חפשו את העלווית בחצר
עלווית החורף היא ציפור שיר קטנה, שמגיעה אלינו ממקומות רחוקים כמו פינלנד, למרות גודלה הזעיר. את שמה היא קיבלה מעלוות העצים בה היא מקננת ושהיא דומה לה בצבעיה. לרגל פרויקט ספירת הציפורים - צאו לחפש אותה בחצר ביתכם
כדי לשמור על הטבע ליד הבית שלנו, צריך לעקוב אחר ציפורי הבר המתגוררות ליד ביתנו. כדי שתוכלו להשתתף ולזהות את המינים השונים, נמשיך בהצצה יומית לעולם של כל אחד ואחד מהם.
- לעמוד "סופרים ציפורים בחצר"
לרגל ט"ו בשבט נתמקד הפעם בציפור ששמה קשור קשר הדוק לעצים: עלווית החורף - שנקראת כך משום עלוות העצים בהם היא מקננת ושהיא דומה לה בצבעיה.
העלווית היא ציפור שיר זעירה מסוג של סבכיים קטנים, הכוללת 40 מינים. 10 מיני עלווית חולפים בישראל בעונות הנדידה, אך רק עלווית החורף נשארת פה במהלך החורף. מיני העלוויות דומים מאוד זה לזה אך אפשר להבחין ביניהם באמצעות שירתם.
קטנה קטנה - אך נודדת רחוק
צבעה של עלווית החורף הוא ירוק-צהבהב, בדומה לרוב העלוויות. מצחה הגבוה מבדיל אותה מהשיחנית, שצבעיה וגודלה דומה. המקור קצר מהראש, עדין ומחודד, הכנפיים מחודדות, הזנב ישר בקצה ורגלה קצרה וחלשה. הזכר והנקבה דומים זה לזה והצעירים דומים לבוגרים.
העלוויות נפוצות בכל רחבי אירופה אסיה ואפריקה. בארצות שבהן היא מקננת היא חיה ביערות, בעיקר על עצים גבוהים. כל מיני העלוויות שייכות לקבוצת המינים הנודדים, ובנדידה הן מצויות בכל מקומות החיות.
בחורף מעדיפה העלווית אקלים ים תיכוני או שטחים מעובדים באקלים מדברי. כך, העלוויות שכיחות למדי בארץ בעונות הנדידה, ומגיעות הנה ממרחקים גדולים, למרות גודלן הזעיר. כך למשל נמצאו בארץ פרטים שטובעו בהונגריה ובפינלנד, ואילו עלוויות שטובעו בארץ נמצאו בפולין, בגרמניה, בפינלנד בקפריסין ובמצריים.
לפני הנדידה, הן צוברות שומן רב בגופן ומשקלן עשוי כמעט להכפיל את עצמו, בדומה לציפורים זעירות נודדות אחרות. שומן זה מנוצל בזמן הנדידה ולישראל הן מגיעות ללא שומן בגופן כלל.
עם זאת, חלק מהציפורים לא מצליחות לצלוח את הדרך ומתות בדרך בגלל סיבות טבעיות או מלאכותיות. כך למשל, לפני מספר שנים, מאות עלוויות מתות נמצאו למרגלות מגדלי התאומים ברמת גן, לאחר שהתנגשו בשעת השחר בזכוכיות המגדלים ששיקפו את הפארק. עלוויות אלה בדיוק סיימו לצלוח את הים ובגלל תשישותן - לא זיהו את המגדלים.
בתקופת החורף משתלטת העלווית בשירתה על יערות האורן בישראל. עם זאת היא מצויה גם בחורש, בשדות חקלאיים, בחישות קנים, בגינות נוי ובנופי שיחים נמוכים. העלוויות ניזונות מחרקים תוך טיפוס ונתור מהיר בין הענפים והעלים. לעיתים הן מרפרפות באוויר ותופסות חרקים מעופפים.
בעונת הנדידה קשה להבחין בין עלווית החורף לבין העלווית האפורה, שאף היא נודדת דרך ישראל בהמוניה. אחד מסימני הזיהוי הוא השירה – עלווית החורף משמיעה קולות ציפצוף קצרים שנשמעים כמו צ'יף צ'יף צ'יף צ'יף ומזכירים קצת צליל חריקה של גלגל לא משומן. העלווית האפורה לעומת זאת, משמיעה קולות שירה מסולסלים בדומה לשירת הזמיר.
מלבד השירה השונה, אפשר להבחין ביניהן גם לפי צבע הרגליים: לעלווית החורף יש רגליים כהות ואילו לעלווית האפורה יש רגליים וורודות בהירות.
אף שהעלווית אינה מקננת בישראל, נספר לכם שבתקופת הקינון היא מקננת על הקרקע או בסמוך לה. את הקן בנוה הנקבה בכוחות עצמה - הקן מוסתר ומוסווה היטב, הפתח שלו ממקום בצד, והוא מקורה ומרופד בנוצות.
ביציהן לבנות בדרך כלל ומנומרות בכתמים חומים אדמדמים. הנקבה היא גם היחידה שדוגרת, וכאשר בוקעים הגוזלים - יש להם פלומה אפרוה ודלילה על הראש והכתפיים, ולועם צהוב עד כתום ושוליו בהירים. שני ההורים מאכילים את הגוזלים.
שמה המדעי של העלווית -Phylloscopus collybita, שמשמעותו "צופה עלווה", נועד לתאר את אופן ההתנהגות שלה - היא נוהגת לצפות, לנתר ולטפס על העלווה כדי ללכוד חרקים. באנגלית היא נקראת Chiffchaff - 'צי'פצ'ף', שאף הוא מציין תכונה חשובה שלה – צליל שירתה. גם בשפות אחרות נועד שמה ללמד על התנהגותה - בגרמנית היא נקראת "זמיר העלווה" ובספרדית: "אוכלת היתושים".
בערבית היא נקראת "נקשארה צנאביה". לעלווית יש גם שני שמות קודמים בעברי: מנדלי מוכר ספרים קרא לה "ציפור העפאים", והזאולוג ישראל אהרוני קרא לה ירקוית..
הכתבה נכתבה בסיוע המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית . רוצים לשמור על ציפורי הבר שבסביבתנו? השתתפו בפרויקט ספירת ציפורי הבר בחצרות, שמתקיים בין ה-16 בינואר ל-8 בפברואר 2014. למידע נוסף הקליקו כאן .
לפנייה לכתב/ת 
