מזדווגות באוויר: פעלולי הסנוניות

כדי לשמור על הטבע ליד הבית שלנו, צריך לעקוב אחר ציפורי הבר המתגוררות ליד ביתנו. פרויקט ספירת ציפורי הבר בחצרות הבתים מאפשר לכל אחד מאיתנו לסייע בכך, אז כדי שתוכלו להשתתף ולזהות את המינים השונים בחצרות ובגנים הסמוכים לביתכם, נמשיך בהצצה יומית לעולם של כל אחד ואחד מהם.

הפעם נכיר את סנונית הרפתות - ציפור שיר קטנה שחיה בלהקות ושמספקת מראה מרהיב מידי ערב, כאשר מאות ואלפי סנוניות מעופפות בשמיים ומתקבצות אל אתרי לינה משותפים.

‏ (צילום: דובי קלעי)

1

2

3

4

5

6

7

סימן ההיכר שלה הוא זנבה הממזולג, שנוצר בזכות אברות זנב צדדיות וארוכות. חלקי גופה העליונים בוהקים בצבע כחול-שחור. כנפיה ארוכות וחרמשיות, וקצותיהן מחודדים. סנונית הרפותות גם ניכרת בגרונה ובמצחה הערמוניים-חלודיים ובסהרון שחור בחזה. הזכר והנקבה דומים במראם.

סנונית הרפתות שוהה שעות רבות באוויר ומתמרנת בזריזות ובחן מעל השדות, בין ענפי עצים, חוטי תיל וכבלי חשמל. תוך כדי מעופה היא משנה כיוון וגובה ללא הרף, בהתאם לצפיפות החרקים המעופפים שמהווים את כל מזונה ושאותם היא אוכלת תוך כדי מעופה. הסנונית גם שותה ממקווי מים תוך כדי מעוף.

במנוחה יושבת הסנונית על ענפים, על כרכובי גגות ובעיקר על כבלי חשמל וטלפון. לקרקע היא יורדת רק לעתים רחוקות, בעיקר כדי לאסוף פתיתי בוץ לבניית הקן. הליכתה על הקרקע מגושמת ומוגבלת לרוב למטרים ספורים בלבד, תוך שהיא מסתייעת בכנפיה כדי לשמור על שיווי המשקל. לשמיעת קול הסנונית לחצו כאן.

תמרוני הסנונית באוויר

בישראל יש שני תתי מינים של סנונית הרפתות. האחד - תת מין טרנסיביה, בעלות בטן חומה-אדומה, שכוללת אוכלוסייה של סנוניות יציבות ששוהות פה כל השנה, ואוכלוסייה של מקייצות, כלומר נמצאות בישראל במהלך הקיץ.

תת המין הנוסף הוא רוסטיקה - יש להן בטן לבנה, הן דוגרות באירופה ומערב אסיה וכוללות אוכלוסייה של מילוני סנוניות שחולפות בישראל בסתיו ובאביב בדרכן לאפריקה, שם הן שוהות בחורף. תת מין זה כולל גם אוכלוסייה של סנוניות שחורפות בישראל, כלומר שוהות פה במהלך החורף. 

בארץ יש מין נוסף דומה של סנונית והוא סנונית המערות (Hirundo daurica). להבדיל מסנונית הרפותות - אין לה כתם שחור על החזה והחלק שמעל לזנבה לבן.

בשונה ממיני ציפורים אחרים - הסנוניות נודדות גם ביום וגם בלילה, מכיוון שביכולתן לאכול תוך כדי מעוף. הסנוניות שחולפות בישראל מגיעות מדינות מזרח אירופה דוגמת אוקראינה, פולין ואפילו אסטוניה ושוודיה. מעקב אחר סנונית מטובעת גילה שהיא עפה כ-3,300 ק"מ ב-11 יום.

‏ (צילום: יהודה כץ)

1

2

3

4

5

6

7

נאמנות היסטורית

בעבר דגרה סנונית הרפתות במצוקים ובמערות, אך מזה דורות שהיא דוגרת בקרבה לבני האדם. הסנוניות היציבות בארץ לנות במבנים, מחסנים, רפתות, וחניונים של מבנים גדולים, בעוד שהסנוניות הנודדות מתכנסות בסבכי קנים, בעיקר ליד מים. הסנוניות מתקבצות סביב האתר ממש עם השקיעה, לקראת חשכה ואף אחריה, מסתחררות כה וכה וצונחות כאבן אל האתר.

במהלך עונת הקינון, בין פברואר ליולי, משלימים רוב הזוגות שני מחזורי קינון. הקן נבנה מפתיתי בוץ שאוספים שני בני הזוג - הם לשים את הבוץ בפיהם, מערבבים ברוק ומדביקים פתית לפתית אל קיר, לרוב בסמוך לגג, לכרכוב או למרפסת בולטת. הריר מקנה עמידות לפתיתי הבוץ ומונע את התפוררות הקן.

בני הזוג מוסיפים לשלד הקן גם זרדים דקים וקש. הוא מרופד בזרדים דקים ולרוב גם בנוצות. משך בניית הקן וריפודו נמשך כ-12-10 יום, אך אם שורר אקלים לא נוח - הבנייה עשויה להתארך אף לחודש.

סנונית בונה קן

סנונית הרפתות שומרת אמונים לקן שלה ושבה אליו שנה אחר שנה בדרך כלל. במידת הצורך היא משפצת אותו, ואם מצבו תקין - היא מסתפקת רק בחידוש הריפוד. זה מנהג חריג למדי בקרב ציפורי השיר, שרובן בונות קן חדש לכל מחזור קינון. לעיתים נתפס הקן שלה על ידי דרורי בית.

על נאמנותה של סנונית הרפתות לקינה ידוע עוד מימי קדם: פליניוס הרומי כותב בספרו "תולדות הטבע" על רוכב סוסים ידוע שהיה נוטל סנוניות מבית ידידו, ובתום המירוץ היה צובע אותן בצבע הדומה לצבעו של הסוס שזכה במירוץ ושולחן לחופשי, "בידעו יפה שכל אחת מהן תשוב אל הקן שנלקחה ממנו". גם חיל מצב רומאי שהיה נתון במצור נהג להשתמש בסנוניות כ"יוני דואר".

ההזדווגות של סנונית הרפתות מתרחשת באוויר ועל הקן. ההטלה כוללת 6-4 ביצים והנקבה דוגרת כמעט לבדה במשך 14-13 יום. הגוזלים בוקעים סומים ועירומים, עורם שחרחר ועל ראשם וגבם פלומה דלילה. את הגוזלים מאכילים שני ההורים, שמלעיטים אותם כל היום בקצב מהיר שעשוי להגיע לעשרות פעמים בשעה.

סנונית מאכילה גוזלים

קצב התפתחותם אטי בהשוואה לציפורי שיר אחרות: הגוזלים פוקחים את עיניהם בגיל 5-4 יום. בגיל שבועיים כל גופם עוטה נוצות, אך הם פורחים מהקן רק בגיל 21-19 יום. לאחר פריחתם מהקן הגוזלים שבים ללון בו עוד ימים אחדים.

הטיבוע הראשון בהיסטוריה

סנונית הרפתות נחשבת לידידת האדם עוד מימי גן העדן, עת הצילה את האדם מהנחש הקדמוני. באמנות הנוצרית מסמלת הסנונית את התגשמותו של ישו, והיא מופיעה בסצנות הבשורה, לידת ישו ותחייתו מן המתים. 

ביוון הקדומה היא נחשבה לבת זוגה של אפרודיטי, אלת האהבה, היופי והפיריון. גם בימינו אנו היא נחשבת לציפור מאוד פופולרית באירופה, ביחד עם החסידה, הקוקייה והזמיר.

ביוון וברוסיה שרים עד היום שירי עם לכבודה, מנהג ששרד עוד מימי יוון הקדומה, בהם ילדים היו עוברים מבית לבית ושרים שירי אביב על בוא הסנוניות תמורת דברי מתיקה. בכפרים באירופה מאמינים שהימצאות קן סנונית נחשבת כסימן למזל טוב, ואיכרי הונגריה מאמינים כי מי שפוגע בסנונית ייענש בכך שדם יתערבב בחלב פרותיו. אצל הערבים היא נחשבת לקדושה ואסור להם לאכול אותה.

בנוסף, הסנונית גם נחשבת לציפור הראשונה שטובעה בהיסטוריה - אב מנזר גרמני דיווח בשנת 1240 על סנונית שנלכדה במנזרו, ואל רגלה הוצמדה פיסת קלף עליה נרשם: "סנונית, סנונית, היכן את מתגוררת בחורף?". באביב הבא הסנונית חזרה ועל רגלה התשובה: "בהודו, בביתו של פטרוס".  

השם סנונית מופיע בתלמוד (שבת ע"ז ע"ב). שם המין - רפתות, מציין את אחד ממקומות הקינון המועדפים עליהף וכך גם שמה האנגלי - Swallow Barn, שתרגומו "סנונית האסמים". שמה המדעי הוא rustica Hirundo ובערבית היא נקראת סנונו.

הצצות נוספות לציפורים שחיות ליד הבית: 

• דררה: תוכי ירקרק שמנכס לעצמו קנים של אחרים
• ללא נאמנות: פוליגמיה אצל הירקון
• ספירת הציפורים מתחילה: חפשו את העלווית
  

הכתבה נכתבה בסיוע המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית . רוצים לשמור על ציפורי הבר שבסביבתנו ולבדוק האם העורבים התרבו באזור מגוריכם? השתתפו בפרויקט ספירת ציפורי הבר בחצרות, שיתקיים עד ה-8.2.2014. למידע נוסף הקליקו כאן