריטי איאן הולם ב"רובין ומריאן" מ-1979.

אפילו סידני מקפחים. פיטר יוסטינוב מדובב את ג'ון האריה

אבל האמת היא שסרטי רובין הוד השונים עשו לג'ון עוול. למרות השם הרע שיצא לו, מדובר במלך הראשון בתולדות אנגליה שהכיר בזכויות האדם של התושבים ובתוקפו של חוק לכולם, הקודם אף למלך (באמצעות ה"מגנה קרטה" - מסמך מכונן של האומה). אין ספק שהוא המקופח והמיוסר מבין מלכי אנגליה, כפי שניסה להמחיש שייקספיר במחזהו "חייו ומותו של ג'ון". סרטון מ-1899 הציג את סצינת הסיום, שנחשבת לעיבוד הקולנועי הראשון למחזותיו.

הנרי ה-8: החרמן

כמו ג'ון, גם להנרי ה-8 מיוחסת אחת מפריצות הדרך בתולדות הממלכה, כשהכריז על פרידתה מחסות הכנסיה הקתולית ומינה עצמו לראש הכנסיה האנגליקנית ב-1534. אולם העניין הנרחב בדמותו, ממחזהו הקלאסי של שייקספיר ועד הסרטים "חייו הפרטיים של הנרי ה-8" (1933), "אן של אלף הימים" (1969) ו"נערת בוליין האחרת" (2008), עסקו בדבר החשוב באמת: חיי האהבה הסוערים של המלך, שגירושיו מאשתו קתרין גררו בעצם את הקרע עם הכנסיה.

באנה כהנרי ה-8. פעם סקרלט יוהאנסון, פעם נטלי פורטמן

הנרי ה-8, שגולם לאורך השנים על ידי אמיל יאנינגס, ריצ'רד ברטון, צ'רלטון הסטון, אריק באנה ורבים וטובים אחרים, הוא ביטוי לפטריאכליות נכלולית וכוחנית, אך במידה רבה מלאת קסם - לפחות עבור הגברים. שש נשים רשמיות ועוד המון פלגשות עשו אותו לדמות מסקרנת ביותר, שמיצבה את בית המלוכה כמקום בו מתרחשות הדרמות האנגליות המשובחות באמת.

ואכן, הקולנוע ידע לעשות מטעמים מסיפור של המלך ההורמונלי שלא התקשה לשמור על נאמנות לאנשיו, כל עוד אלו לא מפריעים לו להימנע מלשמור נאמנות לנשותיו. זהו המתח שמתחזק גם את הסרט "אדם לכל עת", זוכה פרס האוסקר ב-1966, המתאר את סיפורו של סר תומאס מור והתייצבותו לצד המלך מול הכנסיה.

אדוארד ה-2: ההומו

כמו במקרה של הנרי ה-8, גם אצל אדוארד ה-2 קרו דברים שונים ומשונים בחייו הפרטיים מתחת לפני השטח, אולם אלו נגעו יותר למאהביו מאשר לנשותיו (היו לו שתיים כאלה). המנהיג הלא משמעותי הזה היה שולח את אשתו איזבלה כדי שתפתור את ענייניו הפוליטיים ובינתיים התנחם בין זרועותיו של פירס גבסטון ואחר כך אצל בן בריתו, יו דספנסר הצעיר. 

אדוארד, אדוארד. וגבסטון גם אצל דרק ג'רמן

אשתו הזנוחה והמתוסכלת חזרה הביתה כאויבת ובעזרת רוג'ר מורטימר מצרפת, פלשה לאנגליה ושמה את בעלה בכלא, שם מצא את מותו החשוד. עם זאת, רוחו עדיין חיה בתרבות הגייז באנגליה וכך גם בסרטיה. דרק ג'רמן עיבד ב"אדוארד ה-2" את סיפור אהבתם של המלך (סטיבן וודינגטון) וגבסטון מול איזבלה (טילדה סווינטון) על רקע ההפיכה שבדרך. ב"לב אמיץ" זוכה האוסקר, המלך (פיטר הנלי) מוצג כנמושה סיסית, חובב גברים שכמותו - לא כמו מל גיבסון.

ג'ורג' ה-3: המשוגע

למרות היותו של ג'ורג' ה-3 אחד המלכים הדגולים והמשמעותיים ביותר בתולדות אנגליה, שהפכה בזכותו לממלכה המאוחדת של בריטניה, אנחנו זוכרים אותו בעיקר כדמות הראשית המעורערת ב"טירופו של המלך ג'ורג'" - סרט הסוקר את ימיו האחרונים והפחות הירואיים. אחרי היפרדות ארצות הברית מהאימפריה והתבוסה לנפוליאון, כשברקע מחלת הנפש המטרידה.

עדיף להיות מגמגם. "טירופו של המלך ג'ורג'"

הבמאי ניקולס הייטנר וסוללה של כוכבים בריטים כמו נייג'ל הות'ורן (כמלך ג'ורג'), הלן מירן (המלכה שרלוט), רופרט גרייבס (השר גרייוויל), רופרט אוונס (הנסיך מוויילס) ואיאן הולם (ד"ר וויליס) מתארים בחן רב את הניסיון לשמור על יציבות הממלכה וכן על בריאות נפשו של המלך, באמצעים שונים ומשונים, יעילים יותר ובעיקר פחות.

ריצ'רד ה-3: הנבל

למרות שהקדנציה של האחרון במלכי שושלת יורק ארכה שנתיים בלבד, דמותו המפוקפקת שימשה השראה לשייקספיר (שוב הוא) בכתיבת המחזה "ריצ'רד ה-3" ובשני עיבודיו הקולנועיים - ההיסטורי בכיכובו של לורנס אוליבייה (1955) והעתידני בכיכובו של איאן מקאלן (1995).

אוליביה כריצ'רד ה-3

אוליביה שהפיק וביים את הסרט ואף גילם את דמותו של ריצ'רד ה-3 הציג בפנינו נסיך תאב שלטון ובוגדני שנועץ סכין בגבו של אחיו, אדוארד ה-4, כדי לעלות על הכס. בכך הוא מביא על עצמו כליה ומודח.

מקלן כריצ'רד ה-3

העיבוד המאוחר בבימויו של ריצ'רד לונקריין ובכיכובם של מקלן, רוברט דאוני ג'וניור ואנט בנינג, מקורי יותר ומטמיע את העלילה בתקופה המודרנית. תככים ומזימות במשפחת המלוכה מעלים את ריצ'רד ה-3 כרודן פשיסטי בבריטניה של היום. אם ב"נאום המלך" ג'ורג' ה-6 אמור לשמש כקונטרה לאדולף היטלר, פה ריצ'רד ה-3 הוא היטלר בעצמו. וכמוהו, גם הוא מתאבד כששלטונו קורס.

המלך ארתור: הגיבור

קשה להציב את ארתור באילן היוחסין המלכותי, פשוט כיוון שמדובר בדמות מיתולוגית יותר מאשר היסטורית. ובכל זאת, ממש כמו רובין הוד, אגדת המלך הבריטי שנלחם בעוז בפולשים הסקסונים היא אחת המכוננות בתולדות האומה.

המלך ארתור אינו מלך

ב-2004 ביים אנטואן פקווה גירסה שמתיימרת להיות המדויקת יותר מעיבודים טלוויזיונים וקולנועים אחרים של ארתור, סר לאנסלוט ומרלין המכשף. הבעיה: לפי "המלך ארתור", הוא בכלל לא היה מלך.

קלייב אוון כארתוריוס קאסטוס הוא לוחם מקומי הנאמן לרומאים ומנסה לחלץ בעזרת חרב האקסליבר משפחת אצולה תחת איום הסקסונים תאבי הדם. בדרך הוא מגלה שרמת הברבריות של המשפחה הנעלה אינה פחותה מאלו של מבקשי רעתה. הוא יוצא למלחמת חורמה במשחיתי בריטניה כשלצידו מרלין הקלטי, אהובתו גווינביר, לאנסלוט ויתרת אבירי השולחן העגול - ביטוי דמוקרטי בימי קדם. כאמור, מופרך.