עצמאי בשטח: הפרוש הזכר בורח לנקבה

כדי לשמור על הטבע ליד הבית שלנו, צריך לעקוב אחר ציפורי הבר המתגוררות ליד ביתנו. פרויקט ספירת ציפורי הבר בחצרות הבתים מאפשר לכל אחד מאיתנו להקדיש לכך כ-20 דקות על מנת לסייע בכך, אז כדי שתוכלו להשתתף ולזהות את המינים השונים בחצרות ובגנים הסמוכים לביתכם, נמשיך בהצצה יומית לעולם של כל אחד ואחד מהם.

הפעם נתמקד בפרוש המצוי - ציפור קטנה המשתייכת למשפחת הפרושיים אליה שייכים גם החוחית  והירקון, אך בשונה מהן - זו ציפור שאינה מקננת בארץ, אלא רק חורפת כאן, כלומר שוהה פה במהלך החורף. לפרושים הזכרים שירה יפה הנשמעת כל השנה.

פרוש שר

כל בני משפחת הפרושים  ניכרים במקור חרוטי, חזק ועבה, המותאם לקילוף זרעי דו-פסיגיים. לשונם השרירית מסוגלת למיין קליפות בחלל הפה ולהשליכן. בנוסף, יש להם זפק שנוצר כתוצאה מהתרחבות הוושט ובו תופחים הזרעים, תהליך שמסייע לעיכול. הפרושיים הם היחידים מבין ציפורי השיר שמפרישים רוק לשם פירוק עמילן.

הפרוש שנצפה בארצנו בלהקות בחורף, דומה במראהו לדרור הבית, שכן הזכר אינו צבעוני בחורף ואילו הנקבות חומות בדומה לנקבות הדרור. אפשר להבחין בינו לבין הדרור באמצעות הכתמים לבנים הבולטים בכנפיו של הפרוש, ונוצותיו הלבנות בצידי הזנב.

באביב לובש הזכר צבעי כלולות שכוללים כיפה וצווארון אפורים-תכלכלים, לחיים, גרון וגחון ערמוניים, גב חום אפרפר, על שת ירקרק צהבהב, אברות כנף חומות ששוליהן לבנבנים ואברות זנב חומות אפורות עם כתמים לבנים בשולי האברות החיצוניות. גם אצלנו נראים לעיתים פרושים זכרים עם צבעי כלולות, לזמן קצר לקראת סוף החורף, בטרם הם עוזבים אותנו ועפים בחזרה צפונה לעבר ארצות אירופה.

‏ (צילום: בן עמי מוסק)

1

2

3

4

5

6

7

הפרושים הם בציפורים חברותיות הנוטות להתלהק. לעיתים רואים מספר מיני פרושיים באותה להקה ובאותם מקבצי לינה. בארץ הם נפוצים במיוחד בשדות עם צמחים ממשפחת המצליבים. להקותיהם כוללות בדרך כלל מספר פרטים עד עשרות, אך לעיתים הן מונות אף מאות פרטים. 

תפוצת הפרוש משתרעת על פני כל אירופה, למעט אזורי הטונדרה, ומתפשטת לקדמת ומרכז אסיה ולצפון אפריקה. הפרוש דוגר גם בצפון לבנון ומרכזה. מקורה של אוכלוסית הפרושים החורפת אצלנו היא מצפון וממזרח אירופה, וגם ממרכז אסיה.

להקת פרושים שונים באכילה 

לארץ הם מגיעים בסוף אוקטובר ואז ניתן למצוא אותם בחורשות, יערות, מטעים, וגינות. הזכרים נוטשים כבר באמצע פברואר לנדידת האביב, בעוד שהנקבות שוהות פה עד סוף מרס-ראשית אפריל. מנתוני טיבוע עולה שהם נוטים לחזור בכל סתיו לאזורים בהם חרפו בעבר. יש פרושים מעטים שרק חולפים בארץ.

בקיץ ניזון הפרוש על צמרות עצים מזרעים, פירות, ניצני עלים וכן מבעלי חיים כגון שבלולים, חרקים ותולעים. מחוץ לעונת הקינון ובישראל הוא מרבה לחפש את מזונו על פני הקרקע, בשדות בור ומזרע, לעיתים קרובות יחד עם חוחיות, תפוחיות, ירקונים, גיבתונים ודרורים. הוא מחטט בקרקע ברגליו ומחפש חרקים וזרעים שמנוניים, אך גם אוכל נבטים ונמלים במעופן.

פרוש נקבה אוכלת

בעונת הקינון, שאינה מתרחשת בישראל, בונה הנקבה את הקן על עצים ושיחים, כשהזכר מלווה אותה. הקן בנוי כסלסלה שטוחה ומרופד בחומר עדין. ההטלה כוללת 4-6 ביצים והנקבה דוגרת לבדה במשך 12-16 יום תוך שהזכר מאכיל אותה. הגוזלים בוקעים סומים עוטי פלומה דלילה, לועם אדום ושוליו צהובים. שני ההורים מאכילים אותם בחרקים ובחסרי חוליות אחרים.

באנגלית נקרא הפרוש Chaffinch ובערבית - צע'נג'. בלטינית נקרא הפרוש Fringilla coelebs שמשמעותו - ללא נישואין. זו גם משמעות השם בעברית, שניתן לו על ידי הזואולוג ישראל אהרוני, ומקורו בעובדה שהנקבות והזכרים פורשים זה מזה בעת הסתיו ונודדים בנפרד.

אהרוני גם שקל לתת לו את השם גף, "כי בגפו יבוא ובגפו יצא" - הנקבות מקדימות לצאת לנדידה, נודדות רחוק יותר מאשר הזכרים ובעת נדידת האביב מגיעות כשבועיים לאחר הזכרים. בארץ חורפים גם זכרים וגם נקבות, זה ליד זה, אך ייתכן שהם מאוכלוסיות שונות. מספר הנקבות החורפות בארץ גדול ממספר הזכרים.

הצצות נוספות לציפורים שחיות ליד הבית:

• זמירות מתוך הסבך: שירת השחרור המופלאה  
• דררה: תוכי ירקרק שמנכס לעצמו קנים של אחרים
• הטבע הישראלי תחת התקפה: העורבים מתרבים
  

הכתבה נכתבה בסיוע המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית . רוצים לשמור על ציפורי הבר שבסביבתנו ולבדוק האם העורבים התרבו באזור מגוריכם? השתתפו בפרויקט ספירת ציפורי הבר בחצרות, שיתקיים עד ה-8.2.2014. למידע נוסף הקליקו כאן