פרשת משפטים - עשירות אמיתית
עשיית חסד היא זו שממהרת את פעולתו של הקדוש-ברוך-הוא בהבאת הגאולה העתידה, שתהיה לכל יהודי באשר הוא, ללא הבט על מעמדו ומצבו
בפרשתנו אנו קוראים על ציווי הבורא בעניין הלוואה לאדם שני, כעשיית טובה וחסד, ובלשון הפסוק: "אם כסף תלווה את עמי את העני עמך". מסגנון הפסוק ניתן אמנם להבין כי חייב האדם להלוות לעני בלבד, אך חכמים לימדונו שגם להלוות לעשיר מצווה היא. לפעמים, גם איש אמיד ומשופע בנכסים זקוק להלוואה מפני שבאותה שעה אין לו כסף, והריהו בשעה זו, בבחינת עני.
מכאן אנו למדים דבר מעניין: לפעמים גם מצב עכשווי טוב יכול להיחשב כעניות וכשעת-דוחק לעומת מצב טוב בהרבה שיבוא בעתיד, כשם שעשיר מופלג יכול להיחשב כעני, ביחס למצב של שלמות וחוסר-תלות מוחלט במישהו.
ואנו, כיהודים האמונים על קיום הוראות וציוויי הבורא, נדרשים לטובת כל סוגי העניים – גם לאותו עשיר שברגע זה ובמצב המסוים העכשווי נחשב הוא לעני – ולספק להם את צרכיהם, על-כל-פנים, באופן של הלוואה. זאת אומרת, שאל לנו לקבוע את הנתינה והסיוע לזולת לפי המצב הכללי, שייתכן שהוא בסדר גמור, אלא לראות את המצב העכשווי כלפי המצב שאמור להיות ולסייע.
בחיי עם ישראל אנו מוצאים תוכן דומה מאוד: כך הוא היחס שבין שנות כל הדורות שחלפו מאז בריאת העולם ובין זמן הגאולה. גם התקופות המזהירות ביותר עבור עם ישראל, כתקופת שלמה המלך, כאשר עמד המקדש בתפארתו וכל עם ישראל ישבו על אדמתם, גם תקופות זוהר אלה כעניות תיחשבנה לעומת זמן הגאולה, כאשר יהיו ישראל מאושרים ועשירים בגשם וברוח ללא כל הגבלה.
לפיכך מובן, שככל שיהיה ליהודי טוב בזמן הגלות צריך הוא לצפות לגאולה כעני המצפה לגמילות חסד. ואפילו כאשר הוא מרגיש שמצבו האישי מספיק טוב, הרי שביחס למצב האמיתי שצריך להיות, גם לו חסרה הגאולה, והוא כעני ביחס אליה.
הבדל קיצוני זה שבין כל התקופות האחרות לבין תקופת הגאולה מתבטא גם בפסוק שאמר ה' על בית ראשון, בפי הנביא ירמיהו: "כי על אפי ועל חמתי הייתה העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה ועד היום הזה". הרי שגם בזמן שבית המקדש היה קיים היה מקום לכעס וחמה מאת ה' כלפי עם ישראל. והלא דבר זה ייעלם לחלוטין בזמן הגאולה, עליה נאמר בזכריה: "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ". אז לא תישאר סיבה לכך שלא תשרור בין ה' לעם ישראל האהבה הגלויה, וודאי שלא יהיה אז מקום לכעס וחמה.
מעניין, שאכן מצינו קשר ושייכות בין דין ההלוואה שבפרשתנו לעניין הגאולה העתידה. עשיית החסד האמורה, הנובעת מההסתכלות על מה שמגיע לאדם זה, ללא התחשב במצבו הכללי, היא זו שממהרת את פעולתו של הקדוש-ברוך-הוא בהבאת הגאולה העתידה, שכידוע תהיה לכל יהודי באשר הוא, ללא הבט על מעמדו ומצבו הכללי. כיון שהקדוש-ברוך-הוא עצמו יסתכל על המגיע לאדם זה מצד מהותו – כבנו אהובו.
הרב אהרון שיינברגר הוא מנהל בית חב"ד ג'ורג' טאון, ברוקלין.
