האם גברים באמת אוהבים ליפסטיק ועקבים?

כאילו חג אהבה אחד - זה היהודי, ט"ו באב - זה לא יותר מדי, מגיע הוולנטיינז דיי, חג האהבה של הגויים שחל ב 14/2 שכבר מזמן הפך לחג אהבת הממון של כל מי שמוכר משהו.

לרגל אותו יום מנג'ס ודביק כל רשת, חנות או באסטה משיקה ליין מוצרים סקסי-רומנטי-אדום-ורוד-בצורת לב-עם מלמלה-מצופה בקצפת, או יוצאת במבצע על מוצרים כאלה. יצא לי אפילו להיתקל במודעה של מכון להסרת שיער בלייזר שמציע הנחה מיוחדת על טיפולים זוגיים להסרת שיער ביום החג. אין גבול לרומנטיקה.

• בואו להיות חברים שלנו גם בעמוד הפייסבוק של אתר לאשה
  

הרעש והצלצולים גרמו לי לעצור ולתהות: האם כל אותן טרחות שעולות לנו בסבל וייסורים אכן מצדיקות את המחיר? או במילים אחרות: האם גברים בכלל מעריכים את כל מה שמנסים למכור לנו (בהצלחה לא מבוטלת, יש לציין) כאמצעים מלבי תשוקה, סקסיים ומושכים?

הקלישאה: ליפסטיק אדום לוהט

באחד מאותם ערבים בהם חשתי דהויה והתעצלתי לדפוק הופעה קומפלט, ניסיתי לראשונה את הליפסטיק האדום-אדום שרכשתי במיטב שקלי. מיתנתי בג'ינס וסניקרס (איפור דרמטי עם שמלה ועקבים? אני עוד לא שם) ובכל זאת, על אף הלוק הקז'ואלי ולהפתעתי הרבה, הליפסטיק סחט תגובות נלהבות ודווקא מכמה זכרים.

מיד הבנתי שעליתי על משהו ולא היססתי למחזר את הטריק, שעבד כמו קסם, גם בפעמים הבאות. החברים שאיתם ניסיתי לברר את הנושא לעומק, לא הבינו מה נפל עליהם (כי עם כל הכבוד לנושאי השיחה המגוונים שלנו, איפור מעולם לא היה אחד מהם), אך מיהרו להתעשת ולספק תשובות חד-משמעיות.

המסקנה: זה עובד אבל...

כל עוד הליפסטיק מרוח על שפתיה של הבחורה הנכונה ובהקשר הנכון - הוא יעבוד. מנגד, חברה מספרת על בעלה שאוהב פנים חפים מאיפור והתפלץ למראה אודם נועז שנוסה כחלק מהטסטים לאיפור חתונתם. אז מי הביזאר המוזר: הבעל או הצבע האדום? אתן מחליטות.

הקלישאה: עקבים גבוהים

ההליכה על עקבים מייצרת יציבה עקומה ולא בריאה אמנם, אך כזו שמאלצת להבליט את התחת כמו גם את החזה – שני מוקדי עניין גברי מובהקים.

נשים רבות מתעקשות להתמיד וללכת על עקבים, כולל אחת, ויקטוריה בקהאם שמה, שאינה בוחלת בעקבי 15 סנטים גם בסתם אחר-צהריים של כיף עם הילדים, ואף נזקקה לניתוח לתיקון העיוותים שנגרמו לה אחרי שנים על עקבים בגבהים מופרכים. אגב, היא שבה די מהר לסורה ונצפתה כשהיא נועלת עקבים אימתניים גם אחרי שהחלימה מן הניתוח, תודה ששאלתן.

המסקנות (הכואבות):

כל הדוגמה הכואבת הזאת מובילה אותנו לבירור הקלישאה - האם גברים אוהבים נעלי עקב? לדעתי, כן. רוב הגברים שאני מכירה מחבבים את המראה הכללי של אשה על עקבים, כל עוד זו שדורכת עליהם מצליחה להלך באלגנטיות ונמנעת מלצלוע כנאקה חבולה.

הרוב הדגישו שסטילטו אימתניים כשל החברה בקהאם הם כבר מחוץ לתחום וחלקם מבקשים יפה מגברות שמתנשאות לגובה של דוגמנית מסלול ממוצעת, לעמוד בקצה השני של החדר אם הן ממש חייבות לנעול עקבים. 

עקבים גבוהים. אם את מוכנה לסבול בשבילו (צילום: ליאור נורדמן)

יצא לי להכיר גם כמה פטישיסטים שמראה הנעל עצמה מעביר אותם על דעתם. מנגד יש פה ושם גברים טובים שאוהבים את הנשים שלהם נינוחות ובריאות – ומבחינתם גם אשה שנועלת קרוקס היא נסיכה. אם נפלת על מישהו כזה שיחקת אותה, אם לא - תתנחמי בכך שלעקבים יש גם יתרונות ברורים: הם מאריכים את הרגל, משווים לה מראה חטוב ומייצרים סילואט כללי מאורך ורזה יותר. במקרה של גמדות (היי, כמוני!) אין צורך בהסברים נוספים.

הקלישאה: לנז'רי מושקע וחוטיני

למרות שאפשר לחשוב שמדובר בתחבולה מתוחכמת של חברות ההלבשה התחתונה, מבחן המציאות מוכיח שיש תמורה לאגרה במקרה של הלנז'רי. טרם נתקלתי בגבר שהביע התנגדות לתחתונים קטנים וסקסיים עם תחרה פה ושם.

נכון, יש את האדישים שרוצים להגיע ישר לעניין - ותחתונים וחזייה מהווים עבורם סתם עוד פריט לבוש שצריך להיפטר ממנו בדרך למטרה הנכספת - אבל יש גם רבים שאוהבים לעצור לרגע, להתבונן, להתרשם, להחמיא.  

לנז'רי מושקע. אם הגבר שלך אוהב להשקיע בך רגע של תשומת לב (צילום: גטי אימג'ס)

מסקנות אישיות, בגוף ראשון:

תחתוני חוטיני הצליחו לסחוט קריאות התפעלות פה ושם, למרות שאני לובשת אותם רק בכדי להימנע ממראה ארבעת הישבנים מבעד לשמלות ומכנסיים צמודים. אבל בעיניי, שיא הביזאר הוא לא מעט גברים שהודו שהם פשוט מתים על תחתונים בגזרה הרחבה והילדותית משהו. מגעילים, כבר עדיף תחתוני סבתא.

הקלישאה: ציפורניים ארוכות

את האמת, מאז שקראתי את "יפתח המלוכלך" פיתחתי סלידה לציפורניים ארוכות. חוץ מזה שזה סתם מגעיל ולא היגייני, זה גם עושה קשקשים (בנים, נסו פעם לגרד בראשכם עם טלפיים של חתולה על סטרואידים), וגם נשבר בקלות ומקשה על הקלדה, חטיבת עצים ושאר עבודות יומיומיות.  

מה שטוב בשביל ריהנה, הרבה פחות טוב בשביל הגבר שלך (צילום: גטי אימג'ס)

רוב הגברים שאני מכירה, מעריכים טיפוח באופן כללי וציפורניים מטופחות הן חלק מהעניין. זה לא אומר שהן חייבות להיות ארוכות כטפרים של חיית טרף. הסקס אפיל של ציפורניים מושך גם טיפוסים מפוקפקים: בתקופה הקצרה שבה לא כססתי את ציפורניי וגידלתי עשרה להבי פרנץ' (סתם, אני שונאת פרנץ'. צבעתי לאדום), נטפלו אלי בעיקר בחורים שככל הנראה לא הבריקו בבחינות הבגרות בלשון והבעה בעל פה. בקיצור, אני דבקה בכסיסה.

הקלישאה: שיח מעוצב 

כבר די הרבה שנים שהשיח הוא נושא שיח. פעם היה מדובר בסיפור פשוט – משולש מלא ושעיר לכולן, כמו שהטבע התכוון. אפילו בפורנו, מפעלי הגשמת הפנטזיות והמקום בו הכל אפשרי, משולשי פרא היו הנורמה עד סוף שנות ה-70. נראה שאז, גברים פשוט שמחו לראות ערומות ולא ירדו לפרטים מיותרים.

בשנים האחרונות הסוגיה הפכה למורכבת בהרבה. מריטת השיער החלה להתפשט עוד ועוד, מאזור המפשעה פנימה - עד כדי כך שבחלק מהמקרים לא נשאר זכר לאותו משולש איקוני, לפעמים אפילו לא שערה אחת לרפואה.

מה הוביל להסלמה? יש מי שתולה הכל בנשים שאימצו אופנת בגדי ים שהכתיבה גזרות חושפניות ששינו את גבולות קו המפשעה. למשל, עינוי השעווה הברזילאי נוצר כתוצאה מגזרת בגדי הים הברזילאים שעושים טובה שהם מכסים משהו. יש גם מי שמייחסים יתרונות היגיניים ואסתטיים לערוות מדוללות שיער ועם זה קצת קשה יותר להתווכח.

מסקנות כואבות מרוב מריטות

הגברים, שתמיד היו חולירות וידעו רק לדרוש מאיתנו עוד ועוד, פיתחו קשת רחבה של העדפות בתחום. משיחות עם מכרים, חברים ומאהבים עולה המסקנה: הרוב הגדול מעדיף את זה איפשהו באמצע - בין יערות עבותים לערבות צחיחות – נקי, נעים ומבוקר, אך לא חף משיערות.

לווריאציות שונות של הפס הסימבולי, החל בשפמפם קטן, עבור בפס דקיק וכלה במה שמכונה "מסלול נחיתה", יש ציבור אוהדים לא מבוטל. אחרים מסתפקים במשולש כמעט מלא אך משורטט וגזום. האנק מודי, גבר לוהט שבגברים (כוכב קליפורניקיישן, בגילומו של דייויד דוכובני), סיכם את זה יפה כשאמר באחד הפרקים: "יהיה נחמד למצוא קצת שיער ערווה שם למטה, לא שיח מלא של פורנו מהסבנטיז, אבל משהו שיזכיר לי שאני מבצע מין אוראלי באדם מבוגר".

לא השתכנעתן? חבל. 

דיוויד דוכובני והעקבים החביבים עליו. מתוך הסדרה קליפורניקיישן (צילום: יח"צ HOT)