בלי טוקבקים ובלי בג"ץ – טרנספר בסגנון סיני
בסין אין היסוסים ואין ערעורים: מאות אלפי תושבים ייאלצו לעזוב את בתיהם במרכז בייג'ינג למען פרויקט פינוי-פיצוי של הממשלה שמבקשת להפוך אתרים היסטוריים לאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו. במעצמה הקומוניסטית לא מדובר בצעד יוצא דופן
בלי הפגנות, בלי כתבות תחקיר בעיתונים ובלי עתירות לבג"ץ: יותר מ-200 אלף סינים ייאלצו להתפנות במשך השנה הקרובה מבתיהם במרכז בייג'ינג ולעבור לפרברים המרוחקים במסגרת פרויקט פינוי-פיצוי ממשלתי דורסני, שנועד לשפר את סיכוייה של הבירה הסינית להכניס עוד כמה אתרים היסטוריים בעיר לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.
העיר האסורה, ששימשה במשך מאות שנים כארמונם של קיסרי סין, הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית כבר ב-1987 - אלא שהממשלה הסינית אינה מסתפקת בכך. דרך העיר האסורה עובר, מצפון לדרום, הציר המרכזי של בייג'ינג – שאורכו כ-8 קילומטרים, וכולל בתוכו אתרים היסטוריים רבים נוספים, ביניהם מגדלי התוף והפעמון, כיכר טיינאנמן, פארק בייהאי ורובע ג'ונגנאנהאי, שבו ממוקמים בנייני המטה של המפלגה הקומוניסטית. את כל אלה מבקשים הסינים זה כבר כמה שנים להפוך לאתר מורשת עולמית תחת השם "העיר הקיסרית".
ויש מי שישלם על הצעד הזה מחיר כבד: במסגרת מאמצי השימור, כך הודיעה שלשום עיריית בייג'ינג, יפונו חלקים נרחבים מהשכונות העתיקות הגובלות בציר. שכונות צפופות במיוחד, המשמשות בית לאוכלוסיות חלשות והמורכבות מסמטאות צרות ומתפתלות ("חוטונג"), שלאורכן נבנו במשך מאות שנים מבני אבן עם תשתיות רעועות וחצרות פנימיות – סביב כל אחת מהן מתגוררות כמה וכמה משפחות.
ישן על רקע חדש - בבייג'ינג
"השטח שמסביב לאתרים ההיסטוריים צריך להיות נקי לחלוטין ממבני מגורים", הבהיר יאנג ליו-יין, מזכיר הוועדה המחוזית של רובע דונגצ-נג בבייג'ינג, שרוב האתרים נמצאים בשטחו, בראיון שהעניק לאחד העיתונים המקומיים. "בין כה וכה מדובר במבנים ישנים מאוד עם תשתיות לא ראויות". לדברי יאנג, כל התושבים ש"יתפנו מרצונם" יפוצו כראוי על הרכוש שיילקח מהם, יזכו לסיוע סוציאלי ויקבלו דירות חדשות ומודרניות בפרברים.
ההחלטה מעוררת כמובן זעם רב בקרב תושבי השכונות המיועדות לפינוי, שמשפחותיהם מתגוררות בסמטאות העתיקות זה כבר כמה דורות. "כאן נולדתי וכאן אמות", אמרה אחת מהן לעיתון המקומי. "שום סכום כסף לא יזיז אותי מהבית שלי". ליו ג'נג, אחד מתושבי השכונה וחבר בעמותה לשימור התרבות הסינית המנסה לקדם את האינטרסים של דיירי האזור, אמר לעיתון כי "בני האדם המתגוררים כאן הם חלק בלתי נפרד מהסיבה שהמרכז ההיסטורי של בייג'ינג ראוי לקבל את התואר אתר מורשת עולמית. הבניינים לבדם הם רק בניינים. בני האדם הם שמפיחים בהם חיים. אי אפשר להפריד ביניהם".
ואילו חה שוג'ונג, מייסד המרכז להגנה על המורשת התרבותית של בייג'ינג, ארגון נוסף המנסה למנוע את הריסתן של השכונות העתיקות, אמר לעיתון כי "זה לא ייתכן שתמיד העניים נפגעים. יש לא מעט בנייני ממשלה באזור שאפשר לפנות במקומם. אם העירייה דואגת כל כך לתנאי המחייה של תושבי השכונות, אולי כדאי שהיא תשקיע קצת בשיפוץ של המבנים שבהם הם מתגוררים – מה שלא נעשה כבר כמה עשרות שנים".
תקדים האולימפיאדה
אין זו הפעם הראשונה שבה דיירי השכונות העתיקות של בייג'ינג נופלים קורבן לתוכניות פיתוח שאפתניות: למשחקים האולימפיים החגיגיים והמרשימים שנערכו בבייג'ינג בקיץ 2008 קדמו שנים רבות של שיפוצים, הנחת תשתיות וסלילת כבישים. אזורים נרחבים של חוטונגים נרמסו תחת גלגליהם של בולדוזרים כדי לפנות מקום לאיצטדיונים חדשים, ועשרות אלפי תושבים נאלצו להתפנות בלית ברירה מבתיהם ולנדוד לפרברים.
מספר האנשים שנאלצים לעזוב את בתיהם מדי שנה במסגרת פרויקטים של פינוי-פיצוי בסין הוא עצום: רק לצורך בנייתו של סכר שלושת הערוצים פונו עד כה יותר מ-1.3 מיליון בני אדם. לצורך בנייתה של מערכת סכרים ענקית אחרת, שאמורה להסיט מים מהנהרות במרכז סין אל צפונה המיובש של המדינה, יפונו במשך השנים הקרובות כ-330 אלף בני אדם.
הכתבה פורסמה במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
